מדוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgמדוזות סוכך
Chrysaora jelly.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: צורבים
מחלקה: מדוזות סוכך
סדרות

מדוזות הכתר (Coronatae)
שרשי פה (Rhizostomeae)
פתוחי פה (Semaeostomeae)
בעלי גבעול (Stauromedusae)

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Scyphozoa
איור המתאר את מחזור החיים של המדוזה
מדוזות

מדוזה (שם מדעי: Scyphozoa) היא בעל חיים ימי, רב־תאי, חסר חוליות ופרימיטיבי, השייך למחלקת מדוזות סוכך במערכת הצורבים. במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים. למערכת הצורבים משתייכות גם שושנת הים והאלמוג. מערכת הצורבים משתייכת לקבוצת הנבוביים. השם "מדוזה" הושאל מדמותה של מדוזה המופיעה במיתולוגיה היוונית שהייתה דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער.

מבנה המדוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף מדוזת הסוכך הוא בצורת פעמון. מבנה המדוזה בסיסי ביותר: היא חסרת ראש, סנפירים או לב (לכן אינה נחשבת לדג) ובמקום מוח יש לה רשת עצבים ראשונית בלתי מפותחת. גוף המדוזה עשוי שתי שכבות, חיצונית ופנימית. בין שתי השכבות מצויה שכבה ספוגית שרובה מים. במרכז השכבה המרכזית הפנימית מצוי חלל הקיבה. חלל זה משמש הן לתזונה והן לרבייה. בתחתית הגוף מצוי קנה ובקצהו פה, המשמש הן להכנסת מזון והן לפליטת פסולת. גוף המדוזה מורכב בעיקר ממים (כ-94% עד לכ-98%), מלחים, מינרלים וחלבון. מן הקנה יוצאות ארבע זרועות ציד, המתפצלות בהמשך חיי המדוזה לשמונה. לאורכן יש רבבות תאים צורבים המשמשים הן להגנה והן לציד של דגיגים, סרטנים ואצות מים. תאים צורבים נמצאים גם בתוך חלל העיכול, והם ממשיכים בפעולת השיתוק וההמתה של טרף שלא הומת קודם לכן.

המדוזה המצויה מגיעה לגודל של עד 60 סנטימטר. צבעה לבן, צהבהב או תכלכל. סביב כיפתה היא מעוטרת במעין זר כחול כהה. יש סוגי מדוזות המגיעות לאורך של עד 300 סנטימטר ואפילו יותר. פריטים אלו נדירים ביותר אך לרוב ארסן לא מסוכן משל מדוזה מצויה.

פגיעת מדוזות בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדוזה שנפלטה לחוף

המדוזה מוכרת בעיקר בשל פגיעתה הצורבת במתרחצים לאורך חופי הים. לעתים בעת סערה מושלכות מאות מדוזות אל החוף. אפשר להיפגע מצריבת המדוזה הן בעת שהיא במים והן על החוף. הצריבה במים היא לא רק במגע הישיר עימה, אלא באמצעות תאי ארס משוטטים.‏[1] רוב המדוזות אינן קטלניות, וניתן להקל את צריבתן על ידי שטיפה בחומץ (לא במים, משום שהדבר גורם להתפוצצות תאי הארס עקב אוסמוזה).

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדוזות מחזור חיים כפול - שלב רבייה פלאגי (שוחה חופשית) ושלב רבייה אל זוויגית ישיב (מחובר למצע כגון סלעים ועלים). המדוזות צדות את טרפן באמצעות תאים צורבים - נמטוציטים - המצויים בארבע זרועות הציד שלהן, שהן המשכו של הקנה. תאים אלו כוללים שוט שנשלף בעת זיהוי הטרף, חודר לתוכו ומשמש מעין מזרק להחדרת הארס המשתק. בהמשך מתפצלת כל זרוע ציד לשתיים. בשלב זה יש למדוזה שמונה זרועות אך מיפתח הקנה נסגר ואינו מאפשר קליטה של דגיגים וסרטנאים. התזונה בשלב זה מתבצעת על ידי נקבים זעירים רבים המצויים לאורך הזרועות, הקולטים פלנקטון ובעלי חיים מיקרוסקופיים, היישר לחלל הקיבה.

מדוזות נאכלות על ידי כרישים, צבים ודולפינים. אלה טועים מדי פעם ואוכלים שקיות שקופות שנראות דומות למדוזות, דבר המביא לחנק שלהם. מדוזות נאכלות לעתים גם על ידי בני אדם, בעיקר ביפן.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדוזה מתרבה על ידי רבייה מינית. בחלל הקיבה, הוא החלל המרכזי של גוף המדוזה הנקבה, נמצאות הביציות. תאי הזרע שנפלטים מגוף הזכר צפים במים עד שהם נשאבים אל תוך חלל העיכול של הנקבה ומפרים את הביציות. מכל ביצית מתפתח יצור בשם פגית (פלאנולה). הפגית צפה במים עד שהיא נצמדת לסלע, קרקעית או משטח יציב כלשהו. כעת מתפתח פוליפ, מעין גוף מרכזי וממנו יוצאות זרועות רבות. מאוחר יותר מתכנסות הזרועות פנימה ומתפתח מבנה שיכול להזכיר ערמת צלחות (כל צלחת כזו נקראת אפירה). כל צלחת כזו תיפרד מאוחר יותר ותהפוך למדוזה עצמאית.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מאות שנים לא נחשבה המדוזה לבעל חיים. מלומדים בתקופת הרנסאנס החשיבו אותה לצמח. במאה ה-18 הסכימו המלומדים להכניס את המדוזה להגדרה של "זאופיטה" - יצור כלאיים בין צמח לבעל חיים. מהמאה ה-19 הוגדרה המדוזה חד־משמעית כבעל חיים, לאחר שנמצא שהיא מתפתחת מביצית מופרית, ואיבריה מתפתחים משתי שכבות רקמה בסיסיות: אנדודרמה ואקטודרמה. לבעלי החיים המפותחים יותר יש שכבה נוספת הנקראת מזודרמה, אך היעדרה של זו אינו פוסל את המדוזה מלהיות בעל חיים.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cnidaria Luc Viatour.jpg

מעריכים כי אבי אבות המדוזה, כמו גם בעלי חיים ימיים מפותחים יותר, היה סוג של תולעת זוחלת, שחייתה במים לפני כ-600 מיליון שנה. עם התפתחותה של תולעת זו היא החלה לעכל מזון ולא רק לשאוב אותו באופן פסיבי. אחדים מהמינים שהתפתחו מתולעת זו החלו לטרוף אלה את אלה. אלה שיכלו להתגונן שרדו. אחרים גדלו מאוד כאסטרטגיה של הגנה. יצורים שפיתחו ראש ואמצעי ראיה יכלו להבחין בסביבתם ולהתמצא בה.

תקופה זו, לפני כ-540 מיליון שנה, נקראת פיצוץ קמבריוני, ובה חלה על פי תורת האבולוציה התפרצות גדולה בהתפתחות של מינים רבים של בעלי חיים, מהם שהפכו לדו־צדיים, בעלי גאומטריית גוף סימטרית ויכולת תנועה והתמצאות עדיפים.

המדוזה לעומתם פיתחה אסטרטגיית הגנה של הצמדות לקרקעית והגנה על עצמה באמצעות תאים צורבים. לפיכך נותרה המדוזה בעל חיים חד־צדי. למעשה, אם נפרוס את המדוזה לפרוסות רוחב, כל פרוסה תהיה זהה לאחרות. האב הקדמון המשותף למדוזות של היום היה קיים כבר לפני 543 מיליון שנה.

עדות למוצא המשותף לצורבים ולבעלי החיים הדו-צדדיים, היא מערכת גנים המגדירה את הציר ראש-זנב ומערכת העצבים שכמעט זהה למצוי בדו־צדיים.

סוגי מדוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]