הדוויג מסקסוניה
 | |||||||
| לידה |
922  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 במאי 965 (בגיל 43 בערך) | ||||||
| בן או בת זוג |
איג הגדול | ||||||
| השושלת האוטונית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
הדוויג מסקסוניה (בגרמנית: Hadwig von Sachsen; 910–965) השתייכה לשושלת האוטונית והייתה אשתו של איג הגדול. עם מות בעלה בשנת 956, היא שימשה כעוצרת בתקופת קטנותו של בנם איג קאפה, מלך צרפת, מייסד בית קאפה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדוויג הייתה בתו הצעירה של הדוכס הסקסוני היינריך צייד העופות, אשר נבחר למלך פרנקיה המזרחית בשנת 919, ואשתו השנייה מטילדה מרינגלהיים. [1] אחיה היו אוטו הראשון, שהחליף את אביו כמלך והוכתר כקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 962; היינריך הראשון, דוכס בוואריה; גרברגה מסקסוניה (אנ'), שהתחתנה עם לואי הרביעי, מלך צרפת בשנת 939; והארכיבישוף ברונו מקלן.
לאחר שאחיה אוטו הראשון עלה לשלטון בשנת 936, הוסדרו ברית ונישואין עם הדוכס הפרנקי המערבי איג הגדול, שביקש תמיכה במאבקיו עם המלך לואי הרביעי. הדוויג הייתה אשתו השלישית של איג. הם התחתנו ככל הנראה במאי 937. [1]
כשבעלה של הדוויג נפטר בשנת 956, בנה איג קאפה עדיין היה קטין. איג אמנם ירש את אחוזות אביו, אך מלכתחילה הוא לא שלט באופן עצמאי. [2] יחד עם אחיה, הארכיבישוף ברונו, שימשה הדוויג כיורשת העצר ומנהלת נחלות הרוברטים עד שבנה הגיע לבגרותו. ברונו גם החזיק באפוטרופסות על אחיינו לותר, מלך צרפת, בן אחותו גרברגה, והפך לאחד האצילים החזקים במערב צרפת. הדוויג תמכה באחיה בסכסוך עם רגינר השלישי, רוזן היינאו ושימשה כבוררת ביריבות בין בנה איג קאפה לבין המלך לותר.
הדוויג הוזכרה לאחרונה בשנת 958 על ידי הכותב הפרנקי המערבי פלודורד מריימס וייתכן שמתה זמן קצר לאחר מכן; שנת 965 כשנת מותה מאת זיגברט מגמבלוקס מוטל בספק.
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להדוויג נולדו חמישה ילדים מבעלה איג הגדול:
- ביאטריס מצרפת [3] התחתנה עם פרידריך הראשון, דוכס לורן עילית.
- איג קאפה, מלך צרפת (בערך 941–996), שהוכתר כמלך צרפת בשנת 987. [1]
- אמה מפריז (943–968), התחתנה עם רישאר הראשון, דוכס נורמנדיה בשנת 960. [4]
- אוטו, דוכס בורגונדי (945–965) [5]
- אנרי הראשון, דוכס בורגונדי (946–1002) [5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Bernhardt 1993, p. Table 1.
- ^ Riché 1993, p. 264.
- ^ Wickham 2009, p. 450.
- ^ Van Houts 2000, p. 184.
- ^ 1 2 Rosenwein 2009, p. 202.