פרנקיה המערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת אירופה לאחר חוזה ורדן: פרקנקיה המערבית בורוד

פרנקיה המערבית (גרמנית Westfrankenreich; צרפתית Francie occidentale), או ממלכת הפרנקים המערבית, הייתה ממלכה שהתקיימה בחלקה המערבי של האימפריה הקרולינגית שנפל בחלקו של שארל הקירח, נכדו של קרל הגדול, כתוצאה של הסכם ורדן (843).

האימפריה הפרנקית, שאוחדה תחת קרל הגדול, היוותה חלק גדול של מערב אירופה. הסכם ורדן נחתם אחרי שלוש שנים של מאבק בין שלושת נכדיו (840 - 843), שבמרוצתן שארל הקירח תמך באחיו לודוויג הגרמני נגד אחיהם לותאר הראשון שירש את תוארו של קרל הגדול כקיסר הרומאים (מאוחר יותר קיסר האימפריה הרומית הקדושה, החל באוטו הראשון).

האימפריה הקרולינגית של הפרנקים התקיימה דור אחד בלבד בראשותו של לואי החסיד, בנו של קרל הגדול. נחלותיו הרבות כללו את צפון איטליה (לומבארדיה), את צרפת (מלבד ברטאן), את ארצות השפלה, את רובה של אוסטריה ואת גרמניה. נחלות אלה חולקו לפי הסכם ורדן לפרנקיה המערבית, פרנקיה המזרחית ופרנקיה התיכונה.

אם כי עברה תקופה של מריבות לפני שהשיגה יציבות באמצעות השושלת הקאפטינגית, פרנקיה המערבית היוותה את הבסיס לצרפת של ימי הביניים ולצרפת המודרנית. היא חולקה לתשעה אזורים פיאודליים: אקיטן, ברטאן, בורגונדיה, קטאלוניה, פלנדריה, גסקוניה, ספטימניה איל-דה-פראנס וטולוז.

ב987, אחרי מאבק בין שתי משפחות מלוכה, איג קאפה, דוכס הפרנקים ורוזן פריז, ייסד את השושלת הקאפטינגית שמשלה בצרפת כבית ולואה וכבית בורבון במרוצת שמונה מאות שנה.