הליופאוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איור של וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2 מתקרבות להליופאוזה
סרטון המדגים את השפעת ההליוספירה

הליופאוזה מהווה את הגבול הסופי של השפעת רוח השמש, שהיא זרם של חלקיקים תת-אטומים מיוננים, הנפלטים מהשמש לכל הכיוונים ויוצרים בועה ענקית הנקראת בשם הליוספירה, אשר נעה יחד עם מערכת השמש במרחב הבין כוכבי.

רוח השמש נעה במרחבי מערכת השמש במהירות על קולית של 1.6 מיליון קמ"ש. במרחק של 94 יחידות אסטרונומיות מהשמש, מהירות זו נופלת לערך תת-קולי ומצב זה נקרא הלם הסיום. משם ישנו אזור המכונה heliosheath. אזור זה סוער ויש בו בועות מגנטיות ענקיות. במרחק של 118 יחידות אסטרונומיות מהשמש רוח השמש עוצרת לחלוטין, ואזור זה נקרא אזור עמידה במקום, והוא מהווה את תחילת ההליופאוזה. לא ידוע מה עובייה, אך מעבר לה מתחיל המרחב הבין כוכבי, שבו ישנם חלקיקים תת-אטומים הנפלטים מגופים אחרים בגלקסיה של שביל החלב. חציית ההליופאוזה ניתנת לזהוי באמצעות ירידת הטמפרטורה של היונים, שינוי בכיוון השדה המגנטי וגידול בעצמת הקרניים הקוסמיות שמקורן בגלקסיה. במאי 2012 נרשמה עליה חדה של 9% בחודש בקרינה הקוסמית שמדדה גשושית החלל וויאג'ר 1 לאחר גידול הדרגתי של 25% מינואר 2009 לינואר 2012 - סימן לקרבה להליופאוזה.בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א שהגשושית חצתה את ההליופאוזה ב-25 באוגוסט 2013.