נאס"א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי
National Aeronautics and Space Administration
NASA logo.svg
לוגו נאס"א
מוטו: "לטובת הכלל"

(For the Benefit of All)
מידע כללי
תחום שיפוט ארצות הברית  ארצות הברית
הקמה 29 ביולי 1958
סוכנות קודמת הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה
מנהל/ת צ'ארלס בולדן
מטה מרכזי וושינגטון די. סי.
38°52′59″N 77°0′59″W
עובדים +18,000
תקציב 17.8 מיליארד $ (FY2012)‏[1]
אתר אינטרנט
אתר נאס"א

מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (באנגלית: National Aeronautics and Space Administration ובקיצור NASA - נאס"א) היא סוכנות החלל של ארצות הברית האחראית על תוכנית החלל האמריקאית וחקר האווירונאוטיקה והחלל מטעם ממשלת ארצות הברית.

נאס"א נוסדה ב-29 ביולי 1958 מכוח חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי, והחליפה את הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה (NACA). הסוכנות הפכה למבצעית ב-1 באוקטובר 1958.‏[2]‏[3] מאז הקמתה אחראית נאס"א לכל תוכניות החלל האזרחיות של ארצות הברית. מבין הישיגיה הבולטים ביותר של נאס"א ניתן למנות את שיגור האמריקאי הראשון לחלל במסגרת תוכנית מרקורי, הנחתת האדם הראשון על הירח במסגרת תוכנית אפולו ושיגורם של 135 משימות מעבורות חלל במסגרת תוכנית מעבורות החלל. נאס"א שיגרה גם עשרות גשושיות רובוטיות אל עבר כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש ואל השמש עצמה, והיא סוכנות החלל היחידה עד כה ששיגרה גשושיות שיצאו ממערכת השמש.

תוכן עניינים

[עריכה] הקמה

מ-1946 עסקה NACA בניסויים אווירונאוטיים כדוגמת המטוס העל קולי בל X-1.‏[4] בתחילת שנות ה-50 הועלה אתגר לשיגור לוויין מלאכותי למסלול סביב כדור הארץ במסגרת השנה הגאופיזית הבינלאומית (1957-58). ארה"ב ניסתה להגיע אל החלל במסגרת תוכנית וונגארד שהפעיל חיל הים האמריקאי, אך ברית המועצות הגיעה לפניה עם שיגור ספוטניק 1 ב-4 באוקטובר 1957. בעקבות הכשלונות האמריקאיים שהצביעו על כך כי לרוסים יש יכולות טכנולוגיות מתקדמות יותר מלארה"ב (משבר ספוטניק) קרא הקונגרס האמריקאי לטיפול מהיר בסוגיה ונשיא ארה"ב דאז, דווייט אייזנהאואר, יחד עם יועציו, החלו לפעול בעניין. בסופו של דבר הגיעו להסכם כי תוקם סוכנות פדרלית חדשה שתבוסס על NACA ותהיה אחראית על פעילות החלל האזרחית של ארה"ב. באותה תקופה הוקמה גם DARPA האחראית בין היתר על פיתוח טכנולוגיות חלל לשימושים צבאיים.

ב-29 ביולי 1958 חתם אייזנהאואר על חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי ובכך נוסדה נאס"א. כשהפכה נאס"א למבצעית ב-1 באוקטובר 1958 היא קיבלה לידה את NACA בשלמותה, כולל 8,000 עובדיה, תקציבה (שעמד באותה עת על 100 מיליון דולר), שלושה מעבדות מחקר גדולות (מרכז המחקר לנגלי, מרכז המחקר איימס ומרכז המחקר גלן) ושני מתקני ניסויים קטנים.‏[5] סמל נאס"א אושר מאוחר יותר באותה שנה על ידי אייזנהאואר.‏[6] גופים שהיו שייכים לסוכנות הטילים הבליסטיים הצבאית (ABMA) ולמעבדת המחקר של הצי (NRL) צורפו גם הם אל נאס"א. אחד הגורמים המרכזיים שסייעו לארה"ב להיכנס אל המרוץ לחלל מול ברית המועצות היה השימוש בטכנולוגייה מתוכנית הטילים של גרמניה הנאצית מתקופת מלחמת העולם השנייה שהובלה על ידי וורנר פון בראון שעבד עבור ABMA, שבתורו קיבל השראה מעבודותיו המוקדמות של מדען הטילים האמריקאי רוברט גודרד.‏[7] רבות מתוכניות המחקר של חיל האוויר האמריקאי‏[5] וחלק מתוכניות החלל המוקדמות של DARPA הועברו גם הם לאחריות נאס"א.‏[8] בדצמבר 1958 קיבלה נאס"א לידיה את המעבדה להנעה סילונית (JPL), סוכנות קבלן המופעלת על ידי המכון הטכנולוגי של קליפורניה והאחראית כיום על מרבית משימות החלל של נאס"א.‏[5]

[עריכה] משימות נאס"א

הפעילות המרכזית ביותר של נאס"א היא שליחת משימות חלל, מאוישות ורובוטיות. בתחילה מוקדו משימות נאס"א במרוץ לחלל מול ברית המועצות, אשר ניצחה בסיבובים הראשונים במרוץ בכך ששיגרה את הלוויין הראשון לחלל - ספוטניק 1, ואת האדם הראשון לחלל - יורי גאגארין, אך נאס"א ניצחה אותה בסופו של דבר כשהנחיתה את האדם הראשון על הירח. משימות החלל המאוישות המאוחרות יותר נשלחו על מנת לבצע מחקרים שונים בתנאי חוסר המשקל השוררים במסלול סביב כדור הארץ. המשימות הבלתי מאוישות של נאס"א חקרו עד כה את מרבית אזורי וכוכבי הלכת במערכת השמש. כמו כן שוגרו טלסקופי חלל למסלול סביב כדור הארץ המספקים מידע מדעי עצום על מערכת השמש והיקום בו אנו חיים וגם לוויינים וטלסקופים החוקרים את כדור הארץ עצמו.

[עריכה] משימות מאוישות

[עריכה] מטוס ה-X-15

ה-X-15 בטיסה.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – X-15

לאחר הבל X-1 של NACA נבנו מטוסי ניסוי נוספים, ביניהם ה-X-15 בשיתוף עם חיל האוויר האמריקאי והצי האמריקאי. ה-X-15 היה מטוס רקטי צר שדמה מאוד לטיל ובתוכו ישב טייס אחד. מטוסי ה-X-15 נישאו לאוויר מתחת לכנפו של מפציץ כבד מסוג B-52 ושוחררו בגובה רב אז הפעילו את מנועיהם. ה-X-15 שבר את שיאי המהירות והגובה של אותה תקופה ו-13 מתוך הטיסות מוגדרות על ידי חיל האוויר האמריקאי כטיסות חלל.

[עריכה] תוכנית מרקורי (1959-1963)

ששת השיגורים המאוישים במסגרת תוכנית מרקורי. בשיגורים המאוישים השתמשו בטילי רדסטון ובטילי אטלס LV-3B.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – תוכנית מרקורי

תוכנית מרקורי החלה ב-1959 והייתה תוכנית החלל המאוישת הראשונה של נאס"א בה היא שלחה אדם למסלול סביב כדור הארץ. ב-5 במאי 1961 האסטרונאוט אלן שפארד היה לאמרקני הראשון בחלל כששוגר על גבי טיל רדסטון למשימת מרקורי-רדסטון 3 בתוך החללית פרידום 7 ושהה 15 דקות בטיסה תת-מסלולית.‏[9] ג'ון גלן היה לאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ בתוך החללית פרנדשיפ 7 ב-20 בפברואר 1962.‏[10]

באותה תקופה הובילה ברית המועצות במרוץ לחלל. ב-12 באפריל 1961, חודש לפני שיגורו של אלן שפארד, הקוסמונאוט יורי גאגארין היה לאדם הראשון בחלל ולראשון שהקיף את כדור הארץ בחלליתו ווסטוק 1.‏[11] באוגוסט אותה שנה שיגרו הרוסים את ווסטוק 2 שהקיפה את כדור הארץ במשך יום שלם לפני שחזרה בשלום.‏[12] שיגור רוסי זה גרם לביטול התוכנית האמריקנית לביצוע שיגורים נוספים לטיסה בתת-מסלול שלא היוו שום חידוש או התקדמות.‏[13] שלושה שיגורים מאוישם נוספים למסלול בוצעו במסגרת תוכנית מרקורי לאחר "ידידות 7", והאחרונה שבהם בוצעה ב-1963.‏[14] שלושה משימות נוספות בתוכנית בוטלו מפני שהובן כי חללית המרקורי מיצתה את יכולותיה.‏[13]

התבוסה בסיבוב הראשון במירוץ לחלל גרם להכרזת התוכנית לכבישת הירח, תוכנית אפולו, על ידי נשיא ארה"ב דאז ג'ון פ. קנדי ב-1961, מיד אחרי משימת "ידידות 7". עם זאת, הוערך כי ההגעה לירח לא תוכל להעשות בשלב אחד וכי עוד שיגורים למסלול סביב כדור הארץ ידרשו לבחינת טכנולוגיות וטכניקות שונות שידרשו במסע אל הירח.‏[15]

[עריכה] תוכנית ג'מיני (1962-1966)

המפגש הראשון בהסטוריה בין שתי חלליות מאוישות בחלל, ג'מיני 6 וג'מיני 7 בדצמבר 1965.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – תוכנית ג'מיני

תוכנית ג'מיני התמקדה בביצוע ניסויים ופיתוח טכניקות שנדרשו לביצוע מסע אל הירח. הטיסה המאוישת הראשונה בתוכנית הייתה משימת ג'מיני 3 ב-23 במרץ 1965 שנשאה את ג'ון יאנג ווירג'יל גריסום.‏[16] תשעה משימות נוספות בוצעו לאחר מכן והראו כי שהייה ממושכת של אדם בחלל אפשרית וכי שני חלליות יכולות להיפגש ולהתחבר בחלל. במשימות אלו נאסף גם מידע מדעי על השפעות השהייה הממושכת בחוסר כבידה על האסטרונאוטים.‏[17]‏[18] בתוכנית ג'מיני בוצעו גם הליכות החלל הראשונות בתוכנית החלל האמריקאית.

למרות שבתוכנית ג'מיני הצליחה ארה"ב להשיג יתרון של שנה על פני ברית המועצות בביצוע מפגשים בחלל, ההישגים לא היו בבחינת ניצחון על הרוסים. התמרונים שתורגלו במשימות תוכנית ג'מיני יכלו להיות בשימוש בשני דרכים על מנת להגיע אל הירח: או שחללית הייתה יכולה להישלח למסלול סביב כדור הארץ ואז להיפגש עם שלב רקטי שיקח אותה אל הירח, או שחללית ונחתת היו יכולים להישלח אל הירח על גבי משגר יחיד ואז רק הנחתת תנחת על הירח ותמריא חזרה ותיפגש שוב עם חללית האם (טכניקה זו היא שבוצעה בסופו של דבר בתוכנית אפולו). אך היתה דרך שלישית וישירה יותר להגיע אל הירח בה לא היה שום צורך במפגש בין שני חלליות: הרוסים היו יכולים לבנות רקטה גדולה ולשלוח בראשה חללית אל הירח שתנחת שם ותמתין לקוסמונאוטים הרוסים שינחתו על הירח עם חללית אחרת, ואז ימריאו חזרה לכדור הארץ בחללית שכבר ממתינה להם שם. במקרה כזה תוכנית ג'מיני הייתה נחשבת לבזבוז זמן וכסף.‏[19]

[עריכה] תוכנית אפולו (1961-1972)

האסטרונאוט באז אולדרין צועד על הירח במהלך משימת אפולו 11 ביולי 1969.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – תוכנית אפולו

תוכנית אפולו היא אחת מתוכניות המחקר היקרות ביותר בתולדות ארצות הברית. עלות התוכנית מוערכת בכ-191 מיליארד דולרים אמריקאיים של ימינו.‏[20]‏[21] לשם השוואה, תוכנית מנהטן לבניית פצצת האטום עלתה כ-24.4 מיליארד דולר.‏[20]‏[22] חלליות התוכנית שוגרו על משגרי סטורן שהיו גדולים וחזקים יותר מכל המשגרים והטילים שפותחו עד אז.‏[23] חללית האפולו שנבנתה עבור התוכנית הייתה גם היא החללית הגדולה ביותר שנבנתה עד אז.

המשימה המאוישת השנייה בתוכנית, אפולו 8, ששוגרה בדצמבר 1968, הייתה הראשונה שהוציאה אסטרונאוטים ממסלול סביב כדור הארץ והביאה אותם למסלול סביב הירח.‏[24] זמן קצר לפני כן שיגרו הרוסים מספר חלליות במסגרת תוכנית זונד שהביאו בעלי חיים קטנים למסלול סביב הירח וחזרו בשלום לכדור הארץ אך לא יותר מכך. בשני המשימות שבאו לאחר מכן, אפולו 9 ואפולו 10 תורגלו תמרונים עם רכב הנחיתה הירחי ותאי הפיקוד והשירות, תמרונים שנדרשו לביצוע נחיתה מוצלחת על הירח.‏[25]‏[26] ב-20 ביולי 1960 נחתה אפולו 11 על הירח וניל ארמסטרונג היה לאדם הראשון שהניח את כף רגלו על הירח.‏[27] חזונו של הנשיא קנדי מ-1961, שחזה נחיתה מאוישת על הירח עד לסוף אותו עשור, הוגשם.

לאחר אפולו 11, 5 משימות נוספות במסגרת התוכנית נחתו בהצלחה על הירח (אפולו 13 לא נחתה על הירח) והאחרונה שבהם, אפולו 17 נחתה בדצמבר 1972. במהלך התוכנית הציבו 12 בני אדם את רגליהם על הירח, והוחזרו לכדור הארץ 381.7 ק"ג של סלעים, אבנים ואבק מקרקע הירח. הנחיתה על הירח סימנה את סוף המירוץ לחלל, וכמחווה הזכיר ארמסטרונג את האנושות כולה כשהציב את רגליו על הירח.‏[28]

תוכנית אפולו השיגה מספר ציוני דרך חשובים בטיסות חלל מאוישות. תוכנית זו היא היחידה שבמסגרתה נשלחו חלליות מאוישות אל מעבר למסלול לווייני נמוך ונחיתה על גוף שמימי אחר. אפולו 8 הייתה המשימה המאוישת הראשונה שהקיפה גרם שמים אחר ואפולו 17 היא המשימה המאוישת האחרונה ששוגרה אל הירח. התוכנית גרמה לפיתוחם של אמצעים וטכונולוגיות חדשות בתחומים רבים בנוסף לתחום הטילאות והטיסה לחלל כגון טכנולוגיות תעופה, תקשורת ומיחשוב. כמו כן נאסף במהלך התוכנית מידע מדעי רב על הירח ומבנהו ועל השפעות השהייה הממושכת בחלל על בני אדם.

[עריכה] סקיילאב (1973-1979)

סקיילאב במסלול סביב כדור הארץ ב-1974.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – סקיילאב

סקיילאב (באנגלית: Skylab) הייתה תחנת החלל הראשונה של ארצות הברית.‏[29] התחנה, במשקל של כ-77,000 ק"ג, שוגרה ב-14 במאי 1973 למסלול לווייני נמוך בגובה 435 ק"מ. התחנה נפגמה בעת השיגור וההגנה התרמית נפגעה יחד עם אחד מפאנלים הסולאריים שלה. התחנה תוקנה על ידי הצוות הראשון ששוגר אליה במשימת סקיילאב 2. התחנה הייתה מאוישת במצטבר 171 ימים על ידי שלושה צוותים שונים בין 1973 ו-1974.‏[29] בתחנה בוצעו מחקרים מדעיים שונים על ידי הצוותים ששהו בו. נאס"א תכננה לשלוח מעבורת חלל אל התחנה שתעביר אותה למסלול בטוח וגבוה יותר אך בניית המעבורות לא הסתיימה בזמן והתחנה חדרה לאטמוספירת כדור הארץ ב-11 ביולי 1979, נשרפה והתפרקה, וחלקיה התרסקו באוקיינוס ההודי.‏[30]

שלושת צוותי התחנה הגיעו אליה על גבי חלליות אפולו ושהו שם לפרקי זמן של 28, 59 ו-84 ימים. אזור המחייה בתוך ספייסלאב היה בנפח 319.8 מטרים מעוקבים, פי 30.7 יותר גדול מנפח המחייה בתא הפיקוד של החללית אפולו.‏[30]

תג המשימה של משימת אפולו סויוז.

[עריכה] אפולו-סויוז (1975-1981)

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – אפולו-סויוז

בשנות ה-70 החלה המלחמה הקרה להתפוגג וכך נולדה תוכנית אפולו-סויוז (ASTP). תוכנית זו הייתה תוכנית החלל המשותפת הראשונה של ארצות הברית יחד עם תוכנית החלל הסובייטית. חללית אפולו וחללית סויוז שוגרו ביולי 1975 ונפגשו בחלל. עבור ארצות הברית הייתה זו טיסת החלל המאוישת האחרונה (והשיגור האחרון של חללית אפולו) עד לשיגור מעבורת החלל קולומביה באפריל 1981.‏[31]

במשימה בוצעו מספר ניסויים מדעיים, חלקם בנפרד וחלקם בשיתוף שני הצוותים. המשימה סיפקה ניסיון הנדסי למשימות משותפות עתידיות של ארה"ב ורוסיה כדוגמת תוכנית מיר ומעבורות החלל‏[32] ותחנת החלל הבינלאומית.

[עריכה] תוכנית מעבורות החלל (1981-2011)

שיגור מעבורת החלל קולומביה למשימתה הראשונה, STS-1, ב-12 באפריל 1981.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – תוכנית מעבורות החלל

תוכנית מעבורות החלל קיבלה פוקוס מנאס"א החל משנות ה-70 והיוותה את מרכז פעילות נאס"א בתחום הטיסות המאוישות לחלל עד לסיום התוכנית ב-2011. במרכז התוכנית נמצאת מעבורת החלל - חללית מאוישת לשימוש חוזר. 4 מעבורות חלל נבנו עד ל-1985. מעבורת החלל קולומביה שוגרה למשימת המעבורות הראשונה, STS-1, ב-12 באפריל 1981‏[33] - יום השנה ה-20 לטיסתו של יורי גאגארין.‏[34]

מעבורת החלל הייתה חללית בעלת כנפיים דומה מאוד למטוס שחוברה למיכל דלק חיצוני גדול יותר מהמעבורת עצמה ושני רקטות ההאצה שהיו גם הם בעלי יכולת לשימוש חוזר. המעבורת שוגרה למסלול של 185 - 643 ק"מ‏[35] ויכלה לשאת מטען מקסימלי של עד 24,400 ק"ג למסלול לווייני נמוך.‏[36] משימת מעבורת יכלה להימשך בין 5 ל-17 ימים וצוות המעבורת נע בין 2 ל-8 אסטרונאוטים.‏[35]

ב-20 משימות מעבורות, בין 1983 ל-1998, המעבורות נשאו את המעבדה ספייסלאב שנבנתה והופעלה יחד עם סוכנות החלל האירופאית. המעבדה הייתה מוכנסת לתא המטען של המעבורת והייתה משוגרת ונוחתת בשלמותה.‏[37] שורת משימות ידועה נוספת היא משימת השיגור של טלסקופ החלל האבל ומספר משימות שנשלחו אל הטלסקופ על מנת להחליף חלקים ממנו שנפגעו בין 1990 ל-1993.‏[38]

מעבורות החלל שימשו גם בתוכנית מיר ומעבורות החלל, תוכנית משותפת לארה"ב ולסוכנות החלל הרוסית ובמסגרתה בוצעו טיסות מעבורות אל תחנת החלל מיר הרוסית. המעבורות סייעו גם בבניית תחנת החלל הבינלאומית ובתחזוקה ובהחלפת הצוותים שבה עד לסיום תוכנית המעבורות ביולי 2011.

במהלך תוכנית מעבורות החלל ארעו שני אסונות ושני מעבורות אבדו וצוותיהם (14 אסטרונאוטים) ניספו. אסון מעבורת החלל צ'אלנג'ר ארע ב-1986 בעת שיגורה של המעבורת צ'אלנג'ר למשימת STS-51-L ואסון מעבורת החלל קולומביה ארע בעת חזרת המעבורת קולומביה ממשימת STS-107. לאחר אסון הצ'אלנג'ר בנתה נאס"א מעבורת נוספת, אנדוור שהחליפה את המעבורת צ'אלנג'ר שאבדה. למעבורת קולומביה שאבדה ב-2003 לא נבנתה מחליפה. 135 משימות מעבורות היו בתוכנית המעבורות והיא הסתיימה עם נחיתתה המוצלחת של מעבורת החלל אטלנטיס ב-21 ביולי 2011 במרכז החלל קנדי. התוכנית נמשכה 30 שנה ובמסגרתה שוגרו למעלה מ-300 אסטרונאוטים לחלל.

[עריכה] תחנת החלל הבינלאומית (1998-היום)

תחנת החלל הבינלאומית כפי שצולמה על ידי מעבורת החלל אנדוור במהלך משימת STS-134.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – תחנת החלל הבינלאומית

תחנת החלל הבינלאומית היא איחוד של מספר תחנות חלל שתוכננו כמיזמים נפרדים בידי מספר סוכנויות חלל, ובהן: "פרידום" האמריקאית, "מיר-2" הרוסית, "קולומבוס" האירופאית ו"קיבו" היפנית.‏[39] שורשי המיזם נעוצים בתוכנית מיר ומעבורות החלל בשנת 1994, והמיזם עצמו החל עם שיגור היחידה הראשונה ב-1998 על גבי הטיל הרוסי פרוטון, ונמשך עם שיגור והרכבת חלקים נוספים כחלק ממטען מעבורות החלל, טילי פרוטון ומשגרי סויוז רוסיים.‏[39]

תפעול תחנת החלל הבינלאומית נעשה על ידי חמש סוכנויות החלל בו-זמנית באמצעות מרכזי שליטה ובקרה הנמצאים בכדור הארץ. הבעלות וזכויות השימוש בתחנה נקבעו בשורה של הסכמים וחוזים‏[40] הנותנים לסוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בעלות מלאה על היחידות שלה‏[41], בעוד שאר התחנה נמצאת בבעלות משותפת של ארבע הסוכנויות האחרות.‏[40] עלות התחנה כולה מוערכת בכ-100 מיליארד אירו והיא נחשבת למבנה היקר ביותר שנוצר אי פעם.

המימון, יכולת המחקר ותפעול התחנה ביעילות, הם קריטיים עקב העלויות הגבוהות. התחנה מקבלת שירות באמצעות חלליות סויוז, חלליות פרוגרס, מעבורות החלל (לפני הוצאתם משירות), חלליות ATV ו-H-II Transfer Vehicle, ומבקרים בה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ-15 אומות שונות.‏[42]

התחנה מאוישת כיום בצוותים ומשלחות של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים המונים עד ל-6 אנשים בכל משלחת ומחזיקה בשיא הנוכחות האנושית הרציפה הארוכה ביותר בחלל, עם פעילות אנושית רציפה מה-31 באוקטובר 2000. התחנה צפויה להיות פעילה עד לשנת 2020.‏[43]

[עריכה] תוכנית קונסטליישן (בוטלה)

הדמיית אמן של החללית אוריון.
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
 ערך מורחב – תוכנית קונסטליישן

תוכנית קונסטליישן הייתה תוכנית מאוישת שתוכננה על ידי נאס"א ושמטרותיה העיקריות היו פיתוח חלליות מאוישות חדשות (אוריון ואלטאיר) שיחליפו את מעבורות החלל, פיתוח משגרים חדשים (ארס 1 וארס 5), נחיתה על הירח (בסביבות שנת 2020) והקמת מושבת קבע עליה כל זאת כהכנה למשימות מאוישות למאדים לא לפני שנות ה-30 של המאה הנוכחית.

התוכנית החלה את דרכה עם החזון לחקר החלל של נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' וו. בוש בינואר 2004 שכלל את השלמת בניית תחנת החלל הבינלאומית ופרישת מעבורות החלל עד לסביבות 2010.‏[44]

בהצעת התקציב לשנת 2011 שהגיש נשיא ארה"ב ברק אובאמה לקונגרס נכלל ביטולה המוחלט של תוכנית קונסטליישן‏[45] וב-1 בפברואר 2010 הוצג התקציב הפדרלי שלא כלל את המשך הפיתוח של התוכנית.‏[46]

למרות ביטול התוכנית הודיעה נאס"א ב-24 במאי 2011 כי פיתוח החללית אוירון יימשך תחת השם Multi-Purpose Crew Vehicle.‏[47] כמו כן הודיעה נאס"א בספטמבר 2011 כי היא החלה בתכנון משגר חדש, ה-SLS, שיחליף את ארס-1 וארס-5 וישא את האסטרונאוטים שלה אל מעבר למסלול סביב כדור הארץ.‏[48]

[עריכה] משימות בלתי מאוישות

הלוויין האמריקאי הראשון - אקספלורר 1.
האסטרונאוט פיט קונארד על יד הגשושית סרוויור 3, שאפולו 12 נחתה בסמוך לה.
הדמיית אמן של אחד הרוברים מתוכנית מארס רובר במאדים.
הדמיית אמן של הגשושית מסנג'ר על יד נוגה.
הדמיית אמן של הגשושית שחר.
טלקופ החלל האבל.

מיום הקמתה שיגרה נאס"א עשרות משימות חלל בלתי מאוישות. רבות מהמשימות שוגרו במסגרת תוכניות כמו תוכנית פיוניר ותוכנית ויקינג ומשימות נוספות שוגרו כמשימות יחידות ללא תוכנית אם. כיום כל משימות נאס"א לחקר מערכת השמש משויכות לשלושה תוכניות אם: תוכנית דיסקברי למשימות בעלות נמוכה, תוכנית הגבולות החדשים למשימות בעלות של עד כ-700 מיליון דולר ותוכנית פלאגשיפ למשימות בעלות של 2-3 מיליארד דולרים. הרשימה הבאה כוללת את המשימות הבולטות ביותר של נאס"א.

[עריכה] חקר כדור הארץ

  • תוכנית אקספלורר החלה עם שיגור אקספלורר 1, השיגור המוצלח הראשון של ארה"ב, ב-31 בינואר 1958 (1 בפברואר לפי UTC) ונמשכת עד היום. עד היום שוגרו למעלה מ-90 לוויינים שתרמו רבות בחקר כדור הארץ וחקר היקום בו אנו חיים ממסלול סביב כדור הארץ.
  • תוכנית TIROS היא סדרת לווייני מזג אוויר ששוגרו על ידי נאס"א מ-1960 והיו הראשונים מסוגם. הלוויין האחרון בסדרה, NOAA 19 שוגר ב-2009.
  • פקרוייקט אקו הוא פקוייקט לווייני התקשורת ההפאסיביים הראשון של ארה"ב.
  • תוכנית לאנדסאט היא תוכנית במסגרתה שוגרו מספר לוויינים למסלול סביב כדור הארץ ומשם הם צמלמות את כדור הארץ ומספקות מידע מדעי רב על המתרחש על פניו.

[עריכה] חקר הירח

  • תוכנית פיוניר המקורית מטרתה הייתה לההשיג טכנולוגיות וידע שנדרש על מנת להימלט משדה הכבידה של כדור הארץ ולהגיע אל הירח. בהמשך התוכנית נשלחו מספר גשושיות למקומות שונים במערכת השמש על מנת לחקור אותה, שני גשושיות לחקר כוכב הלכת נוגה ושני הגשושיות המפורסמות פיוניר 10 ו-11 שהיו הראשונות שחצו את חגורת האסטרואידים ושלחו תמונות ראשונות של צדק ושבתאי.
  • תוכנית ריינג'ר הייתה תוכנית לחקר הירח במסגרתה נשלחו גשושיות שהתרסקו על הירח ושלחו תמונות ראשונות של פני הירח מקרוב.
  • תוכנית לונר אורביטר הייתה תוכנית במסגרתה שוגרו מספר גשושיות שנכנסו למסלול סביב הירח ומיפו את פניו כהכנה לנחיתות המאוישות בתוכנית אפולו.
  • תוכנית סרוויור הייתה תוכנית במסגרתה בוצעו הנחיתות הרכות הראשונות של ארה"ב על הירח, גם זאת כהכנה לנחיתות שתוכננו בתוכנית אפולו.
  • לאחר הפסקה בחקר הירח לאחר עזיבתו בתום משימת אפולו 17 ב-1972 החלה נאס"א לשלוח משימות נוספות אל הירח ביניהם הגשושיות קלמנטין ב-1994, לונר פרוספקטור ב-1998, LRO ב-2009 ו-GRAIL ב-2011.

[עריכה] חקר מאדים

  • תוכנית מארינר היא תוכנית במסגרתה שוגרו 10 גשושיות לחקור את כוכבי הלכת חמה, נוגה ומאדים, כאשר 6 מתוכם (3, 4, 6, 7, 8 ו-9) נשלחו אל מאדים.
  • תוכנית ויקינג היא תוכנית במסגרתה נשלחו שני נחתות (ושני חלליות אם) שנחתו על מאדים ב-1976 ושלחו תמונות ראשונות מפניו.
  • משנות ה-90 שולחת נאס"א משימות רבות אל מאדים. מארס אובזרבר שוגרה ב-1993, מארס גלובל סרוויור שוגרה ב-1996 ומספר שבועות אחריה שוגר המארס פאת'פיינדר, שני גשושיות (מקפת ונחתת) שוגרו בסוף 1998 ובתחילת 1999 במסגרת תוכנית מארס סרוויור 98, 2001 מארס אודיסיי שוגרה ב-2001 ו-MRO שוגרה ב-2005.
  • תוכנית מארס רובר היא תוכנית במסגרתה נשלחו שני רוברים אל מאדים (ספיריט ואופרטוניטי) שנחתו על פניו ב-2004 ושלחו מידע מדעי עצום על הכוכב האדום. הרוברים שתוכננו לפעול רק 90 יום כל אחד המשיכו ופעלו עוד זמן רב: ספיריט חדל לפעול ב-2010 ואופרטוניטי עדיין פעיל.
  • תוכנית מארס סקאוט היא תוכנית במסגרתה שוגרה הנחתת פיניקס אל מאדים ב-2007 ובמסגרתה תשוגר הגשושית MAVEN ב-2013. התוכנית כללה משימות רבות נוספות אך היא בוטלה ב-2010 ורק MAVEN שכבר אושרה תשוגר.
  • מארס סיינס לברטורי הוא רובר ששוגר למאדים בנובמבר 2011 הנושא בתוכו מעבדה קטנה ומשוכללת לחקר מאדים. גודלו של הרובר כגודלה של מכונית קטנה והוא עתיד לנחות במאדים באוגוסט 2012.

[עריכה] חקר נוגה, חמה והשמש

[עריכה] חקר מערכת השמש החיצונית

[עריכה] חקר אסטרואידים ושביטים

  • NEAR Shoemaker היא גשושית ששוגרה ב-1996 לחקור את ארוס, גוף קרוב ארץ. הגשושית סיימה את משימתה עם נחיתתה המוצלחת על האסטרואיד ב-12 בפברואר 2001.
  • סטארדאסט היא גשושית ששוגרה ב-1999 ושמטרתה העיקרית הייתה לאסוף אבק מזנבו של השביט ווילד 2. הגשושית השלימה את משימתה בהצלחה וקפסולה עם דוגמיות מהאבק נחתה חזרה בכדור הארץ ב-2006.
  • פגיעה-עמוקה היא גשושית ששוגרה ב-2005 לחקור את הרכבו הפנימי של השביט טמפל 1 על ידי ריסוק גשושית קטנה על פניו.
  • Dawn (שחר) היא גשושית ששוגרה ב-2007 במטרה לחקור את האסטרואידים הגדולים ביותר בחגורת האסטרואידים: וסטה וקרס.

[עריכה] טלסקופי חלל

[עריכה] מנהלי נאס"א

מנהלה הנוכחי של נאס"א - האסטרונאוט לשעבר צ'ארלס בולדן.

מנהל נאס"א הוא העומד בראש סוכנות החלל האמריקאית והוא משמש גם כיועץ הבכיר למדעי החלל של נשיא ארצות הברית. משרדי ההנהלה של נאס"א שוכנים במטה הראשי של נאס"א הממוקם בוושינגטון די. סי. והם האחראים על כל פעילויות הסוכנות.

מנהלה הראשון של נאס"א היה קיית' גלנן ותחת אחריותו אוחדו תעשיות החלל האמריקאיות עד להרכבת סוכנות חלל אחת - נאס"א.‏[5] דניאל גולדין היה מנהלה של נאס"א למשך התקופה הארוכה ביותר (9.5 שנים) והוא ידוע בעיקר בטביעת המוטו של תוכנית דיסקברי אותה הוא החל: "זול יותר, מהיר יותר, יעיל יותר".‏[49] האדם היחיד שהחזיק במשרת מנהל נאס"א פעמיים הוא ג'יימס פלטשר שחזר לראשות נאס"א לאחר אסון הצא'לנג'ר.‏[50] חלק ממנהלי נאס"א (כולל הנוכחי) היו בעברם אסטרונאוטים שטסו במשימות חלל של נאס"א.

סגן (או סגנית) מנהל נאס"א הוא השני בשרשרת הפיקוד של נאס"א. סגן המנהל מייצג את נאס"א במשרד ההוצאה לפועל של נשיא ארה"ב, בקונגרס, בפני סוכנויות חלל אחרות ובפני ארגונים שונים.

ב-24 במאי 2009 הודיע הנשיא אובאמא על מינויו של צ'ארלס בולדן למנהל נאס"א ועל לורי גרייבר כעל סגניתו.‏[51] הסנאט האמריקאי אישר את המינויים ב-15 ביולי 2009 ובולדן וגרייבר החלו בתפקידם.‏[52]

[עריכה] מתקני נאס"א

מרכז החלל קנדי.
מבט אווירי על מתקני JPL.
מבט אווירי על מרכז ג'ונסון.
מבט אווירי על מרכז איימס.
מרכז טיסות החלל מרשל.
מרכז המחקר לנגלי.

מתקני נאס"א כוללים מרכזי מחקר, מתקני ניסוי, מתקני הרכבה, אתרי שיגור ומרכזי תקשורת המרכיבים יחד את משימת החלל ומתפעלים אותה. המטה המרכזי של נאס"א שוכן בוושינגטון די. סי. ושם שוכנים משרדי ההנהלה הראשיים של הסוכנות.

  • מרכז החלל קנדי (KSC) הוא ככל הנראה התקן המוכר והמפורסם ביותר של נאס"א. ממרכז קנדי שוגרו כל משימות החלל המאוישות של ארה"ב משנת 1968. למרות שכיום אין משימות חלל פעילות וגם אין מועד ידוע למשימת החלל המאוישת הבאה של ארה"ב, מרכז קנדי עדיין אחראי לשיגורם של משימות חלל בלתי מאוישות משלושה כני שיגור פעילים מנמל החלל קייפ קנוורל הצמוד למרכז קנדי. המרכז מוכר בעיקר ממבנה ההרכבה העצום שבו שהוא המבנה הרביעי בגודלו בעולם בנפחו‏[53] ואשר היה הראשון בעולם עם סיום בנייתו ב-1965.‏[54] המרכז ממוקם במריט איילנד שבקליפורניה צפונית-מערכית לקייפ קנוורל על חוף האוקיינוס האטלנטי. במרכז פעילה גם מסילת רכבת המופעלת על ידי המרכז ועל גביה מועברים חלקי משגרים ולוויינים אל מתקן ההרכבה ואל כני השיגור. במרכז עובדים כ-13,000 אנשים, כ-2,100 מתוכם עובדי ממשלה והשאר עובדי קבלן.‏[55]
  • המעבדה להנעה סילונית (JPL) יחד עם ABMA היו האחראים לשיגורה של הלוויין הראשון לש ארה"ב - אקספלורר 1 ב-1958, והייתה אחת מסוכנויות הבת הראשונות של נאס"א. JPL ממוקמת בעמק סן גבריאל, מחוז לוס אנג'לס , קליפורניה. המעבדה מנוהלת עבור נאס"א על ידי המכון הטכנולוגי של קליפורניה. המעבדה אחראית בעיקר על בניית ותפעול משימות חלל לחקר מערכת השמש אך היא אחראית גם על מספר משימות הפועלות ממסלול סביב כדור הארץ. JPL מפעילה את רשת חלל עמוק.
  • מרכז טיסות החלל מרשל (MSFC) הוא אחד ממרכזיה הגדולים של נאס"א. המרכז היה אחראי על פיתוח משגר הסטורן 5 ועל פיתוח מערכות ההנעה של מעבורות החלל. כמו כן היא הייתה אחראית על תפעול ספייסלאב, אימון צוותים למשימות מעבורות החלל, תכנון והרכבת תחנת החלל הבינלאומית. המרכז ממקום ברדסטון ארסנל, אלבאמה.
  • מרכז המחקר איימס (ARC) הוקמה ב-1939 כמרכז מחקר עבור NACA והייתה הסוכנות השנייה שעברה לאחריות נאס"א עם הקמתה. המרכז ממוקם בעמק הסיליקון שבקליפורניה. המרכז אחראי על תפעולם של מספר משימות חלל של נאס"א, מחשבי העל של נאס"א והיא מובילה במחקר בתחום האסטרוביולוגיה. המרכז מפעיל גם את מנהרות הרוח הגדולות ביותר בעולם.
  • מרכז המחקר לנגלי (LaRC) הוא המרכז הוותיק ביותר בשרות נאס"א. המרכז ממוקם בהמפטון, וירג'יניה. LaRC עוסקת בעיקר במחקר אווירונאוטיקה אך היא הייתה גם אחראית על בחינת רכב הניתה של החללית אפולו ועל מספר משימות חלל נוספות. המרכז הוקם ב-1917 ופעל עבור NACA עד להקמת נאס"א ב-1958. במרכז מצויים יותר מ-40 מנהרות רוח המשמשים לביצוע מחקר אווירונאוטי.
  • מרכז החלל ג'ונסון (JSC) הוא המרכז של נאס"א האחראי על הכשרת אסטרונאוטים, ניהול ובקרה למשימות החלל המאוישות של נאס"א. המרכז ממוקם סמוך ליוסטון, טקסס ויש בו למעלה מ-100 מבנים. המרכז מכונה פעים רבות "מרכז הבקרה" (Mission Control) על שם מרכז הבקרה לטיסות החלל המאוישות הממוקם בו.

[עריכה] ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: החוק הלאומי לאווירונאוטיקה וחלל
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נאס"א

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ A Mixed Bag for NASA's 2012 Budget
  2. ^ The National Aeronautics and Space Act
  3. ^ FROM NACA TO NASA
  4. ^ "The NACA, NASA, and the Supersonic-Hypersonic Frontier"קובץ PDF
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 T. KEITH GLENNAN
  6. ^ Executive Order 10849
  7. ^ "Recollections of Childhood: Early Experiences in Rocketry as Told by Werner Von Braun 1963"
  8. ^ 50 years of Bridging the Gapקובץ PDF
  9. ^ Shepard's Ride
  10. ^ An American in Orbit
  11. ^ "NASA history, Gagarin"
  12. ^ Vostok 2
  13. ^ 13.0 13.1 Mercury
  14. ^ Mercury Manned Flights Summary
  15. ^ Apollo
  16. ^ "10-1 The Last Hurdle"
  17. ^ Two Weeks in a Spacecraft
  18. ^ An Alternative Target
  19. ^ The Rendezvous That Was Almost Missed:
  20. ^ 20.0 20.1 Consumer Price Index (Estimate) 1800-
  21. ^ "The Joint Confidence Level Paradox: A History of Denial, 2009 NASA Cost Symposium"קובץ PDF עמ' 25-26
  22. ^ Kenneth Nichols
  23. ^ Saturn V
  24. ^ Apollo 8: The First Lunar Voyage
  25. ^ Apollo 9: Earth Orbital trials
  26. ^ Apollo 10: The Dress Rehearsal
  27. ^ The First Landing
  28. ^ That's one small step for a man, a giant leap for mankind
  29. ^ 29.0 29.1 Skylab Our First Space Station—NASA reportקובץ PDF
  30. ^ 30.0 30.1 LIVING AND WORKING IN SPACE: A HISTORY OF SKYLAB
  31. ^ "The Apollo Soyuz Test Project"
  32. ^ NASA, Shuttle-MIR history
  33. ^ Space Odyssey: The First Forty Years of Space Exploration
  34. ^ Vostok 1
  35. ^ 35.0 35.1 Shuttle Basics
  36. ^ Shuttle
  37. ^ Spacelab
  38. ^ HST
  39. ^ 39.0 39.1 John E. Catchpole (17 June 2008). The International Space Station: Building for the Future. Springer-Praxis.
  40. ^ 40.0 40.1 "ISS Intergovernmental Agreement"
  41. ^ NASA-RSA Agreement
  42. ^ Nations Around the World Mark 10th Anniversary of International Space Station
  43. ^ "ESA Formally Agrees to Continue ISS Through 2020"
  44. ^ President Bush Announces New Vision for Space Exploration Program
  45. ^ Obama aims to ax moon mission
  46. ^ Obama cancels Moon return project
  47. ^ NASA Announces Key Decision For Next Deep Space Transportation System
  48. ^ NASA Announces Design for New Deep Space Exploration System
  49. ^ Daniel Saul Goldin
  50. ^ JAMES C. FLETCHER
  51. ^ President Obama Announces More Key Administration Posts
  52. ^ Bolden and Garver Confirmed by U.S. Senate
  53. ^ Kristie, K. (11 June 2009). "The Largest Buildings in the World". Quazen. "k-kristie.quazen.com/arts/architecture/the-largest-buildings-in-the-world"
  54. ^ "Senate". Congressional Record: 17598. September 8, 2004.
  55. ^ NASA budget woes leads to layoffs

[עריכה] קישורים חיצוניים

תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית

תוכנית מרקורי · תוכנית ג'מיני · תוכנית אפולו · סקיילאב · מעבורת החלל · תחנת החלל הבינלאומית · תוכנית קונסטליישן (בוטלה)
תוכניות נאס"א לחקר מערכת השמש
פעילות

אקספלורר • וויאג'ר • דיסקברי • גבולות חדשים • פלאגשיפ • מארס רובר

 NASA logo.svg
הושלמו

פיוניר • מארינר • לונר אורביטר • ריינג'ר • סרוויור • אפולו • ויקינג • פלנטרי אובסרבר • מארינר סימן 2 • MESUR • מרס סרוויור 98 • מארס סקאוט
בוטלו

פלנטרי גראנד טור • וויאג'ר (מאדים) • פרומתאוס • קונסטליישן • ניו מילניום

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%A0%D7%90%D7%A1%22%D7%90&oldid=12041823
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא