המדבר האדום
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
מיכלאנג'לו אנטוניוני  |
|---|---|
| הופק בידי |
Tonino Cervi, אנג'לו ריזולי |
| תסריט |
מיכלאנג'לו אנטוניוני, טונינו גוארה |
| עריכה |
ארלדו דה רומא |
| שחקנים ראשיים |
מוניקה ויטי Giovanni Lolli Rita Renoir Beppe Conti ריצ'רד האריס Xenia Valderi Bruno Scipioni |
| מוזיקה |
ג'ובאני פוסקו |
| צילום |
קארלוס די פלומה |
| מדינה |
צרפת, איטליה |
| חברה מפיצה |
קבוצת RCS, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
31 במרץ 1965 |
| משך הקרנה |
117 דק' |
| שפת הסרט |
איטלקית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט רומנטי |
| פרסים |
פרס אריה הזהב |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
המדבר האדום (באיטלקית: Il deserto rosso; שם הסרט במהלך הפקתו היה תכול וירוק , Celeste e verde) הוא סרט איטלקי משנת 1964, בבימויו של מיכלאנג'לו אנטוניוני. תסריטו נכתב על ידי אנטוניוני וטוני גוארה, ומככבים בו מוניקה ויטי וריצ'רד האריס. זהו סרטו הראשון של אנטוניוני שצולם בצבע. הסרט זכה לשבחים רבים מן המבקרים, ובין היתר גרף את פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה לשנת 1964. הסרט הוא החלק אחרון מסדרה של ארבעה סרטים שאותם עשה אנטוניוני, בשיתוף עם ויטי. שלושת הסרטים שקדמו לו הם "אוונטורה" (1960), "הלילה" (1961), ו"ליקוי חמה" (1962).
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט נפתח בשחרורה של ג'וליאנה (ויטי) מבית-החולים לאחר שניסתה להתאבד. היא מתגוררת עם בעלה אוגו (קרלו צ'יונטי), שמנהל יחד עם בנם הצעיר בית-חרושת הנמצא בתהליך הלאמה, ואשר נמצא במשבר ועל סף פשיטת-רגל. ג'וליאנה מרגישה זרה ותלושה ממשפחתה, ומנותקת מהנעשה בעולמם. זלר (ריצ'רד האריס), חברו של אוגו מחליט להגיע לרוונה, עיר איטלקית בה התגוררו. כל זאת במטרה לסייע לו ולהציע עסקת עבודה, ותוך כדי המפגש עימם נוצרת משיכה בינו לבין ג'וליאנה. נראה כי זלר מסוגל להבין את צרותיה ובעיותיה של ג'וליאנה אף יותר מבעלה אוגו, אך זה בתורו לא מספיק דיו כדי להשפיע או לסייע לה בכך.
צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתרחש ברוונה, עיר מתועשת שממוקמת במחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה. הצילומים התרכזו בעיקר בסביבת בתי-החרושת אשר היו לזכר ממלחמת העולם השנייה, בהם נמצאות מערכות מכונות תעשייתיות, ועמק למרגלות נהר מזוהם.
הסרט צולם על ידי הסינמטוגרפר האיטלקי קרלו די פלמה (אנ').
הפסקול מורכב מצלילים אורבניים עוצמתיים, צפירות, ורעשים אלקטרוניים. כאמור, סרט זה היה הראשון שאותו צילם אנטוניוני בצבע. אנטוניוני מדגיש כי רצה ליצור מבע שמשול לצביעה על מצע קנבס –
אני רוצה לצבוע את הסרט כפי שצובעים קנבס: לשלב בין צבעים שונים, ולא להגביל את עצמי רק לצבעים טבעיים.
כפי שניכר בהמשך עשייתו הקולנועית, אנטוניוני גמא מרחקים ארוכים בניסיונו להגשים משאלה זו. דוגמה לזאת ניתן לראות בעצים והדשא שצבועים בגווני לבן-אפור, אלמנט שמעצים את המתאר האורבני. אנדרו סאריס תיאר את הצינורות והגדרות שטופי הגוון האדום כ"ארכיטקטורה של החרדה: כל האדום וכל הכחול זועקים באותה מידה שהם מסבירים".
משמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שבמובן מסוים "מדבר אדום" נחשב לסרט על תרבות תעשייתית נוקשה אשר ממנה מנסה ג'וליאנה להתפכח ולהימלט, אנטוניוני התייחס מאוחר יותר ואמר שרצה להראות שלטכנולוגיה התעשייתית יופי ייחודי משלה, ובכך למעשה צילם סרט על ההסתגלות האנושית, במובן זה שג'וליאנה –
חייבת להתעמת עם סביבתה החברתית. לעתים מופשט לומר – כפי שאנשים מסוימים יעידו – שאני מגנה את העולם התעשייתי הלא-אנושי אשר מדכא את האינדיבידואל ומוביל אותו לנוירוזה. כוונתי הייתה לתרגם את קיומנו הפיוטי, בכך שגם בתי-חרושת עשויים להיחוות כמופלאים. קווי המתאר וצורתם של בתי-החרושת, כמו גם הארובות, יכולים להיות יפים יותר גם ממראה העצים המלבלבים, אשר אותם התרגלנו לראות. זהו עולם עשיר, מלא ויטאליות והנאה. הנוירוזה שחיפשתי לתאר בסרט זה מורכבת יותר מסכום חלקיה. ישנם אנשים שאכן מסתגלים, וכאלו שאינם מסוגלים להשתלב – ייתכן בשל היותם כבולים לסגנון חיים שחלף מן העולם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Brunette, Peter. The Films of Michelangelo Antonioni. Cambridge University Press, 1998. Page 169
- Seymour Benjamin Chatman, Paul Duncan. Michelangelo Antonioni: The Investigation. Taschen, 2004. ISBN 3822830895. Pages 91–95
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"המדבר האדום", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"המדבר האדום", באתר נטפליקס
"המדבר האדום", באתר AllMovie (באנגלית)
"המדבר האדום", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "המדבר האדום", באתר Metacritic (באנגלית)
- "המדבר האדום", באתר אידיבי
"המדבר האדום", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
| בקרת זהויות |
|
|---|