הסכם טורקמנצ'אי

הסכם טורקמנצ'אי (רוסית: Туркманчайский договор, פרסית: عهدنامه ترکمنچای ) היה הסכם שלום שנחתם בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה הפרסית (سلسله قاجاریه ), ב-21 בפברואר 1828, בכפר טורקמנצ'אי שבאיראן, במטרה לסיים את מלחמת רוסיה-פרס (1828-1826).

כמו ההסכם הקודם בין המדינות, ההסכם נחתם לאחר הפסדים כבדים של האימפריה הפרסית בשדה הקרב. בצד האימפריה הרוסית על ההסכם חתום איוואן פסקביץ', מצד הפרסים - שר החוץ פאטח עלי שאח. אלכסנדר גריבויידוב היה בין הפעילים המרכזים בהסדרת תנאי ההסכם. ביחד עם הסכם גוליסטן הסכם זה נחשב אחד המשפילים בהיסטוריה הפרסית המודרנית.

[עריכה] תנאי ההסכם

לאימפריה הרוסית מועברים שטחים של חאנות אריוון (רוב שטחה של ארמניה של היום) ושטחים נרחבים שכלולים עתה באזרבייג'ן.
האימפריה הרוסית מקבלת פיצוי כספי על עלויות המלחמה.
הפרסים מאבדים זכויות שייט בים הכספי.
לרוסים תהיה זכות לשליחת משלחות לכל מקום בפרס ולסוחרים רוסים תהיה זכות לנהל מסחר בכל תחומי פרס.
תושבי פרס המעוניינים בכך רשאים לעבור לתחום רוסיה במהלך השנה הקרובה.
רוסיה הכירה בעבאס מירזה כיורש העצר.
האימפריה הפרסית מתנצל באופן רשמי על הפרת הסכם גוליסטן.

עם היוודע על תנאי ההסכם, החלו מהומות בבירת פרס. ב-11 בפברואר 1829 השגרירות הרוסית נכבשה על ידי ההמון, בעקבות עימות דיפלומטי הקשור לאחד מסעיפי ההסכם. כמעט כל עובדי השגרירות, כולל השגריר אלכסנדר גריבויידוב נהרגו.

כתוצאה מההסכם כ-80 אלף ארמנים תושבי פרס הועברו לשטח שהועבר לשליטה רוסית.

ההסכם עיצב את הגבול בין שתי המדינות עד לתחילת המאה ה-20 וגם הגבול הדרומי של ברית המועצות באזור. הוא גם לא השתנה עם הקמת ארמניה ואזרבייג'ן העצמאיות.