העד האחרון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | עמי גדליה |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספר ילדים |
| הוצאה | |
| הוצאה | כרטא |
| תאריך הוצאה | 1989 |
| מספר עמודים | 147 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9652201618 |
| הספרייה הלאומית | 001098759, 003911305, 001309551 |
העד האחרון הוא ספר ילדים מאת הסופרת הישראלית עמי גדליה, העוסק בהכחשת השואה. הספר יצא לאור 1989 בהוצאת כרטא וזכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריק לרסון, הוא נער שוודי שחקן כדורסל וחביב הבנות. אימו נפטרה בצעירותו והוא ילד יחיד אשר גר עם אביו השתיין. כאשר הוא מקבל עבודה בבית הספר על נושא היסטוריה, קרינה-חברתו לכיתה בחרה את נושא השואה ונאמה עליו בכיתה. המורה פסלה לה את העבודה בעודה אומרת שהיא לא מסתכלת על השואה מכל הצדדים בעודה נוקבת במספר רב של שמות של מכחישי שואה. השיחה זעזעה אותו מאוד והוא מחליט לבחון את הנושא לעומק. הוא כותב את עבודתו בהיסטוריה על השואה, כשהוא קובע שכל מכחישי השואה הללו טועים. המורה טוענת שכל המקורות בהם השתמש מוטים לטובת היהודים, ומכחישה את השואה לגמרי. ילדי כיתתו סוערים מתווכחים ולבסוף שוכחים.
אריק מחליט שהשואה היא עניין חשוב מידי. הוא אומר לחבריו כי השואה התרחשה כי נתנו לה להתרחש ואסור להם להיות אדישים לה. הוא משכנע את חבריו לעזור לו ולמצוא עד אחד "רלוונטי"- כלומר לא יהודי ולא נאצי. לבסוף הוא מוצא במקרה רופא פולני, שלאחר שכנוע, הוא מספר להם את סיפורו המצמרר וכיצד עבר את מחנות ההשמדה בתור עוקר שיני זהב ליהודים שכבר נרצחו. בעקבות העדות המזעזעת הולך אריק לנסות לשכנע שוב את המורה בקשר לשואה והיא הפעם מתפרצת עליו ומגרשת אותו מהכיתה. אריק פונה למנהל בית הספר ובעקבות מחאת הכיתה, המורה מועברת ללמד כיתות אחרות. אריק וחבריו פונים לעיתונות על מנת לדאוג שהמורה לא תלמד יותר במערכת החינוך. במסעם הם סוחפים את בית הספר, המנהל, כתב בעיתון המקומי, ולבסוף את העיר כולה. אריק וחבריו מעלים את סיפורם ויוצרים תערוכה בבית ספרם, ולבסוף, מודיע להם המנהל כי המורה פוטרה לאלתר ממערכת החינוך. במקביל למאבקו מול המורה אריק מכיר את אן מרי מכיתתו, ומתאהב בה. הוא מתחבר לרופא הפולני, העד הראשון והם נהיים חברים. הוא מנסה לעזור לאביו להפסיק לשתות, ולמצוא עבודה.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי שאירע בבית ספר בשווייץ בשנת 1987.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העד האחרון, באתר OCLC (באנגלית)
