שווייץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקונפדרציה ההלווטית
Schweiz
Suisse
Svizzera
Svizra
Confœderatio Helvetica
Flag of Switzerland (Pantone).svg Coat of Arms of Switzerland (Pantone).svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אחד למען כולם, כולם למען אחד‏[1]
המנון לאומי: המנון שווייץ
מיקום שווייץ
יבשת אירופה
שפה רשמית גרמנית, צרפתית, איטלקית, רומאנש
עיר בירה ברן
46°57′N 7°27′E / 46.950°N 7.450°E / 46.950; 7.450
העיר הגדולה ביותר ציריך
משטר רפובליקה קונפדרטיבית
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
דידייה בורקהלטר
הקמה
- תאריך
"הברית הנצחית"
1291
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
41,277 קמ"ר 
136 בעולם
3.7%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
8,061,516 נפש 
95 בעולם
195.30 נפש לקמ"ר
65 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
370,300 מיליון $ 
36 בעולם
45,934 $
17 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.917 
3 בעולם
מטבע פרנק שווייצרי ‏ (CHF)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .ch
קידומת בינלאומית 41+

שווייץ (או שווייצריה - השם הרשמי; בגרמנית: Schweiz; בצרפתית: Suisse; באיטלקית: Svizzera; ברומאנש: Svizra; שמה הרשמי בלטינית: Confœderatio Helvetica, "הקונפדרציה ההלווטית") היא מדינה אלפינית מוקפת יבשה השוכנת במרכז אירופה אשר מאופיינת ברמת חיים גבוהה של תושביה וכלכלה יציבה. שווייץ גובלת בגרמניה בצפון, בצרפת במערב, באיטליה בדרום ובאוסטריה וליכטנשטיין במזרח.

שווייץ מוכרת בנופיה המרהיבים ובהריה ואגמיה הרבים. לטופוגרפיה של שווייץ יש תפקיד מרכזי בעיצוב כלכלתה, תרבותה והמסורת המדינית שלה. היותה של שווייץ הררית הקשה על התהוות חקלאות קלאסית של מישורים נרחבים ואילץ את השווייצרים להתמקד בייצור מוצרים מתוחכמים כמו גבינות ויינות איכות, שוקולדים ושעונים. הטופוגרפיה גם הקשתה מאוד על התחבורה האזרחית והממשלתית כמו גם על התקדמות צבאות אויב. עובדות אלו יצרו בין אזרחי שווייץ מגוון תרבותי ושפתי עשיר, אילצו את השלטון המרכזי לתת לאזרחים מידה רבה של עצמאות מקומית ואפשרו התגוננות נגד אויבים קשים מבחוץ. לכן לשווייץ מסורת ארוכת שנים של משטר דמוקרטי יציב כמו גם מסורת של נייטרליות פוליטית וצבאית כלפי חוץ. באופן טבעי, שווייץ משמשת כביתם של ארגונים בינלאומיים רבים ושל בנקים גדולים.

במשך מרבית שנות קיומה, שווייץ הייתה קונפדרציה של קנטונים (מחוזות אוטונומיים) אשר תושביהם דוברי שפות שונות, ולא הייתה לה שפה רשמית. במהלך המאה ה-19, הקנטונים החליטו על הידוק שיתוף הפעולה, המדינה הוגדרה רשמית כפדרציה ומבחינה מנהלית היא אימצה מאפיינים חלקיים של ארגון פדרלי. כך, למשל, בניגוד לפדרציות, אזרח שווייצרי נחשב לאזרח של אחד הקנטונים ולא של שווייץ כולה, אך בניגוד לקונפדרציות, התאזרחות בקנטון אחד דורשת את הסכמתם של הקנטונים האחרים.

במהלך המאה העשרים הוכרזו ארבע משפות המדינה כשפותיה הרשמיות. אחת מהן, רומאנש, משמשת שפה רשמית רק בשווייץ וככל הנראה, רק בשווייץ קיימות קהילות הדוברות אותה. כאשר לא ניתן או לא נוח להשתמש בכל השפות לכתיבת שם המדינה, משמשת השפה הלטינית כברירת מחדל ובה נקראת המדינה: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica). שם זה וראשי התיבות שלו (CH) משמשים למטרות שונות, כגון סימול שם המדינה וסיומת האינטרנט שלה. בולים ומטבעות של שווייץ נושאים את השם Helvetia.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של שווייץ

באזור שבו נמצאת המדינה המודרנית "שווייץ" ישבו שבטים קלטים עוד בשנת 1500 לפנה"ס. ההלווטים והרטים יישבו את האזור, ובימי האימפריה הרומית קיבלו עליהם את התרבות הרומית ואת השפה הלטינית.

לאחר נפילת האימפריה הרומית נכבש האזור על ידי שבטים גרמניים – האלמנים והלומברדים ולאחר מכן היה לחלק מממלכת הפרנקים. לאחר מותו של קרל הגדול חולק האזור בין לותאר ובין לודוויג הגרמני, במסגרת חוזה ורדן. חלוקה זו, והתפתחויות נוספות בסמוך לאחריה, קבעו את הרכבה האתני של שווייץ לדוברי גרמנית, דוברי צרפתית ודוברי איטלקית, כמו גם גרעין קטן של דוברי רומאנש, צאצאי תושביה הקלטים המקוריים של שווייץ. לאחר שנשלט האזור על ידי שליטים שונים היה בסופו של דבר לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה בשנת 1033.

תחילתה של שווייץ כיחידה פוליטית נפרדת ב"ברית הנצחית", מסמך חוזי שנחתם ב-1 באוגוסט 1291 שקבע את יחסי הגומלין בין שלושת הקנטונים הראשונים (אורי, שוויץ ואונטרוולדן), גרעין הקונפדרציה. התאחדות זאת באה להגן על הקנטונים מפני השליטה הזרה של בית הבסבורג. בשנת 1315 נאלצו הקנטונים הללו להגן על ברית זו מול הצבא ההבסבורגי בקרב מורגרטן. מאבקים אלו היוו את הגרעין לאגדת וילהלם טל, הגיבור הלאומי השווייצרי, שלחם נגד המושל האוסטרי העריץ הרמן גסלר. הצלחת שלושת הקנטונים לשמור על עצמאותם הביאה להצטרפות טריטוריות נוספות אל הברית, עד ליצירת גרעין של שלושה עשר קנטונים, נספחים ובעלי ברית, שהטריטוריה שלו חופפת במידה רבה את זו של שווייץ המודרנית.

בתקופת הרפורמציה הייתה שווייץ שדה פעולתם של המתקנים הדתיים הפרוטסטנטים אולריך צווינגלי וז'אן קלווין. מאבקי הכוח בין הקתולים והפרוטסטנטים הביאו למלחמות אזרחים, שלא הסתיימו בהכרעה ברורה. שווייץ לא השתתפה כמעט במלחמת שלושים השנה, פרט למאבק שניהל קנטון גראובינדן, שהיה "בעל ברית" של שווייץ, על עמק הולטלינה, אל מול צרפת וספרד, מאבק שסייע לחדד את זהותה הלאומית של שווייץ.

עד 1798 הייתה שווייץ קונפדרציה של מדינות עצמאיות כמעט לגמרי. באותה שנה, כבשו כוחות צרפתים של המהפכה הצרפתית את המדינה, והכריזו על "הרפובליקה ההלווטית", מדינה אחת, מאוחדת, בעלת שלטון מרכזי. הסדר זה בוטל בשנת 1803 על ידי נפוליון שהפך את שווייץ לפדרציה.

בשנת 1815, בעקבות קונגרס וינה, נחתם בציריך "הסכם פדרלי" שהחזיר לשווייץ את צורתה המדינית הקודמת - קונפדרציה עצמאית ונייטרלית של מדינות קטנות בעלות ממשל עצמאי ריבוני.

מתחים פנימיים בין ליברלים ושמרנים, פרוטסטנטים וקתולים, הביאו בשנת 1847 להקמת ברית בין שישה קנטונים שמרנים וקתולים שכונתה "זונדרבונד". ברית זו הייתה מנוגדת להסכם הפדרלי, ולכן יצאו שאר הקנטונים למלחמה, והביאו לפירוק הזונדרבונד. "מלחמת הזונדרבונד" שהייתה המלחמה האחרונה שניטשה על אדמת שווייץ, הביאה ב-1848 לקבלת חוקה חדשה, שלפיה הפכה הארץ מקונפדרציה של מדינות למדינה פדרלית (מורכבת מקנטונים בעלי ממשל עצמי פנימי, אבל לא ריבוני), שבירתה היא ברן.

חוקת 1848, ולאחריה חוקת 1874 ו-1891, הקנו זכויות מורחבות לממשל המרכזי, וביטלו, למעשה, את האוטונומיה הנרחבת שהייתה לקנטונים. בשנת 1863 הוקם בשווייץ הצלב האדום הבינלאומי ובשנת 1864 התקבלה בשווייץ אמנת ז'נבה הראשונה. שווייץ הייתה למרכזם של גופים בינלאומיים, ולמקום הידוע בנייטרליות הפוליטית שלו. חבר הלאומים קבע את מושבו בז'נבה, ולאחריו קבעו את מושבם ארגונים לא ממשלתיים רבים.

בתקופת שתי מלחמות העולם נשארה שווייץ נאמנה לעיקרון הנייטרליות שלה ולא אחזה בנשק. הנייטרליות השווייצרית כמו גם התפתחות מערכת הבנקאות עקב קבלת חוק הבנקאות בשנת 1934 שקבע את הסודיות הבנקאית כעקרון בסיסי, והפרתה כעבירה פלילית, הביאו לפריחתה של שווייץ, בשעה ששאר מדינות אירופה סבלו מהחורבן וההרס של שתי מלחמות עולם.

שווייץ היא כיום דמוקרטיה ליברלית בלב אירופה בעלת כלכלה משגשגת. שיטת הממשל השווייצית כוללת אלמנטים של דמוקרטיה ישירה, ושימוש רב במשאלי עם. עם זאת, זכות הבחירה לנשים ניתנה רק בשנת 1971.

ב-1979 פרש הקנטון ז'ורה מקנטון ברן לו היה שייך, היה זה השינוי האחרון במספרם ושטחם של הקנטונים.

שווייץ אינה חברה באיחוד האירופי, כי אם באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. עם זאת, בניגוד לשאר חברות האיגוד, המסדירות את קשרי הסחר שלהן עם אירופה במסגרת המכונה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), מבססת שווייץ את קשרי הסחר שלה עם אירופה על הסכמים בילטרליים.

רק ב-2002 הפכה שווייץ להיות חברה מלאה באומות המאוחדות.

יחסי ישראל-שווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-שווייץ

בין מדינת ישראל ושווייץ מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1949, מהיום בו שווייץ הכירה במדינת ישראל. נכון לשנת 2013 לישראל יש שגרירות רשמית בברן, ולשווייץ יש שגרירות רשמית בתל אביב, וכן קונסוליית כבוד באילת. בין ישראל לשווייץ קיימים יחסים דיפלומטים רחבים ומלאים.

פוליטיקה ממשל וצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של שווייץ

שווייץ היא רפובליקה קונפדרטיבית ובה 26 קנטונים בעלי אוטונומיה נרחבת.

הרשות המחוקקת העליונה היא "אספת הברית" (פרלמנט) המורכבת משני גופים -

  • מועצת המדינות הקנטונים, ובה 46 חברים, 2 חברים לכל קנטון, ואחד לכל חצי קנטון, הנבחרים לארבע שנים.
  • "מועצה לאומית", ובה 200 צירים נבחרים במספר יחסי לגודל האוכלוסייה בכל אחד מהקנטונים. כל קנטון וחצי קנטון מיוצג על ידי ציר אחד לפחות.

הרשות המבצעת, הממשלה, נקראת "מועצת הברית" והיא מונה 7 חברים. באופן מסורתי, מרכיבות את הממשלה 4 מפלגות קבועות, והן גם שולחות מספר קבוע של שרים לממשלה (2 שרים מ-3 מפלגות, ועוד שר אחד ממפלגה רביעית). בראש הממשלה עומד נשיא הברית, הנבחר אחת לשנה, לתקופת כהונה אחת ב"אספת הברית" (2 בתי הפרלמנט), והוא למעשה ראש המדינה.

בדמוקרטיה של שווייץ יש מרכיבים של דמוקרטיה ישירה, ובראשם היוזמה האזרחית: כל קבוצה של אזרחים שהשיגה 100,000 חתימות יכולה להציע שינוי בחוקה ולהביאו להצבעה על ידי כלל האזרחים - לממשלה ולפרלמנט אין זכות להתערב בתהליך. בנוסף לכך, כל שינוי בחוקה, גם אם הוא מגיע מהממשלה, חייב לעבור במשאל עם (בדומה לאירלנד, אוסטרליה, וכל מדינות ארצות הברית מלבד דלוור). אזרחי שווייץ מצביעים בממוצע על כ- 10 נושאים בשנה, מחציתם יוזמות אזרחיות ומחציתם משאלי עם. ההצבעות נערכות כ- 2-4 פעמים בשנה.

שווייץ ידועה במדיניות החוץ הנייטרלית שלה ובמדיניות הפנים השמרנית שלה. היא לא השתתפה במלחמות מאז נפילת נפוליאון בונפרטה, זכות ההצבעה לנשים הוענקה בה רק ב-1971 ובשנת 2002 התנהל בה דיון ציבורי בשאלת שליחת ציר מטעם שווייץ לעצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות. שמרנות השלטון מעודדת אנשים הרוצים שינוי בהקמה ופיתוח של עמותות. הגופים ההתנדבותיים בשווייץ מפותחים מאוד. אחד הגופים האלה הוא ארגון פרו-אינפרמיס [1] – אחד מארגוני הנכים החזקים בעולם.

גיוס חובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשווייץ מונהג גיוס חובה לצבא. חובת הגיוס הונהגה לפני למעלה מ-80 שנה והיא חלה על גברים מגיל 19 ומעלה.

כל גבר שווייצרי חייב לשרת לפחות 260 יום בצבא השווייצרי. המתגייס עובר 18 שבועות של אימון חובה. לאחר הגיוס הוא מחויב ב-7 קריאות לא רצופות לאימון (מילואים) במהלך 10 השנים הבאות.

היסוד החוקי של הגיוס הוא סעיף 120 בחוקה השווייצרית, הקובע כי כל גבר שווייצרי חייב בשירות צבאי.

הצבא עוסק בעיקר בעבודות שיטור שונות ואחראי על תפעול הבקרה האווירית ועל המופעים האירובטיים הגדולים. כמו כן, הצבא אחראי על ביצוע סיורים בסמוך לגבולות שוויץ, על אף שלא קיימים גדרות בגבולות המדינה. ביצוע הסיורים התמידיים בסמוך לגבולות החל בעקבות הפקת לקחים מכיבוש גרמניה על ידי ברית המועצות.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קנטונים בשווייץ

שווייץ היא מדינה קונפדרלית המחולקת ל-26 קנטונים המשמשים כמדינות בדומה למדינות ארצות הברית. עד אמצע המאה ה-19 כל קנטון היה מדינה עצמאית בפני עצמה בעלת גבולות, צבא עצמאי ומטבע ייחודי. המבנה הקונפדרלי הנוכחי נוצר בעקבות חוקת 1848.

כל קנטון שווייצרי מחולק למספר רשויות מוניציפליות. בסך הכול, 26 הקנטונים של שווייץ מוחלקים ל-2,889 רשויות מוניציפליות שונות.

הקנטונים של שווייץ

(*) קנטונים המסומנים בכוכבית נחשבים כ"חצאי קנטונים" ולכל אחד מהם ציר אחד במועצת הקנטונים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה רועה בקנטון וו על רקע אגם ז'נבה והאלפים הצרפתיים
מפלי הריין בשפהאוזן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת שווייץ

מכיוון שאין לה מוצא לים, חייבת שווייץ לייבא את כל חמרי הגלם שלה דרך היבשה ולפיכך היא תלויה במידה רבה במדיניות הכלכלית ובהגבלות הסחר של שותפות הסחר שלה. מסיבה זו הקימה שווייץ תעשייה מפותחת ביותר.

למרות היותה מדינה דלה באוצרות טבע, הצליחה שווייץ להשתלב בצורה טובה מאוד בתחום התעשייה והכלכלה. במקום מפעלים מזהמים התמחו השווייצרים במוצרי מותרות וטכנולוגיה וכך הצליחו להפיק את המיטב מן המהפכה התעשייתית. המוצרים השווייצריים ידועים בעולם כבעלי איכות מעולה, בין המפורסמים שביניהם השעונים, האולרים ואף השוקולד השווייצרי. השווייצרים לא חווים את פגעי זיהום האוויר והמים שהתעשייה הביאה לשאר העולם משום שהם שותים מים שמקורם בקרחונים ולא במי תהום, משום שחלק ניכר מהחשמל שלהם מיוצר מסכרים הידרו-אלקטריים ומשום שהם מקפידים בעניינים של איכות סביבה כמו מחזור אשפה.

בשווייץ בתי ספר פרטיים רבים, אולפנים ומוסדות חינוך בתחום הטכנולוגיה, המסחר והמלונאות, המוציאים מדי שנה אלפי בוגרים בעלי מומחיות גבוהה. התעשייה השווייצית אינה שואפת לייצור בכמות רבה, אלא מרכזת את מאמציה בייצור הדורש מומחיות ודיוק.

שני ענפים מרכזיים נוספים בכלכלה השווייצרית הם הבנקאות והביטוח. הודות לנייטרליות התמידית שלה, ולאמינות והדייקנות שקנתה לעצמה המערכות הפיננסיות השווייציות זוכות לאמון בעולם כולו והמערכת הבנקאית השווייצרית מגלגלת סכומי עתק - בלי כל פרופורציה לגודלה של הארץ.

כתוצאה מהביטחון הכספי והכלכלי, משקיעים אנשי עסקים, חברות ומפעלים זרים לרוב את הונם במפעלים שווייצים ומפקידים את כספם בבנקים השווייצים. באופן זה הופכת הארץ ל"אוצרה" של אירופה, אשר אליו זורמים שנה בשנה סכומים גדולים. בשנים האחרונות חלה שחיקה במעמדה של שווייץ בתחום הבנקאות בעקבות כרסום בעקרון הסודיות הבנקאית המסורתי, אשר נבע מלחץ בינלאומי (מדינות כמו ארצות הברית ביקשו להתחקות, בין היתר, אחר כספים של ארגוני טרור ומעלימי מס והפעילו לחץ על בנקים לשם חשיפת זהותם של מפקידים והיקף השקעותיהם).[2] [3][4]

השטח החקלאי המצומצם מעובד בשיטה אינטנסיבית על ידי מיכון מקסימלי, במקום שאין העיבוד החקלאי כדאי או אפשרי, מפרישים את השטח למרעה ומנצלים אותו לגידול בקר מגזע מובחר (הפרות השווייציות מפורסמות למדי וקריאת ה"יודל" השווייצרית המפורסמת היא קריאה לפרות לשוב מהמרעה). שני המוצרים החקלאיים הבולטים של שוויץ הם יין וגבינה. לכל כפר בשוויץ יש גבינה מסורתית משלו.

שווייץ אינה חברה באיחוד האירופי כי אם באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. עם זאת, בניגוד לשאר חברות האיגוד, המסדירות את קשרי הסחר שלהן עם אירופה במסגרת המכונה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), מבססת שווייץ את קשרי הסחר שלה עם אירופה על הסכמים בילטרליים. שווייץ לא הייתה חברה גם בארגון האומות המאוחדות במשך עשורים רבים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווייץ
מפת שווייץ
הר מטרהורן שבאלפים השווייצרים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה של שווייץ

שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה. שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח - אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. היא משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה.

שווייץ היא ארץ הבנויה הרים וגבעות. יותר ממחצית שטחה גבוה מ-1,000 מ'. אפשר להבחין בשלושה אזורים הנמשכים מדרום-מערב לצפון-מזרח: הרי היורה, ארץ הביניים הקרויה השפלה השווייצרית (Le Plateau Suisse) והרי האלפים. כמו כן היא גם אחת ממדינות אירופה העשירות ביותר במים, יש בה כ-1550 ימות קטנות וגדולות ונחלים רבים. בין אפיקי המים הרבים הזורמים בשווייץ רק שלושה יכולים להיחשב כנהרות גדולים - ארה, ריין ורון.

המים הרבים והטופוגרפיה המגוונת הפכו את שווייץ לבית גידול עשיר ומגוון לצמחים שונים, בעיקר ביערות מסוגים שונים כמו - יערות אלונים, אשורים, אשוחים ועוד.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם צוזיר שבשווייץ
אגם ליד העיר אינטרלאקן

חלוקתה של שווייץ לנופים משתקפת גם בהתפרסות האוכלוסייה. מאוכלסים ביותר הם קנטוני הערים, ובמיוחד אלה שמסביב לבזל, לז'נבה ולציריך. אפשר לראות, שככל שהגובה עולה, הולכת ופוחתת צפיפות האוכלוסייה. בהרי היורה הצפיפות בינונית, ואילו קנטוני האלפים מאוכלסים בדלילות רבה. הצפיפות גוברת במקומות שבהם משתרעים העמקים הגדולים אל תוך הרי האלפים.

ההגירה של התושבים ממרחב האלפים והרי יורה אל ארץ הביניים היא שמגדילה את תהליך ההתיישבות. דבר זה כרוך גם בשינוי מבנה התעסוקה: כוחות העבודה, שעיקר עיסוקם היה בחקלאות, הופכים לעיסוקים בתעשייה מודרנית.

מכיוון שמערכת החינוך כפופה להשגחת הקנטונים ישנם הבדלים בהיצע של בתי ספר המקצועיים והגבוהים. אי האפשרות להשתלם באורח מספק גורם אף הוא כיום לכך שחבלי ארץ מסוימים התרוקנו כמעט לחלוטין ולהתרכזות האוכלוסייה בחבלים אחרים.

העקירות התכופות בתוך הארץ מגבירות את התבוללות אוכלוסיית שווייץ מבחינת מוצא, הלשון והדת. כ-75% מאכלוסיית שווייץ הם דוברי גרמנית. את ניבי הגרמנית השווייצית מדברים בשווייץ התיכונה, וכן בצפון הארץ ובצפון מזרחה. חלקה של הצרפתית, המדוברת במערב שווייץ ובדרום מערב, מסתכם ב-19%, וחלקה של האיטלקית - בכ-4%. באחדים מעמקי גראובינדן מדברים כ-50,000 תושבים בשפה הרֶטו-רומנית (רומאנש), והיא אף הוכרה ב-1938 כשפה לאומית הרביעית של שווייץ. כמעט כל תושבי שווייץ דוברים לפחות שתיים משפות המדינה.

כדי למנוע סרבול או העדפת אחת השפות, השם המצוין על כל בוליה של שווייץ הוא הלווטיה (Helvetia), שמה הקדום של המדינה בלטינית. גם זוג האותיות המהווה את קוד המדינה - CH (בסיומות של כתובות אינטרנט או על-גבי לוחיות רישוי של כלי רכב, למשל) הוא גרסה נוספת של השם הלטיני של המדינה, Confoederatio Helvetica, "הקונפדרציה ההלווטית".

שווייץ משקיעה מאמצים רבים למיגור בעיית כניסת המהגרים לתוכה. נכון לשנת 2009 הזרים מהווים כ- 22% (1,714,00) מן האוכלוסייה (7,785,800). שתי קבוצות המהגרים הגדולות ביותר בשווייץ הם האלבנים והטורקים המתרכזים לרוב בערים הגדולות. בשווייץ תוחלת החיים הגבוהה בעולם נכון לשנת 2013 (82.61 שנים) לאחר שעקפה את יפן. קרוב ל-1.3% מאוכלוסיית שווייץ מעל גיל 100.

יהדות שווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות שווייץ

ראשית התיישבות היהודים בשווייץ היא ככל הנראה מראשיתה של המאה ה-13. במאה ה-15 גורשו היהודים משווייץ וישיבתם הותרה שנית רק בראשית המאה ה-17. ב-1850 גברה ההגירה בעיקר מגרמניה, וממזרח אירופה.

ב-1897 התקיים בבזל שבשווייץ הקונגרס הציוני הראשון ורבים מן הקונגרסים הציוניים שבאו בעקבותיו נערכו גם הם בעריה השונות של שווייץ. כיום חיים בשווייץ כ-18,000 יהודים, רובם בציריך, בזל וז'נבה. בנוסף קיימות קהילות נוספות בלוצרן, ברן, לוזאן, פריבור, לוגאנו, סנט גאלן, לה שו ד'פו, ביל/ביין, באדן, ווינטרטור, קרויצלינגן ונשטל.

ב-1999 הפסידו בנקים שווצריים אחדים במשפט בו נתבעו על ידי הליגה למניעת השמצה לאחר שסירבו לתת את כספי נספי השואה ליורשיהם בלא הצגת תעודת פטירה [5].

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי שפה בשווייץ

גרמנית שווייצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשישים אחוז מאוכלוסיית שווייץ דוברים גרמנית שווייצרית, שהיא ניב מדובר של גרמנית שאינו נהוג בכתיבה. דוברי שפה זו מאכלסים את הקנטונים הצפוניים. הם קוראים וכותבים בניב הכללי של הגרמנית ובו הם מדברים גם בבתי הספר. דוברי שפה זו מדברים על פי רוב אנגלית וצרפתית כשפות זרות, ורואים סרטים בשפת המקור שלהם עם תרגום בכותרות לגרמנית רגילה.

איטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-6.5% אחוז מאוכלוסיית שווייץ דוברים איטלקית באחד מניביה המקומיים או בגרסה הסטנדרטית. דוברי שפה זו מתרכזים בעיקר בקנטון טיצ'ינו, המצוי בדרום הקונפדרציה. בעבר היו לשווייץ קנטונים דוברי איטלקית נוספים, אולם כיום שטחם הוא חלק מאיטליה. כמו כן מהגרים רבים מאיטליה דוברים איטלקית, והם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר מבין המהגרים בשווייץ.

צרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוברי הצרפתית בשווייץ מדברים בניב הכללי והמקובל של הצרפתית. דיאלקטים מקומיים של הצרפתית הם נדירים ביותר. דוברי שפה זו הם כעשרים אחוזים מתושבי המדינה והם מתרכזים בעיקר בקנטונים ז'נבה, ווֹ, נשאטל, ואלה ופריבורג, כשלכל קנטון יש מבטא משלו. דוברי שפה זו הגרים בשווייץ מכונים "רומַנְדים". הרומנדים רואים סרטים מדובבים לצרפתית ובניגוד לגרמנים השווייצריים, לרוב הם אינם מפגינים שליטה בשפות זרות. אולם בשניים מהקנטונים הצרפתיים, וו וז'נבה, קל למצוא דוברי שפות רבות משום שבז'נבה יש הרבה דיפלומטים ובוו יש הרבה מהגרים בינלאומיים וממקומות אחרים בשווייץ.

רומאנש, שפות נוספות וסוגיית השפה הרשמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה ההררי של שווייץ והקושי בתחבורה שהיה שם במשך שנים רבות גרם לשימורן של הרבה שפות נדירות. חלק משפות אלה הן שפות רומאניות וחלק שפות גרמאניות (להבדיל מהניבים המקומיים של הגרמנית). הנפוצה בהן היא הרומאנש, שפה רומאנית המדוברת על ידי פחות מאחוז בודד מאוכלוסיית שווייץ. שפה זו הפכה לשפה רשמית של שווייץ בעקבות לחצים בינלאומיים שהופעלו על שווייץ בין שתי מלחמות העולם לקבוע שפה רשמית כלשהי. הלחצים נבעו מאינטרסים של גרמניה, צרפת ואיטליה ששפתה הכתובה הרשמית של שווייץ תהיה זהה לשפתן, ובכך תביע שווייץ מעין הזדהות עם אחת מהן. השווייצרים קבעו כי הרומאנש היא שפתם הרשמית כדי להצהיר על נייטרליות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, קבעו השווייצרים כי כל ארבע השפות הכתובות הנפוצות יחסית בארצם תהיינה שפותיהם הרשמיות. כדי לאפשר לפקידי המדינה להקליד בקלות בארבע שפות שונות, אימצו השווייצרים פרישׂות קלידי מחשב ייחודיות להם הדומות מאוד בין ארבע השפות השונות. מעצב פרישות קלידים אלה הוא הישראלי דוד קפלן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוטו לא רשמי
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
הקנטונים של שווייץ
אובוולדן · אורי · אפנצל אוסר-רודן · אפנצל אינר-רודן · ארגאו · בזל-לנדשאפט · בזל-שטאדט · ברן · גלרוס · גראובינדן · ואלה · וו · זולותורן · ז'ורה · ז'נבה · טיצ'ינו · לוצרן · נידוולדן · נשאטל · סנט גלן · פריבור · צוג · ציריך · שוויץ · שפהאוזן · תורגאו הקנטונים של שווייץ
מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה