וידאודיסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

וידאודיסק הוא תקליט שדומה במבנה שלו לאריך-נגן, אך במקום אותות אודיו (מוזיקה), מוקלטים על התקליט אותות וידאו.

חברת האלקטרוניקה האמריקנית RCA, עשתה ניסויים ראשוניים להקליט אותות וידאו על תקליט במקום אותות אודיו כבר בשנות ה-50, אולם התוצאות לא היו טובות, והתמונה לא הייתה ברורה. רק כעבור קצת יותר מ־20 שנה של פיתוח, הגיעה חברת RCA בסוף שנות ה-70 לתוצאות הרצויות. בשנת 1981, הציגה חברת RCA לשוק האמריקאי את מערכת ה־SelectaVision שהייתה מכשיר שהקרין את התקליטים בטלוויזיה. התקליטים כללו בעיקר סרטים. המכירות של המערכת היו טובות בהתחלה, אבל ב־1983 חברת RCA נתקלה בקשיים מצד שוק האלקטרוניקה היפני, שהציג את ה־VHS, או קלטות הווידאו המוכרות לכולנו. איכות התמונה של ה־VHS הייתה דומה בדיוק לאיכות התמונה של הווידאודיסק, אבל מכשיר ה־VHS יכל גם להקליט תוכניות מהטלוויזיה, דבר שגרם לחיסרון אדיר למערכת ה־SelectaVision של RCA. בנוסף נכנסה לשוק האמריקאי מערכת הלייזרדיסק (שפותחה על ידי חברת פיליפס), שעיקרון הפעולה שלה היה דומה לווידאודיסק, רק שבמקום מחט, התקליט נקרא באמצעות קרן לייזר ולכן היה יותר עמיד, ואיכות התמונה הייתה יותר טובה מהווידאודיסק. הדבר גרם ל־RCA להיכנס לקשיים כלכליים, ולא הייתה להם ברירה אלא לבטל את פרויקט הווידאודיסק ב־1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.