וילה פיזאני (באניולו די לוניגו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרכז ההיסטורי של ויצ'נצה,
והווילות הפלדיאניות בוונטו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
VillaPisani Bagnolo 2007 07 06 2.jpg
החזית הקידמית של הווילה
מדינה Flag of Italy.svg איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 1, 2
Villa Pisani Bagnolo pianta Bertotti Scamozzi 1778.jpg
החזית האחורית

וילה פיזאני (Villa Pisani) היא אחת הווילות הכפריות שבנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו באזור ונטו שבצפון איטליה, בניולו די לוניגו (Bagnolo di Lonigo). בין הווילות הפלדיאניות בוונטו קיימת וילה נוספת בעלת שם זהה, המצויה באזור מונטאניה.

הווילה תוכננה ונבנתה לפי הזמנתם של האחים ויטורה, מרקו ודניאלה פיזאני. הבנייה של הבניין המרכזי התקיימה בשנות הארבעים של המאה ה-16, ואילו מבני השירותים והחצר הוספו כעשרים שנה מאוחר יותר. הווילה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1994.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המבנה פורסמה על ידי פלאדיו בספרו "ארבעת הספרים על אודות האדריכלות"[1]. נוסף על כך שרדו שלוש תוכניות חלופיות המאפשרות לעקוב אחר הלך מחשבתו של פלאדיו לאורך זמן בתכנון הבניין הזה.

תוכנית הווילה וחזיתה בעלי סימטריה דו-צדדית האופיינית לעבודותיו של פלאדיו. במרכז מצוי בית האדון הרבוע. לפי התוכנית שהתפרסמה בספרו אל הפתח המרכזי עולה גרם מדרגות רחב, ומשני צדדיו, בניצב, עולה גרם מדרגות נוסף מכל צד. גרם המדרגות המרכזי עולה אל מבואה הנראית בשרטוט כחזיתו של מקדש רומי שבו גג גמלוני הנח על ארבעה עמודים מן הסדר הדורי. במשולש הגמלון מצויר סמל המשפחה, ומעליו ניצבים פסלים. במרכז חלקו העליון של קיר חזית הבניין מצויר חלון תרמאלי גדול. מן המבואה הזו מוביל פתח רגיל אל האולם המרכזי. אם אמנם נבנתה מבואה זו, הרי כיום היא חסרה בשלמותה. מרכז חזית הבניין ניכר כיום בפתח המרכזי, הנראה קטן למדי, ובחלון התרמאלי הגדול שמעליו.

לבניין הייתה גם חזית אחורית, עם פתח המאפשר כניסה היישר אל האולם הגדול. חזית זו נפתחה אל הנהר הסמוך אל המבנה. כאן קיימת במרכז מבואה שבחזיתה שלוש קשתות בנויות אבן, והן מסותתות בסיתות גס (rusticated). הקשתות תומכות באפריז דורי המעוטר בטריגליפים ומטופות, וזה תומך בגמלון.

כמקובל בווילות של פלאדיו גם כאן לבניין שלוש קומות הניכרות בחלונותיהן. קומת האדון בעלת החלונות הגבוהים היא הקומה השנייה אליה עולה גרם המדרגות. מתחתיה מצויה קומת השירותים הנמוכה, שחלונותיה הצרים נראים משני צידי הכבש. הקומה העליונה שמתחת לגג ניכרת בחלונותיה הרבועים הקטנים, והיא נועדה לאחסון של תוצרת חקלאית. במרכז הבניין אולם גדול, בעל מתאר דמוי האות T, החוצה את הבניין מצד לצד, וכאמור ניתן להיכנס אליו משני הצדדים. קירותיו חשופים אך תקרתו המקומרת בקמרונות צולבים מעוטרים בתמשיחי קיר (פרסקו). העיטורים מראים בציור חיקוי לפסיפסים עתיקים.

לפי התוכנית שפרסם פלאדיו בספרו, משני צידי בית האדון משוכים שני אגפים צרים וארוכים, ואלה סוגרים על חצר גדולה, מוקפת סטווי עמודים. מן הווילה שרד רק הבניין המרכזי, ואילו מבני השירותים וחצר הסטווים לא שרדו את פגעי הזמן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שני, פרק 14, עמ' 67.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bruce Bucher, Andrea Paladio, The Architect in his Time, Abbeville Press, New-York, 1998, pp. 75-80.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילה פיזאני בוויקישיתוף