ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/יהדות אתיופיה/טיוטות/עדויות ישועיות על ביתא ישראל
הידיעות הראשונות - ואף המדויקות ביותר - על אודות יהודי חבש, מגיעות לאירופה, החל מפעולת היישועים בחבש, אחרי מחצית המאה הט"ז, ובייחוד בימי המשלחת השנייה, בתחילת המאה הי"ז. אגב, בין המיסיונרים והפטריארכים הקתוליים שנשלחו לחבש בימים ההם, נמצאו כמה יהודים אנוסים ובני אנוסים.
במאה הי"ז - מופיעים בראשונה ספרי תיור ותיאור מחבש, וכמעט בכולם מדובר על הפלשים. יש לנו לראות בעיקר את עדותם של המיסיונרים הישועיים, בדברים שיש בהם עניין לדברי הימים או לתולדות האמונה בקרב הפלשים, והם ששימשו לנו לשם בירור מאורעות ההיסטוריה בדורות ההם או במסירת הקבלות הנפוצות בין החבשים או בין הפלשים על מאורעות שקדמו להם בזמן.
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 157
אפונסו מנדש[עריכת קוד מקור]
מהם, מן הישועיים, נודע לנו גם על מקרה היהודי שלמה מוינא שבא במאה הי"ז לחבש. וחבל שלא נשאר לנו שום זכר ממנו בספרות העברית. כנראה היתה השפעתו בחבש גדולה, והפריעה למיסיונרים הישועיים בפעולתם - לכל הפחות בין הפלשים - אם הפטריארך אלפונס מנדס הכניס לתוך ספרו על חבש חיבור ארוך הכולל את דברי תשובתו על טענותיו של שלמה זה, בייחוד בפירוש המילה "עלמה" וכל שאר הפסוקים שהנוצרים מרבים להשתמש בהם להוכיח את אמיתות משיחם מן הנביא.
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 157-8
מיגל די-קטסנהוסו[עריכת קוד מקור]
(מיגל די-קטסנהוסו היה חייל פורטוגזי שנלחם בגייסותיו של דום כריסטוף די-גאמא לצד ארבע מאות חיילים אחרים, לעזרת מלך חבש במלחמתו נגד המוסלמים. מתייחס לימי הקיסרים לבנא דנגל וגלודיוס)
בפרק הי"ז מספרו,[1]יגיד על "מעשה דום כריסטוף בחורף ההוא, וכיצד כבש ארץ הררים גבוהים, ששליט יהודי משל בה", ועוד, בפרק הי"ח, יזכיר פרקים אחדים על אודות היהודי הזה, הדברים נאמרו דרך אגב, ואנחנו למדים מהם כמה פרטים שיש בהם עניין: שהפלשים היו נאמנים למלך חבש הנוצרי במלחמותיו נגד הכובשים המוסלמים, ושדבר זה נחשב למושלם לחסד, מכיוון שבידו היתה אוטונומיה פוליטית גמורה. פרט חשוב מזה אנו לימודים בסיפור השמד: השליט היהודי ואחיו התנצרו מרוב הכרת החסד הנוצרי, וכו'. אין דבר זה מתקבל על הדעת, אם נביא בחשבון שהמלחמה נגד המוסלמים היתה הפסקה כל שהיא במלחמת הנוצרים והיהודים, שלבנא-דנגל מלך חבש, אבי קלודיוס - שבימיו קרה הדבר - היה אחד האויבים העריצים לפלשים. אם אין כאן אחת מטעויותיו או הגזמותיו של קסטנהוסו, שאמנם מועטות הן, עלינו להבין את הדבר כך: אחרי שסמין ארץ הפלשים נכבשה על ידי הנוצרים ברצון המושל היהודי, למען גרש משם את המוסלמים, שכנראה היו מסוכנים יותר לתושבי סמין, התנו הפורטוגיזים תנאי קודם להשבת המדינה: שהמושל ישתמד. דבר זה מתקבל יפה על הדעת, בזכרנו שהימים אחרי גירוש פורטוגאל, אחרי האינקויזיציה, הם בעצם ימי היעדר הסבלנות לדת היהודים במולדת החיילים האלה.
ועדיין נשאר לברר: מדוע הפכו מושלי סמין להיות לנאמני מלך חבש, אחרי שלפני זה, בימי לבנא דנגל עמדו לימין הכובש אחמד גראן?
"ויוודע אז לדום כריסטוף, שבקרבתנו נמצא הר שהוא נחלת היהודים, ואשר דרכו יעבור הפרסביטר בעל-כרחו, כי אין דרך אחרת ; והוא נכבש ע"י המאורים. מושל ההר, יהודי, נמלט, בהיותו נתין הפרסביטר. בצור המאורים עמד והגן על ההר, אך בראותו אותם חודרים אליו, וינס. דום כריסטוף רצה להיוועד איתו, למען היוודע ממנו מה הוא מספר המאורים שעל ההר, ואחר ינסה לכבשו. ועד שהוא הוגה בחפצו זה, החליט בינתיים היהודי לפנות אליו, בדעתו שהוא קבע כאן את ישיבת החורף, ואיתו המלכה, ולנסות דבר אם לא יוכל לרכוש מחדש את ארצו, כי לפי הידיעות שהגיעו אליו על אודותינו נראה לו דבר זה לאפשרי... בבוא היהודי... ויאמר אליו שמועט מספר המאורים, והוא ינהלנו מרוח אשר לא תראה עד הגיעו אל הפסגה. ובעזרת ילידי המקום יקל הדבר לכבשה. שם גם ימצא הרבה סוסים טובים שמגדלים אותם בהרים. ואין הפרסביטר יכול להגיע בשום דרך בעולם מלבד דרך זו, וחילו נקל, ולא יוכל לכבוש את ההר [בכוחותיו בלבד], בשעה שהוא נמלט אל פנים הארץ, טרם נכבש ההר ע"י המאורים, אחרת לא היה יכול להציל את נפשו. בהודע לדום כריסטוף מה נקל חיל הפרסביטר... נפל לבו בקרבו... למען לא ימצא הפרסביטר מכשול בדרכו. ובחשק נפשו בסוסים, החליט ללכת לשם בעצמו. אכן, שמע מפי היהודי שבמאה איש חרוצים ייקל לו לכבוש את ההרים, וכעבור ימים מועטים, ומבלי להיראות מאיזה צד שהוא, יוכל לשוב אל המחנה עם סוסים רבים. דום כריסטוף לא אצה ללכת עם כל צבאו לכבוש את ההר, למען לא יחשוב מלך זילא שעזוב עזבו את המקום וילכו להם. אילו עשה כך היו המאורים יוצאים ממחבאותיהם, היו כובשים את הגבעה, אשם שם ישבו, ולוקחים את הצידה...
ויעש את דברו בסתר, עד שלא נגלה לאיש. וייקח איתו את מנואל דא קונהא ויואנו דא פונסיקא, ומאה איש איתם, לכל היותר. ויקומו בחצי הלילה וילכו בסתר לדרכם, וגם נאדות מספר רב לקח איתו, בכדי לעבור נהר שהיה בדרך להר...
אחרי שכולם, גם הפרדים, עברו את הנהר, החלו לעלות ההרה, ולא נראו עד אשר הגיעו למעלה. בראות המאורים אותם, התכוננו מהר לקרב, ויהיו כשלושת אלפים איש רגלי וכארבע מאות רוכב. דום כריסטוף ושאר הפורטוגזים הרוכבים ישבו, ומנואל דא קונהא עם שלושים קולעים באגף האחד, ויואנו דא פונסיקא באגף האחר, גם הוא בן שלושים איש, וארבעים הנותרים באמצע, ביניהם, עם נס המלך, הרימו את קול ענות המלחמה נגדם ברעש רב. המפקד המאורי, סייד אחמד שמו, רכב לפני אנשיו, פגע בדום כריסטוף ונפל בדו-קרב נגדו. גם שאר הרוכבים אשר עם דום כריסטוף זרקו כל אחד את איש נגדו מאוכפו. מעתה היו גם כל חיל הרגלי יחד והפילו והלכו את המאורים. ובראות אלה את מפקדם מת, ואין להם בפני מי להתבייש או למי לציית, וימלטו על נפשם. ורבים מהם נהרגו אז, כי היהודים עצמם המיתום, ורק מועטים מהם ניצלו. ובהפנות ההר, אסף דום כריסטוף את השלל, כלים רבים ועבדים בעלי ערך רב. מלבד זה שדד עוד שמונים סוסים, ועל זה שמח ביותר, ומלבדם עוד שלוש מאות פרד, ובהמה לרוב. אחרי זה מסר את ההר בידי היהודי ששילט עליו לפנים, כי היה תמיד נאמן לפרסביטר. ובראות היהודי את המעשה הזה וכמה האל נוטה חסד אלינו, הלך ונעשה לנוצרי, הוא ושנים עשר אחיו, כולם ראשי ישובים שבהרים האלה: אכן השטח ההררי הזה שנים עשר מילין ארכו, הוא פורה עד מאוד בכל, יש בו מושבות וכפרים מרובי אוכלוסין והוא מבוצר הרבה. רק שני מבואות לו, וכולו רכסי הרים ישרים מלמעלה למטה. עליו יושבים כעשרה-שנים-עשר אלף יהודים. רחבו כארבעה מילין. ולמעלה רק נחלשים ונהרות קרירים. לרגלי ההר זורם נהר חזק כמו הדורו, ושמו תגצים, הנהר שאותו עבר דום כריסטוף, והוא הסובב את כל ההר, הנעשה דרך כך לאי. זוהי הארץ הפוריה ביותר בעולם, ויכולים האנשים הללו להתהלל שעדיין הם נהנים מן המן, כי הם חייב ברחבות כזאת, שאת הדבש ירדו בנבכי הסלעים, והוא מרובה כל כך שאין לו בעלים, וכל הרוצה נוטל ממנו כדי צרכו. ההר הזה נמצא מערבית ממבוא הים, כארבעים מילים ממנו. אחרי שמסר דום כריסטוף את הארץ לידי היהודי, ויפקד לשלוח אל הפרסביטר ולהודיעו על אודות הכיבוש...
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 158-160
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ כאן מופיעה הערת שוליים של אשכולי, שנחתכה בצילום הספר: הספר יצא בפורטוגזית בפעם הראשונה בליסבון בשנת 1564: Historia das Causas due o muy esforca do capitáo Dom Christouas da Gama lez nos Reynos ... ונדפס מחדש בשנת 1855 ובשנת 1898 ע"י אסטבס פריירא, ובו השתמשתי: Dos feitos de D. Christovam da Gama em Ethiopia. Tratado composto por Miguel de Castanhoso, publicado por F.M. Estevas Pareira... הספר הוצא למלאות ארבע מאות שנה לגילוי הודו. - הספר ניתרגם לאיטלקית והו"לע"י המפקדה הראשית, רומא 1889. לאנגלית תרגמו R.S. Whiteweny והוציאו בלונדון 1902. - ליטמן תרגמו לגרמנית, וי"ל בברלין 1907 עם כמה הערות טובות לטכסט. ולידיעת פרטי המאורעות, ראה בספרי "חבש", ע' 36 וכו'
היהודים נמצאים בחבש מימי קדם; מהם רבים שהמירו את אמונתם באמונת הנוצרי, אחרים נשארו נאמנים לאמונתם; ולפנים היו להם אחוזות אדמה רבות ורחבות ידיים ; כמעט כל ארץ דמביא ומחוזות ווגרא וסמין. שם היתה מלכותם הגדולה ; אך מן בוא עליהן בני גאלה נפלה גבורתם. אך הקיסרים נלחמו בהם בכוח נשק רב ונצחם זה שנים רבות בדמביא ובווגרא. אך בסמין נלחמו על נפשם בחזקה, בהתבצרם במבצרים שבהריהם.
...והפלשים או היהודים... בין שאר הלשונות הטבעיות שלהם ידברו היהודים עברית, אבל משובשת מאד; בביבליות העבריות שלהם ובתי הכנסת שלהם ישירו מזמורי תהילים. היהודים הללו, אשר בפי החבשים יקראו בשם פלשים, שפירושו זרים, מסורת בידם שבאו לחבש מימי גלות שלמאנסר או אחרי כך כאשר נחרבה ירושלם בימי טיטוס ואספסינוס...
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 161
(שליח יישועי מימי המאה ה-17)
אכן ראוי להעיר שבלב הארץ מתרוממים הרים גבוהים הנקראים בשם סמין, אשר מימי קדם יושבים בהם היהודים. הפסגה מכוסה תמיד שלג, אך המישורים אשר מסביב ישב בהם אוויר רווה יותר והם שופעים דבש, בהמות, צמר ותבואה. הגזע האומלל של היהודים לא היה מעולם בשלום ולא שמר מרות המלכים עליו, כשם שלא שמר את מרות האלוהים. ומשום כך הם עמלים תמיד להיטיב את מצבם, והשם שומרים על השלום במידה שהוא מועיל לענייניהם; אך אם רק ירגישו עצמם נתקפים, הם נמלטים אל ההרים, מקום שאין שום אפשרות להדביקם. וכך ניהלו עתה מלחמה כנגד היהודים הללו, וגדעון, הקפיטן שלהם, אשר לפנים ירד למטה לכרות ברית שלום, הכהו המשנה למלך מלכא-כריסטוס, שבה אותו והענישו על מעילתו, מעשה אבות. המשנה למלך טרם יראני, אך בכל זאת שלח להודיעני את נצחונו, ולהשמיעני שגדעון זה הוא שארבעה מלכים קודמים לא יכלו להכריעו ושלושה פטריארכים שבאו מאלכסנדריה לא זכו לראותו מנוצח, בשעה שעתה כשרק בא פטריארך אחד מרומא מיד נפל ברשת אשר טמנו לו; ועוד, אינו מבקש לשם נצחונו, אלא את ברכתי בלבד.
ההצלחה הזאת עוררה את רוחו של המשנה-למלך, והביאה בלבו את הרצון להכריע את היהודים: בייחוד אם המלך גופו יבוא בהבטיחו לעצמו שהם ייכנעו מיד. ועל כן הוכיח למלך שישלח את החיילות ויתחיל במלחמה כנגד היהודים. וזה היה ביום העשרים ואחד באוקטובר. ומכאן אתם רואים מה גרם לדחיית ביקורי הראשון אצל המלך, ומשום שראס זלא-כריסטא נפנה לבוא כמנצח אל החצר ולהימצא שם...
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 161
איוב לודולף[עריכת קוד מקור]
על המקורות הנוצריים יתכן למנות גם את חיבורו של התיאולוג הגרמני איוב לודולף. לודולף זה נחשב לאבי חקר הלשון החבשית וספרותה באירופה. יש מחיבוריו במקצוע זה, שעדיין לא אבד ערכם עד היום. בספרו הגדול "תולדות חבש" יש ידיעות חשובות על אודות הפלשים, ממה שחקר בעצמו וממה שלקט מפני אחרים ומכתבים, אולם דבריו אינם בגדר עדות היסטורית, כי הם מופיעים מושקפים בעין החוקר והשתמשנו בהם יותר כמקור חקירה וידיעה בימים ההם.
הספרים שנתפרסמו מתקופה זו ואילך, על כרחם הם בגדר דברי מחקר או תיאורים אתנוגרפיים, והשתמשנו בהם בחיבור הזה. אם אפשר עוד לראות בדבריו של לודולף תעודה שעל גבול שני סוגי הספרות - בגלל הדור שבו הופיעו - אנו יכולים להתחיל את הזמן החדש במקורות הזרים על אודות הפלשים, בפרסום חיבורו של התייר הסקוטי ג'יימס Bruce, שנזכירו להלן בפרק ג', בקשר לידיעת הפלשים בקרב היהודי.
— מתוך אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943, עמ' 162