סייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סייד (ערבית: سَيِّد, תעתיק מדויק סַיִּד) הוא תואר כבוד הניתן לזכרים שמקובל כי הם צאצאי הנביא המוסלמי מוחמד מנכדיו, חסן וחוסיין, בני בתו פאטמה זהרה וחתנו עלי בן אבו טאלב, שהיה גם בן-דודו. לצאצאים ממין נקבה יש כינויים אחרים (סיידה וכיוצא בזה). במקרה שמוצאו של אדם ממוחמד מגיע דרך אמו אך לא דרך אביו, אין הוא זכאי לתואר סייד, אם כי יש לו עדיין ייחוס.

מוסלמים מסוימים מעניקים כינוי זה גם לצאצאים של אבו טאלב, דודו של מוחמד, מבניו האחרים: ג'עפר, עקיל וטאלב.

אין לבלבל כינוי זה עם השם "סעיד", שהוא מילה ערבית ופרסית שמשמעותה "שמח". מילה אחרת שלפעמים מבלבלים בינה לבין תואר זה היא "שהיד", המונח הערבי למי שמת מות קדושים.

המילה סייד משמעותה המילולית "אדון", בדומה לסר או לורד האנגלי. בעולם הערבי משמשת מילה זו עדיין לעתים כתחליף ל"אדון", כמו "סייד ג'ון סמית'". הרעיון מובע גם באמצעות המילה "סידי" בניבים מערביים של השפה הערבית.

השיעים מבדילים בין סיידים לאלו שאינם על פי צבע מצנפתם: הסיידים עוטים מצנפות שחורות או ירוקות (צבע בית עלי), ואילו אלו שאינם סיידים לובשים מצנפות לבנות או בצבע בהיר אחר.

הנהגת השיעים לאורך הדורות הורכבה במרביתה המכרעת מסיידים; בין המנהיגים השיעים בני זמננו שהם סיידים: מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, האב הרוחני של הארגון מוחמד חוסיין פדלאללה (גם קודמו עבאס מוסאווי, היה סייד), הפוליטיקאי השיעי-עיראקי הקיצוני מקתדא צדר, אברהים אל-ג'עפרי ראש ממשלת עיראק, האייתוללה הבכיר בעיראק עלי סיסתאני, והמנהיג העליון האיראני עלי ח'מנאי (גם קודמו, רוחאללה ח'ומייני היה סייד).

כינויים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינויי כבוד ערביים אחרים כוללים את התארים "שייח'" ו"שָריף". שושלת ה"סיידים" מבית חסן ששלטו במכה, אל-מדינה, עיראק וכעת שולטים בירדן, בית האשם, נשאו את התואר "שָריף". בעולם הערבי "שָריף" לרוב שמור עבור צאצאי חסן בעוד "סייד" מצוי בשימוש עבור צאצאי חוסיין.

כינוי נוסף, המצוי בשימוש בעיקר בדרום ובדרום מזרח אסיה, הוא "מיר" או מירזא.

ציון המוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיידים לעתים קרובות כוללים את התארים הבאים בשמותיהם כדי לציין את הדמות דרכה הם מציינים את ייחוסם. אם מוצאם מיותר מאב ידוע אחד או אימאם שיעי, הם ישתמשו בתואר של האב דרכו הם משתלשלים בדרגה הישירה ביותר.

אב תואר ערבי שם משפחה ערבי תואר פרסי
עלי בן אבו טאלב[1] עלאווי עלאווי עלאבי علوى
חסן בן עלי אל-האשמי או אל-חסני אל-האשמי או אל-חסני האשמי, חסני, או טבאטבאי حسنى
חוסיין בן עלי אל-חוסייני אל-חוסייני חוסייני حسينى
עלי בן חוסיין זיין אל-עאבדין אל-עאבידי אל-עאבידי עאבדי عابدى
זייד אבן עלי א-שהיד א-זיידי א-זיידי זיידי زيدي
מוחמד אל-באקר אל-באקרי אל-באקרי באקרי باقرى
ג'עפר א-צאדק אל-ג'עפרי אל-ג'עפרי ג'עפרי جعفرى
מוסא אל-כאזם אל-מוסאווי אל-מוסאווי מוסאבי או קאזמי موسوى / كاظمى
עלי א-רידא א-רידאווי א-רידאווי או א-רדאווי רזאבי או ריזבי رضوى
מוחמד א-תקי א-תקאווי א-תקאווי תקאווי تقوى
עלי אל-האדי א-נקאווי א-נקאווי נקאבי نقوى

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנוהגים לציין בכינוי "סייד" את כל צאצאי עלי בן אבו טאלב, מחשיבים את העלאווים כ"סיידים". מכל מקום, העלאווים אינם צאצאי מוחמד, אלא הם משתלשלים מבני עלי מהנשים שנשא לאחר מות פטימה זהרה, כמו אום בנין. המצמצמים את השימוש במונח "סייד" לצאצאי מוחמד דרך פטימה זהרה, אינם מכירים בעלאווים כ"סיידים".