אנוסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האנוסים היו יהודים שאולצו להמיר את דתם ולקבל על עצמם את דת המדינה השולטת. המושג נפוץ ביותר בשל היקף המרת הדת הכפויה בה חויבו היהודים לקבל עליהם את הדת הנוצרית בתקופת ימי הביניים, בעיקר בספרד ובפורטוגל, אך גם בארצות אחרות. מכונים גם "הנוצרים החדשים" (בספרדית: Cristiano Nuevo), "קונברסוס" (Converso, מומרים), "קריפטו יהודים" (מיוונית, "יהודים בסתר") וכן "מאראנוס" (בספרדית:Marranos‏)‏[1]. כינויים אלה כוללים לרוב הן את המומרים עצמם והן את צאצאיהם.

במקביל לתופעת האנוסים היהודים בספרד התקיימה גם תופעה של אנוסים מוסלמים (Moriscos). תופעת האנוסים התפתחה בעקבות התעוררות של קנאות דתית בספרד, שהביאה לניסיון ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. יהודים ומוסלמים נדרשו להתנצר או לעזוב את ספרד. רבים מהם, יהודים ומוסלמים, העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, כדי להישאר במקומותיהם.

הרקע לתופעת האנוסים נעוץ ברדיפות כנגד היהודים בחצי האי האיברי שהחלו בגזירות קנ"א (1391) והגיעו לשיאם בגירוש ספרד (1492), זאת לאחר כ-500 שנה בהן הייתה יהדות ספרד למרכז היהודי הבולט בעולם, תחילה תחת השלטון המוסלמי, שהיה סובלני כלפי היהודים, ולאחר מכן גם בתחילת תקופת השלטון הנוצרי במדינה.

עם ייסוד האסלאם נאלצו המוני יהודים שהתנגדו למוחמד לקבל עליהם את דתו ולא יוצאו להורג כמו יהודים רבים אחרים (למשל: בני שבט בנו קורייזה שבו הגברים שסירבו להתאסלם נרצחו, נשיהם אוסלמו ונלקחו כשפחות ובניהם נהפכו לעבדים לערבים המוסלמים הראשונים), עם הזמן הוגדר ליהודים (ביחד עם הנוצרים בארצות ערב) בשל היותם מונותאיסטים מעמד של ד'ימים כלומר נתינים שיש לתת להם חופש פולחן בשל העובדה שהם סוגדים לאל אחד. עם כיבושי האסלאם את הארצות שלימים יהוו את ה"עולם הערבי-מוסלמי" הוכרחו פעמים רבות יהודים להמיר את דתם בכפייה ואף לעתים נחטפו בכוח על ידי שכניהם הערבים ונאלצו להתאסלם. הידועים ביותר ממקרים אלו בעולם המוסלמי היו אנוסי משהד.

על היקפה הגדול של המרת הדת בחצי האי האיברי ניתן ללמוד ממחקר גנטי שפורסם בשנת 2008, וממנו עולה כי ל-20% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים יהודיים‏[2][3]. מחקר גנטי בינלאומי שערכו חוקרים מבית החולים שיבא בשנת 2012 מצא מוטציה גנטית ייחודית ליהודים בקרב קהילת אינדיאנים מקסיקניים, בדרום-מערב קולורדו. לפי עורכי המחקר, המוטציה מצביעה על כך כי בתקופתו של קולומבוס היגרו יהודים אנוסים גם ליבשת אמריקה והתערו בקרב האינדיאנים - שצאצאיהם גרים היום בארצות הברית, אם כי הם לא שימרו אף מנהג יהודי.‏[4][5]

תולדות התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של תופעת האנוסים בספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גזירות קנ"א

ראשית תופעת האנוסים בספרד נעוצה בפרעות שנערכו ביהודי ספרד בשנת 1391, במהלכן הוסת ההמון בידי הארכידיאקון פראנד מרטינס. ההמון המוסת יצא לסדרת מהומות ומעשי טבח נגד היהודים, שכללו שריפת בתי כנסת, רציחות, המרות דת בכפייה ועוד. פרעות אלו מכונות "גזירות קנ"א" ובמהלכן המירו יהודים רבים את דתם מרצון כדי להציל את חייהם.

גם לאחר שוך המהומות המשיכו להופיע גלים של המרות דת מרצון. ההתנצרויות היו כה רבות עד שתוך עשרים וחמש שנה נוצרה תופעה חברתית רחבת ממדים שכונתה בציבור הכללי "הנוצרים החדשים". בקרב הציבור היהודי, לעומת זאת, נקראו המומרים "אנוסים", שהוא המונח המקובל בספרות ההלכה לתופעה זו לפחות בימי רבינו גרשום, ומתוך רצון למזער את חטאם של הממירים ומתוך הבנת הנסיבות שהובילו להמרות אלו.

כמאה שנים התקיימו זו לצד זו קהילות יהודים וקהילות "נוצרים חדשים", כאשר היהודים הורשו על ידי השלטונות לקיים את מצוות התורה בעוד שהנוצרים החדשים היו נתונים לחקירות מתמידות מצד האינקוויזיציה, שדרשה לוודא את נאמנותם של הנוצרים החדשים לנצרות.

השלטונות לאו דווקא עודדו את הפרעות, אך ראו בכל התנצרות, גם אם נעשתה בכפייה, עובדה מוגמרת, שניסיון לשינוייה יגרום לעונש מוות.

המרות הדת סביב גירוש ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גירוש ספרד

שיאה של תופעת האנוסים מצוי בברירה שהועמדה בשנת 1492 בפני יהודי ספרד: המרת דתם לנצרות או גירוש תוך ארבעה חודשים. רבים מיהודי ספרד המירו דתם, לפחות למראית עין, ונשארו לחיות בספרד, אך בין 80,000 ל-120,000 מיהודי ספרד בחרו להישאר נאמנים ליהדותם ועקרו מספרד, רבים מהם לשכנתה פורטוגל, שדמתה לספרד מבחינה תרבותית. עם זאת, בשלב הבא מלכי ספרד עודדו את מנהיגי פורטוגל לגרש את היהודים גם מארצם. ואכן, בשנת 1497, ארבע שנים לאחר שגורשו מספרד, שינה מנואל הראשון, מלך פורטוגל, את גישתו ויזם מהלך של התנצרות קולקטיבית בכפייה של כלל יהודי פורטוגל, כולל יהודי ספרד המגורשים. בשנת 1540 הוקם בפורטוגל מוסד אינקוויזיציה, שאחד מתפקידיו היה להשגיח על האנוסים. נוסף ליהודים שהתנצרו, לפחות למראית עין, בשל חשש לחייהם, היו גם כאלה שהתנצרו מתוך תקווה להנאה חומרית - שיפור מעמדם ומצבם הכלכלי, אך גם בהם שמרו רבים אמונים ליהדותם בסתר. מסיבות אלו גדל היקפה של קבוצת האנוסים.

מנהגים שהשתרשו בקרב צאצאי האנוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות חיו רבים מהאנוסים חיי יהדות שבסתר ובחשש מתמיד מפחד האינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית, חשש אשר השפיע על התפתחות מנהגים שונים.

מנהג נפוץ ביותר בקרב יוצאי ספרד ופורטוגל שהשתמר עד לעשרות השנים האחרונות, היה איסור של הורים על ילדיהם להצביע על כוכבים בשעת לילה, תוך שימוש בהסברים על מחלות ופצעים שייגרמו מהצבעה זו. מקור המנהג מיוחס לאנוסים אשר נמנעו מלזהות את צאת השבת על ידי ספירת שלושה כוכבים בשל חששם מסוכני האינקוויזיציה.

מנהג נוסף אם כי נפוץ פחות היה עריכת סדר פסח, כשספרי ההגדה היו מונחים על ירכי החוגגים מתחת לשולחן ולא על השולחן עצמו. גם מנהג זה הושרש מתקופת האנוסים, כאשר אנשי האינקוויזיציה היו פורצים לבתי מומרים לכאורה, בחגים ומועדים יהודיים במטרה לתפוס אותם בשעת עיסוקם בפולחן היהודי.

גם בלאדינו השתמרו כמה ביטויים שמקורם במציאות בה חיו האנוסים. כך, למשל, נוצר הבדל בהתייחסות כלפי חפצים בעלי הקשר יהודי לכאלו שלא. כך, כשהחזירו למקומם לאחר שימוש, חפצים כגון פמוטי שבת וחנוכייה, השתמשו בביטוי "להסתיר" ולא להחזיר למקום.

צאצאי אנוסים שחזרו ליהדותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף האיסור ועונש המוות שהיה כרוך בחזרה ליהדות של המתנצרים, עוד בזמן פעילות האינקוויזיציה וגם בתקופה הקרובה שלאחריה הצליחו יהודים אנוסים או צאצאיהם לברוח ולנסות לחזור לחיק היהדות. עם זאת, גם קליטתם של האנוסים בקהילה היהודית לא הייתה פשוטה והדבר לווה בחשדנות רבה מצד הרבנים אשר לגבי עמדתם קיימות מאות שאלות ותשובות בנושא.

רבים מבני האנוסים הגיעו לאמסטרדם ואף הקימו בית כנסת לעצמם. בין המפורסמים מבני האנוסים בקהילה היהודית באמסטרדם הוא ברוך שפינוזה (1632 - 1677), אשר לימים הוחרם והוצא ממנה. בין הרבנים הידועים מצאצאי האנוסים באמסטרדם הרב מנשה בן ישראל (1604 - 1657) שהקים מחדש את היהדות באנגליה. בני אנוסים רבים ששבו ליהדותם הגיעו גם לעיר צפת בארץ ישראל. יש האומרים שגם מוצאם של הרב שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט לכה דודי, והמקובל שלמה מולכו מאיטליה הוא מצאצאי אנוסים אלו.[דרוש מקור]

כמו כן, יש סימנים למספר מצומצם של קהילות אנוסים קטנות ששרדו בייחודיותן עד לסוף המאה ה-19, כגון הקהילה בטולדו. מספרם של האנוסים המקוריים נאמד במאות אלפים ואצל חלק מצאצאיהם השתמרו עד ימינו אלו מסורות שקושרות אותם אל האנוסים.

הערכת התופעה והיחס כלפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת האנוסים זכתה ליחס אמביוולנטי בהיסטוריה היהודית, הן בתפיסות המסורתיות וההלכתיות, והן במחקר האקדמי של התופעה. המחלוקת נוגעת הן לשאלה העובדתית - האם האנוסים התנצרו באופן מלא או שמא עשו זאת רק למראית עין ואילו בסתר המשיכו לשמור את מצוות היהדות, והן לשאלת הערכתם המוסרית והלאומית של אנוסים אלו.

מעמד האנוסים בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני הקהילות בחצי האי האיברי החילו על מי שנאנס להמיר את דתו את ההלכות התלמודיות הקובעות כי ישראל "אף על פי שחטא ישראל הוא (מסכת סנהדרין מ"ד, ע"א) וכן "אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה" (מסכת נדרים כ"ז, ע"א). ‏[6]

ספרות ההלכה הסמוכה לתקופת האנוסים עסקה בשאלת המרת הדת שלהם, אם מחמתה הם מוגדרים כמומרים על פי ההלכה, בעיקר בהקשר של שאלות ייבום וחליצה, כאשר לדעת פוסקים רבים אשת מומר אינה זקוקה לייבום, ונשאלה שאלת מעמדן של נשות האנוסים.

בנוסף, פולמוס הסמיכה של רבי יוסף קארו ורבי יעקב בירב נגד רבי לוי בן חביב (רלב"ח), התעורר בעקבות הרצון לפטור את האנוסים ששבו לדתם מעונשי הגיהנום. על פי ההלכה, חייבים בעונש חמור יכולים להיפטר מעונש על ידי מלקות, אך אין בזמננו סמכות לתת את המלקות הללו, ורק אם הסמיכה תחודש יוכלו להלקות באותן מלקות.

יהודים בסתר או נוצרים לכל דבר: מחלוקת בער ונתניהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתוס לפיו היו בקרב האנוסים רבים אשר המשיכו להיות נאמנים ליהדותם אינו משולל בסיס היסטורי. לדעת יצחק בער, ה"נוצרים החדשים" היו אפוא בחלקם הגדול יהודים בתחפושת. ואכן, הודאות שנרשמו בחדרי העינויים של האינקוויזיציה מתעדות חיים יהודיים שוקקים שהתנהלו בהסתר ובמחילות. ידוע אפילו שיהודים פנו אל חיי בדידות ושקט במנזר, מפני שבאופן פרדוקסלי היה המנזר המקום הנוח ביותר לקיים בו מצוות באין מפריע. בשל כך נאסרה בשלב מסוים כניסתם של "נוצרים חדשים" למנזרים.

יצחק בער מביא עדות פיקנטית במיוחד על מומר שהתפרסם בחיבוריו נוטפי השנאה ליהודים וליהדות, ושאחר מותו התגלה כמי ששמר על המצוות בצנעת ביתו.

ההתנגשות בין העקשנות והמחויבות הדתית של האנוסים לבין הקנאות הנוצרית חסרת הפשרות של האינקוויזיציה באה לידי ביטוי בלמעלה מ-10,000 מקרים של שריפת אנוסים על המוקד ב"אוטו דה פה".

לעומת דעתו של בער, תפיסה אחרת לגמרי של אותה תקופה ממעיטה בחשיבותה של תופעת האנוסים המקיימים מצוות במסירות נפש. להודאות שניתנו במרתפי האינקוויזיציה אין היא מייחסת ערך רב הואיל וידוע שתחת עינויים הודו יהודים רבים בימי הביניים גם במריחת מצה בדם ילד נוצרי, ובקרב ההיסטוריונים (למעט אריאל טואף שאף חזר בו) שוררת תמימות דעים כי לא אירע אפילו אירוע בודד כזה.

לדעת בנציון נתניהו, ציד היהודים המתנצרים אינו נובע ממאבק כנגד השתמרותה של הדת היהודית בקרבם, שכן רק במקרים מועטים באמת שמרו המתנצרים על זיקתם ליהדות. את המאבק ביהודים יש לראות לדידו כאנטישמיות בגרסתה האיברית הימי-ביניימית. מקרים בודדים של יהודים שלא שמרו אמונים לנצרות, נופחו על ידי האינקוויזיציה לכדי הטלת דופי חסרת שחר בכלל היהודים המתנצרים. שכבות אוכלוסייה שאוימו על ידי הישגיהם של המתנצרים והשפעתם המתרחבת השתמשו באינקוויזיציה כמכשיר לבלימת איום זה. גרסה זו של אנטישמיות מהווה לדעת נתניהו מקרה ייחודי ביותר וראשוני של שנאת יהודים שלא על רקע דתי אלא על רקע אתני, ניצן ראשון של האנטישמיות החילונית שהתפתחה באירופה במאה ה-19.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאראנוס פירושו חזיר בספרדית. הכינוי קשור למנהגי איסור אכילת חזיר המשותפים ליהודים ולמוסלמים
  2. ^ כתבה ב"ניו יורק טיימס", 5 בדצמבר 2008
  3. ^ The Genetic Legacy of Religious Diversity and Intolerance: Paternal Lineages of Christians, Jews, and Muslims in the Iberian Peninsula
  4. ^ "מחקר של רופאי שיבא בעיתון גנטיקה היוקרתי: נמצאה הוכחה גנטית לקיום האנוסים והגירתם לצפון אמריקה" אתר בית החולים שיבא
  5. ^ דן אבןחוקרים: גילינו שורשי יהודים אנוסי ספרד בשבט אינדיאני, באתר הארץ, 30 במאי 2012
  6. ^ מקור: עליזה מיוחס ג'יניאו, יהודים, אנוסים, ו"נוצרים חדשים" בספרד, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1969 - עמוד 93