ולאד דראקול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולאד דראקול
וויווד ולאכיה
Vlad Dracul.jpg
ולאד דראקול
תקופת שלטון 1442-1436; 1447-1443
הקודם אלכסנדרו אלדיה
יורש ולאדיסלב השני
צאצאים

מירצ'ה השני, ולאד הנזיר, ולאד השלישי (המשפד), ראדו היפה

שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב)
אב מירצ'ה הזקן
אם מריה טולמאי
תאריך לידה 1393
ולאכיה
תאריך פטירה דצמבר 1447 (בגיל 54)
בלטֵן, ולאכיה

ולאד דראקולרומנית: Vlad Dracul) (ולאד "הדרקון" או "השד"), (1393 - דצמבר 1447), הידוע בכתבי היסטוריונים רומנים בתור ולאד השני היה וויווד (שליט) של ולאכיה. הוא שלט ב-1442-1436 , ושוב ב-1447-1443.
הוא היה אביו של מירצ'ה השני, ולאד הנזיר, ולאד השלישי (המשפד), וראדו היפה. בפי הטורקים נקרא "דרקולה" או "דירקולה" (Drakula, Dırakula).

הכינוי "דראקול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסדר הדרקון

יש משערים כי ולאד קיבל את הכינוי "דראקול" לאחר הצטרפותו בנירנברג בשנת 1431 למסדר הדרקון, שנוסד בשנת 1408 על ידי זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בכוונה לזכות בתמיכת הכנסייה הקתולית בהגנה על ולאכיה נגד איום האימפריה העות'מאנית. יש גם דעה כי שם זה, שמשמעותו ברומנית "השד" הודבק לו בגלל אכזריותו שהוריש גם לבנו, ולאד צפש "דרקוליה" ("בן השד" או "השד הקטן"). לפעמים כונה בדיעבד ולאד דראקול גם "ולאד הזקן" ("Vlad cel Batrân"), להבדיל מוולאד המשפד, מוולאד הנזיר, ולאד ונטילה ובמיוחד מולאד הצעיר, ששלטו בוולאכיה מאוחר יותר. ‏[1] הקשר של ולאד דראקול וככל הנראה, גם של כינויו, עם מסדר הדרקון מסביר גם נוכחותם של דרקונים במטבעות העשויים בילון שהנפיק. ‏[2]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולאד השני (דראקול) היה נציגו הראשון של בית דרקולשט, ענף של שושלת בית בסאראב, ובנו של מירצ'ה הזקן. למרות הנצרות האורתודוקסית של משפחתו, היה סובלני מאוד כלפי הקתוליות, אך זה לא מנע ממנו להרוג מספר נציגים של בית הנסיכות המתחרה של בית דנשט, גם הם ענף של בית בסאראב, וכך צבר כוח בוולאכיה, לאחר ששב מגלות טרנסילבניה בשנת 1436.

זהותה של אשתו הראשונה של ולאד איננה ידועה. אשתו השנייה, הנסיכה קניאז'נה, במקורות אחדים וסיליסה לבית מושאט, הייתה בתו הבכורה של אלכסנדרו הטוב, שליט מולדובה, מבין בניו הלגיטימים היה מירצ'ה הבכור, שזהות אמו אינה ידועה. ולאד הנזיר היה בנו מקשר עם אחת הפילגשים שלו, אשת אצולה וולאכית בשם קלטונה. ולאד השלישי וראדו היו שניהם בניו באמצעות נישואיו עם הנסיכה קניאז'נה או וסיליסה. ולאד, שהיו לו מאהבות רבות, גם הוליד ילדים מחוץ לנישואים, ובהם בן נוסף בשם מירצ'ה, ששלט לתקופה קצרה בשנת 1481. (ההעדפה לשם מירצ'ה היא בגלל שמו של אביו מירצ'ה הזקן)

מלוכתו הראשונה 1436 - 1442[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו לשלטון והכניעה לסולטאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1431, לקח אחיו של ולאד דראקול, אלכסנדרו אלדיה את השלטון מדן השני, לאחר שהאחרון החזיק בו לסירוגין מאז 1420. בדצמבר 1436, לאחר מותו של אלכסנדרו אלדיה ממחלה, עלה ולאד דראקול לשלטון, בתמיכת זיגמונד מבית לוקסמבורג.

לאחר מותו של זיגמונד כעבור שנה (1437), בגלל היותו חסר משענת פנימית חזקה וכעת גם נעדר סיוע חיצוני מול המעצמה העותמ'אנית, החליט ולאד דראקול להיכנע לטורקים (ובכך בגד במסדר הדרקון). הוא התייצב בפני מוראט השני באדירנה ובידיו החובות שהיה עליו לשלם לשער הנשגב[3]. ביולי 1437 - יוני 1438 יצא מוראט השני לפשיטה (ר'אזה) בדרום טרנסילבניה. כבן חסות, גם ולאד ליווה את הסולטאן ואת צבאו. ה"אקנג'י" (akıngi) הטורקים זרעו אימה והרס ברחבי ארץ זו וחזרו עם שלל ענק דרך ולאכיה, כשוולאד דראקול מורה הדרך של הסולטאן. הוא גם הרעיף על הסולטאן מתנות רבות (peşkeş "פשקש") ‏[4]. אף על פי שלא יכול היה למנוע את הפשיטה הטורקית, השתדל ולאד דראקול, בהמשך, להשיג את שחרור השבויים הנוצרים שנפלו בידי העות'מאנים לביתם.‏[5]

מירצ'ה השני עלה לשלטון בשנת 1442, כאשר זומן וולאד דראקול לחצר העות'מאנית לשם משא ומתן על התמיכה העות'מאנית, תמיכה לה היה זקוק כדי להגן על שלטונו מפני יאנוש הוניאדי, הוויווד של טרנסילבניה. בסופו של דבר (לפי עדותו של הכרוניקן הביזנטי דוכאס), כלא אותו הסולטאן בגליפולי כחשוד בבגידה. יתרה מכך,גם שני ילדיו, ולאד המשפד וראדו היפה, ליוו אותו, נשארו בשבי הטורקי ונשלחו למבצר אגריגז במערב אנטוליה‏[6].

בשנת 1442, בעקבות קרב סנטאימרה (כיום מארושסנטאימרה, וברומנית סנטימברו), נכנס יאנוש הוניאדי בכוח לוולאכיה, מירצ'ה השני הודח מהשלטון על ידי צבאו של הוניאדי, ונאלץ לברוח. הוניאדי הציב את בסאראב השני, בן דן השני, על כס המלכות. עם זאת, החזיק בסאראב השני את השלטון רק זמן קצר (עד 1443), ואיבד אותו בתוך שנה לוולאד דראקול, שחזר בתמיכת האימפריה העות'מאנית.

מלוכתו השנייה 1447-1443[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסכם עם העות'מאנים כלל כי ולאד דראקול ייתן להם מס שנתי, כמו גם ישלח בנים וולאכים באופן שנתי במטרה להיות מאומנים לשירות הכוחות העות'מאנים. בנוסף השאיר את שני בניו, ולאד המשפד וראדו היפה כבני ערובה.

בשנת 1444, השיק המלך החדש של הונגריה, ולדיסלב השלישי מווארנה, את מסע הצלב נגד האימפריה העות'מאנית, בפיקודו של הוניאדי, במאמץ לשחרר את הבלקן ולהניע את הטורקים מחוץ לאירופה. הוניאדי דרש שוולאד דראקול יקיים את שבועתו כחבר במסדר הדרקון וכבן חסות של הונגריה: ולאד נצטווה להצטרף למערכה אך סירב. האפיפיור אאוגניוס הרביעי פטר את דראקול מההבטחה שלו, אבל הוא דרש שישלח את בנו מירצ'ה במקומו.

ולאד דראקול השאיר את מירצ'ה השני בפיקוד על יחידת עזר של 4000 פרשים ולאכים. היחידה השתתפה בקרב ורנה בנובמבר 1444,הצבא הנוצרי הושמד בקרב זה; מלך הונגריה איבד את חייו ויאנוש הוניאדי נאלץ להימלט מהמקום, והואשם על ידי רבים, כולל מירצ'ה השני ואביו, על הכישלון הגדול [דרוש מקור]. לאחר התבוסה מירצ'ה שתמך באביו, אך לא תמך ביחסיו הפוליטיים עם האימפריה העות'מאנית הוביל את שארית יחידתו ואת הכוחות הנוצריים מעבר לדנובה. בהיותו מפקד צבאי בעל יכולת, מירצ'ה השני כבש מחדש בהצלחה את המבצר של ג'ורג'ו, שעל הדנובה, בשנת 1445, בעזרת האביר הבורגונדי ואלראן דה ואברן‏[7]. עם זאת, בהסכם נוסף עם העות'מאנים, אביו איפשר לטורקים לשוב ולשלוט על המבצר, במאמץ לשמור על שלטונו, ואולי מתוך דאגה לשלומם של שני בניו שנמצאו כבני ערובה במבצר עות'מאני.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנוש הוניאדי זעם על מה שתפס כבגידתו של ולאד דראקול, במיוחד כשתיכנן תגובת נקם לתבוסה בקרב ורנה.‏[8]

הבית בעיר סיגישוארה (שסבורג) בטרנסילבניה, שבו, לפי גורמי תיירות, נטען כי התגורר ולאד דראקול בין השנים 1435-1431 ‏[9]

בין 23 בנובמבר - 16 בדצמבר 1447[10] נכנס יאנוש הוניאדי עם צבאו לוולאכיה, לכד את ולאד דראקול ואת בנו מירצ'ה בביצות על יד הכפר בלטֶן (ככל הנראה, במחוז אילפוב, מצפון לבוקרשט, לא רחוק מסנאגוב וכיום חלק מהכפר פריש)‏[11] והוציאם להורג על ידי עריפת ראש. לפי מקורות מסוימים, את מירצ'ה, בנו הבכור של דראקול ויורשו, עיוורו וקברו בחיים‏[12] בויארים עוינים בטרגובישטה. יאנוש הוניאדי שם את בעל בריתו ולאדיסלב השני כשליט ולאכיה. באותה תקופה הוא בעצמו אימץ בתעודות את התואר "שליט ולאכיה" מבלי ששלט בפועל‏[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606) , Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti ,1976 (ברומנית)

Ileana Cazan, Eugen Denize - Marile puteri şi spaţiul românesc în secolele al XV-lea- al XVI-lea Editura Universităţii din Bucureşti 2001, cap.1 - Iancu de Hunedoara şi "cruciada târzie" (ברומנית)

Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998

Bogdan Costin - O serie monetară necunoscută a Ţării Româneşti din secolul al XV-lea, atribuită voievodului Vladislav al II-lea

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ilie Minea ,Vlad Dracul şi vremea sa, extras din Cercetări istorice, IV, Iaşi, 1928

(איליה מיניה - ולאד דראקול ותקופתו, מתול "מחקרים היסטוריים" ד, יאשי 1928)(ברומנית)

  • Fr. Pall,Intervenţia lui Iancu de Hunedoara în Ţara Românească şi Moldova în anii 1447-1448, în Studii, tom XVI (1963), nr. 5, p. 1049-1072. (פ. פאל - התערבותו של יאנוש הוניאדי בוולאכיה ובמולדובה בשנים 1448-1447) (ברומנית)
  • Matei Cazacu ,Un viteaz frate al lui Vlad Ţepeş, în Viaţa studenţească, nr. 36,

1968, p. 6 (מאטיי קאזאקו - אח אמיץ של ולאד המשפד, בכתב העת "ויאצה סטודנציאסקה", מס. 36, ע' 6, 1968) (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ştefan Andreescu p.102
  2. ^ Bogdan Costin ע' 5
  3. ^ לפי א. דצ'יי ע' 87 ,הוא הביא כבר אז את שני בניו, ולאד, לימים ולאד המשפד וראדו, לימים ראדו היפה יחד עם עוד בני בויארים רבים על מנת שיישארו אצל הטורקים כבני ערובה
  4. ^ א.דצ'יי ע' 88
  5. ^ ק. ג'ורסקו ע' 14
  6. ^ St.Andreescu לפי עדותו של הכרוניקן הטורקי אשיק פאשה זדה ע' 16
  7. ^ Stefan Andreescu ע' 45-46
  8. ^ Şt. Andreescuע' 16
  9. ^ ראה תמונות של הבית בשלמותו
  10. ^ Şt.Andreescu שם
  11. ^ Şt.Andreescu ע' 102 הערה 26
  12. ^ ב"לטופיסץ הקנטקוזיני" מצוטט ב-Şt.Andreescu ע' 15
  13. ^ Şt.Andreescu שם