אדירנה
|
||||||||||||||||||||
אדירנה (טורקית Edirne; יוונית Αδριανούπολη (אדריאנופולי); בולגרית Одрин (אודרין) היא עיר בתראקיה, בחלקה האירופי של טורקיה. היא שוכנת כ-250 ק"מ מערבית לאיסטנבול, בסמוך לגבולותיה של טורקיה עם יוון ובולגריה. העיר משמשת כבירתה של נפת אדירנה, ובשנת 2002 התגוררו בה כ-128,000 תושבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
לפי המיתולוגיה היוונית, הוקמה העיר בידי אורסטס, בנו של אגממנון, שקרא אותה על שמו, אוֹרֶסְטִיאָס. הקיסר הרומי אדריאנוס הקים את העיר מחדש בראשית המאה השנייה, קרא אותה על שמו, אדריאנופוליס, והפך אתה לבירת פרובינקיית תראקיה. מאוחר יותר הייתה העיר חלק מהאימפריה הלטינית.
בקרבת העיר התרחשו קרבות רבים בין בעיקר האימפריה הרומית לבין שבטים שונים.
ב-1361 כבש אותה ביי מורט הראשון, וב-1365 היא החליפה את בורסה כבירת האימפריה העות'מאנית. היא שימשה כבירת האימפריה עד כיבוש קונסטנטינופול ב-1453, אז החליט הסולטאן מהמט השני, יליד אדירנה בעצמו, להעתיק את בירתו לשם. גם לאחר שהפסיקה לשמש כבירה, הייתה לעיר חשיבות, והיא שימשה כמרכז לסחר במשי, שטיחים ותוצרת חקלאית.
במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 נכבשה העיר מספר פעמים בידי הרוסים, היוונים והבולגרים, אך בסופו של דבר חזרה לשלטון הטורקים, ושלטונם בה גם נקבע סופית בהסכם לוזאן שנחתם ב-1923.
בסך הכל, מתועדים במהלך ההיסטוריה של העיר חמישה עשר קרבות ומצורים, החל משנת 323 לפנה"ס ועד לשנת 1913[1].
קביעת הגבול במסגרת הסכם לוזאן הביאה לכך שקטע מפסי הרכבת בקו לאיסטנבול עבר בשטח יווני. בשנות ה-60 ובה-70 ניצלו את המצב אזרחים של מדינות מערביות שחששו ממאסר, בדרך כלל בשל עבירות סמים. הם נהגו לעלות על רכבת הלילה, שכונתה "אקספרס של חצות", וקפצו ממנה כשעברה בשטח יוון. בסוף שנות ה-70 שונה נתיב מסילת הברזל, והוא אינו עובר עוד בשטח יוון.
[עריכה] תיירות
אדירנה נודעת במסגדיה המפוארים. מסגד סלימייה (Selimiye), שהוקם בשנת 1575 ותוכנן על ידי האדריכל סינאן, הוא הגדול שבהם. צריחיו מתנשאים לגובה של 70.9 מ', והם הגבוהים בטורקיה. כיפתו גבוהה במעט מכיפת האיה סופיה שבאיסטנבול. מסגד אוצ'שרפלי (Üçşerefeli; "מסגד שלוש הגלריות"), שנחנך בשנת 1447, נודע בשל צריחי השיש המסוגננים שלו, השונים זה מזה, והוא מסמל את המעבר מהארכיטקטורה הסלג'וקית לארכיטקטורה העות'מאנית.
מדי חודש יוני נערך בסמוך לעיר טורניר ההיאבקות בשמן זית של קרקפנאר (Kırkpınar). הטורניר נערך מאז 1361, והוא נחשב לתחרות הספורט הוותיקה בעולם.
[עריכה] הקהילה היהודית
[עריכה] יסוד הקהילה
מניחים שיהודים חיו בעיר אדירנה עוד בימי בית שני, אך תעוד לקהילה יהודית מאורגנת קיים רק מן המאה ה-6 עת שלט בעיר הקיסר הביזאנטי יוסטיניאנוס הראשון. בני הקהילה היו סוחרי טקסטיל, עורות ויין. הקהילה הייתה רומניוטית בעיקרה ובית הכנסת המרכזי שלה הוקם במהלך המאה ה-11. ב-1361 כבשו העות'מאנים את העיר והפכו אותה לבירתם הראשונה. לאחר כיבוש קונסטנטינופול בידי מהמט השני בוצע טרנספר של אוכלוסיות בכל רחבי הבלקן במטרה ליצור אסלום מואץ של האמפריה מחד ולהקל על השליטה בה, מאידך. וכך, גם קהילת יהודי העיר קלטה משפחות רבות מרחבי הבלקן ובעיקר משטחי יוון של ימינו[2].
[עריכה] מגירוש ספרד ועד העת החדשה
במהלך המאה ה-16 הגיעו לעיר מגורשי ספרד וכן מגורשים מאיטליה בהזמנת הסולטאן העות'מאני באיזיט השני. היהודים שהיו בעלי מקצוע, אוריינים ושלטו במספר שפות נקלטו היטב במסגרותיה של האימפריה החדשה ושגשגו. בין 1520 ל-1530 תועדו באדירנה 201 בתי אב יהודיים[3]. בראשית המאה ה-17 נמנו בעיר 5,000 יהודים, צביונה השתנה מרומניוטי לספרדי ובניה דיברו לאדינו[4].
תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית לווה במשבר כלכלי ואי שקט פוליטי. העיר הפכה לזירת קרבות ונכבשה מספר פעמים בידי צבאות האימפריה הרוסית, כאשר במקביל הקהילה הנוצרית בעיר התעמתה עם היהודית. ב-1835 פרצה באדירנה שריפה שכילתה חלקים נרחבים ממנה. יהודים רבים היגרו מהעיר לשטחי בולגריה של ימינו והתיישבו בעיקר באזור שכונה מאוחר יותר רומליה המזרחית. במפקד שנערך ב-1873 נמנו בעיר 12,000 יהודים מתוך 100,000 תושביה. ב-1905 שוב פרצה בעיר אדירנה שריפה גדולה ובמהלכה נשרפו וחרבו כל 13 בתי הכנסת של הקהילה ובכללם בית הכנסת הרומניוטי שהוקם עוד במאה ה-11[2].
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) הותקפו בני הקהילות היהודיות שהתגוררו בבולגריה הן בידי האוכלוסייה המקומית, הן בידי החיילים הרוסים והן בידי חיילים עות'מאנים שנסוגו בחוסר סדר ואיבדו רסן. כתוצאה מכך, אלפי יהודים עזבו את מקומות מגוריהם ונמלטו ביחד עם הצבא העות'מאני הנסוג לאיסטנבול ואדירנה ומספר היהודים שהגיע לעיר מוערך מכמה מאות ועד כ-2,000 נפשות [5]. ב-1906 מנתה הקהילה היהודית בעיר 23,879 נפשות. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, צר הצבא הבולגרי במשך מספר חודשים על העיר ואף הצליח לכובשה לזמן מה. מאות רבות מיהודי אדירנה עזבו את מקומות מגוריהם מחמת הקרבות והם מצאו מקלט בקהילות היהודיות של סופיה ופלובדיב, בהן סייעה הקהילה הוותיקה להקלת מצב הפליטים[6]. ביו השנים 1920 - 1922 הועברה העיר לחזקת ממלכת יוון מתוקף הסכם סוור שסיים את מלחמת העולם הראשונה ונרשמה הגירה המונית של בני הקהילה לאיסטנבול וסלוניקי. בהמשך, היגרו בני הקהילה גם לארצות הברית וישראל. ב-1922 היו בעיר 13,000 יהודים, ב-1927 ירד מספרם ל-5,712 וב-1943 ל-2,000.
[עריכה] קץ קיומה של הקהילה
לאחר הקמת טורקיה המודרנית הפעיל הממשל המרכזי לחץ כבד על קהילות המיעוטים להטמע במסגרותיה של המדינה החדשה ולאמץ את אופיה. בנוסף, היותה של אדירנה עיר גבול בה חיו בני הקהילה כמיעוט לא מוסלמי יחיד, הביא לעימותים מול האוכלוסייה והשלטון המקומיים. ב-1934 פרצו פרעות כנגד בני הקהילות היהודיות בכל מזרח תראקיה ובכלל זה בעיר אדירנה. נרשמו פגיעות בנפש בקרב יהודי הקהילה ונזקים כבדים לחנויות ובתי מגורים. למרות נסיונות השלטון המרכזי להכיל את האירועים החליטו מרבית בני הקהילה לנטוש את העיר ועברו בהמוניהם לאיסטנבול. פרעות 1934 סימנו את קץ קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בעיר. ב-1948 נמנו בעיר 2,750 יהודים ומספר זה ירד בהתמדה עד לכדי 100 נפשות בראשית שנות ה-70. ב-1971 הופקע בית העלמין היהודי העתיק מידי הקהילה ונאסר המשך השימוש בו. בית העלמין חרב ואינו מתוחזק עוד. ב-1988 חיו בעיר 3 יהודים[2]. הקהילה היהודית אשר בניה התגוררו בעיר כ-1,500 שנים, חדלה מלהתקיים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ R&T Dupuy, The Encyclopedia of Military History, London, 1986
- ^ 2.0 2.1 2.2 הקהילה היהודית באדירנה, "סקירה היסטורית", באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^ Esther Benbassa,Aron Rodrigue, Sephardi Jewry: a history of the Judeo-Spanish community, 14th-20th centuries, הוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ארצות הברית, 2000, עמוד 202 (באנגלית).
- ^ רוזן, מינה, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית , המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 45-55.
- ^ Tamir, V., Bulgaria and Her Jews: A dubious symbiosis, 1979, p. 94–95, Yeshiva University Press
- ^ רומנו, אלברט.א, יהדות בולגריה, בתוך אנצקלופדיה של גלויות יהדות בולגריה, הוצאת אנצקלופדיה של גלויות, ירושלים, 1967, עמוד 303.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של אדירנה (בטורקית)
- אתר עיריית אדירנה (בטורקית)
- אתר טורניר ההיאבקות של קרקפנאר
- יאיר קדר, גברים בשמן זית, באתר מסע אחר
- תמונות בית הכנסת החרב באדירנה
