חוב אבוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתחום החשבונאות והמימון, חוב אבוד הוא החלק של החשבונות והשטרות שנתקבלו, כגון חשבון הלוואות וחשבון לקוחות חייבים, ואשר הפירמה אינה יכולה לגבות אותם. חוב אבוד נחשב בחשבונאות כהוצאה.

על פי עקרון ההקבלה בתחום החשבונאות, על ההכנסות וההוצאות להרשם בזמן התרחשותם. כאשר מתבצעת מכירה על החשבון, ההכנסה נרשמת בחשבון חייבים. הואיל וקיים סיכון שהלקוח לא ישלם, יש לרשום את חשבון החייבים בערך מימוש נטו. החלק שהוערך כלא ניתן לגבייה מופרש בחשבון הוצאות בשם "הוצאות חובות אבודים". בסוף כל מחזור חשבונאי, יש לבצע התאמה זאת בחשבון - חיוב החייבים שאינו ניתן לגבייה כהוצאה.

מיסוי בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגים מסוימים של חובות אבודים נחשבים לבני-ניכוי. סעיף 166 של ה-Internal Revenue Code מתאר את התנאים שצריכים להתקיים על מנת להגיע לסטטוס אפשרות הניכוי.

הקריטריונים לניכוי:

  • על החוב להיות בתום לב
  • חסר ערך בתקופת השנה החייבת במס

כלומר, החוב מוגדר כחוב שנובע בקיומו של יחסי לווה-מלווה המבוסס על התחייבות תקיפה וניתנת לאכיפה לקבלת תשלום. על החוב הנידון להיות חסר ערך. ואולם, הבחנה זו מתחלקת אף היא לרמת יכולת הגבייה. יש לקבוע אם החוב הוא חסר ערך באופן חלקי או שמא חסר ערך לחלוטין. הסטטוס הראשון משמעו כי חלק מהחוב ניתן לגבייה בעתיד. מספר גורמים נלקחים בחשבון, כגון סטטוס פשיטת הרגל של בעל החוב, תנאי בריאות, סוג החוב (עסקי או לא עסקי) ומצב האשראי.