הלוואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הלוואה היא סוג של אשראי אותו מקבל אדם (הלווה) מאדם אחר (שיכול להיות בנק או גוף פיננסי אחר או אדם פרטי וקרוי המלווה), בתנאי שיחזירו במועד או במועדים הקבועים בהסכם ההלוואה, כאשר תנאי ההלוואה ידועים מראש. בדרך כלל בנוסף להחזרי הקרן (הסכום אותו קיבל), מתחייב הלווה גם להחזרי ריבית, ולעתים גם להפרשי הצמדה.

בדרך כלל נדרש הלווה לשעבד למלווה בטוחות, להנחת דעתו של המלווה וזאת להבטחת ביצוע התשלומים על ידי הלווה, על פי הסכם ההלוואה. כאשר ההלוואה משמשת לרכישת נכס, משועבד לעתים הנכס הנרכש כבטוחה. כאשר הנכס הנרכש הוא הבטוחה היחידה, קרויה ההלוואה "הלוואת נון ריקורס" (non-recourse).

מאפייני ההלוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולה הלוואה להינתן במטבעות שונים. בניגוד להשאלה החזר ההלוואה אינו חייב להיעשות באותם ערכים פיזיים בהם ניתנה (אותם שטרות פיזיים או מטבעות) אלא גם בשטרות או מטבעות אחרים של אותו מטבע בו ניתנה ההלוואה (או אף במטבע אחר על פי שער המרה, כפי שנקבע בהסכם ההלוואה). בכל הלוואה, מקבל הלווה בתחילה סכום של כסף מהמלווה (בתשלום אחד או במספר תשלומים), אותו הוא מחזיר, בדרך כלל תוך חלוקה לתשלומים, למלווה. שירות זה כרוך לעתים בעלות, הנקראת ריבית, המהווה מחיר השימוש בכסף. טבלה המפרטת את תנאי ההחזר של הלוואה (המועדים והסכומים להחזר קרן ההלוואה ותשלומי הריבית) קרויה לוח סילוקין. סכום ההלוואה שטרם נפרע למועד מסוים (לרבות הריבית שטרם נפרעה בגין התקופה שחלפה ממועד מתן ההלוואה ועד לאותו מועד) קרויה חוב.

מתן הלוואות הוא אחד מעיסוקיהם העיקריים של מוסדות פיננסיים. הלוואות הניתנות על ידי בנקים ממומנות בדרך כלל על ידי פקדונות שהבנקים מקבלים מן הציבור. כמו כן, זוהי צורת מימון טיפוסית עבור מוסדות אחרים המנפיקים חוזי חוב, כגון איגרות חוב.

סוגים אחרים של הלוואות הם הלוואות כנגד משכנתה, חיובי כרטיס אשראי, איגרות חוב וחיובים שונים אחרים. הלוואה כנגד משכנתה היא סוג נפוץ במיוחד של אשראי, המשמש אנשים רבים על מנת לקנות מקרקעין. בהסדר זה, משתמשים בכסף במיוחד לצורך קניית המקרקעין. הלווה משעבד את הנכס לבנק עד אשר ההלוואה משולמת במלואה. אם הלווה אינו מחזיר את ההלוואה על פי החוזה, הבנק יכול לקחת את הנכס ולמכור אותו על מנת לקבל את כספו חזרה.

בשנים האחרונות מתפתח בעולם תחום הלוואות עמית לעמית הידוע גם בשם הלוואות חברתיות או הלוואות המונים המאפשר לאנשים ולעסקים קטנים לקבל הלוואות, לא מובטחות (הלווה אינו מעמיד בטוחה למלווה כחלק מתנאי ההלוואה כהגנה מפני חדלות פרעון), הממומנות על ידי אנשים וחברות אחרות, בדרך כלל, צדדים שלישיים לא קשורים. כל זאת, מבלי לעבור דרך גורמי התיווך המסורתיים כגון בנקים, חברות כרטיסי אשראי או גופי מימון חוץ בנקאיים אחרים. מרכיב בסיסי בתחום ההלוואות עמית לעמית הוא השימוש באינטרנט כזירה למפגש בין לווים למשקיעים. העובדה שמדובר על פלטפורמה אינטרנטית מביא לירידה חדה בהוצאות התפעול ועל כן תוצאה יעילה יותר כלכלית הן למבקשי ההלוואה והן למשקיעים.

תשלומים לפרעון ההלוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחזר החודשי בגין הלוואה הניתנת במועד כלשהו, כאשר הפרעון נעשה בתשלום חודשי קבוע, החל בתום חודש ממועד מתן ההלוואה, מחושב על פי הנוסחה הבאה:

P = L \cdot \frac{c\,(1 + c)^n}{(1 + c)^n - 1}

כאשר:

P - גובה ההחזר החודשי הצפוי;
L - סכום ההלוואה;
n - מספר חודשי ההלוואה;
c - שיעור הריבית החודשית.

הלוואה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות הלוואה

לפי ההלכה היהודית ישנה מצווה לתת הלוואות לנצרך לכך. אולם, אסור לקחת או לתת ריבית בעד ההלוואה, כשהלווה הוא יהודי. איסור זה כולל כל סוג של טובת הנאה עבור החזקת ממון השייך לשני, כגון הנחה על תשלום מראש, או ריבית על תשלום בתשלומים. בגלל איסור זה נהוגות ברוב הבנקים בישראל הלוואות בהיתר עסקה, המאפשרת תשלום ריבית עבור ההלוואה.

רוב ההלכות לגבי הלוואות נמצאות בחלק חושן משפט של שולחן ערוך ובדיני "מלוה ולווה" של הרמב"ם. דוגמאות למושגים:

  • מלוה בשטר - הלווה את חברו בשטר צריך לפורעו בעדים.
  • מלווה בעל פה - מול עדים, אך לא בשטר. אינו חייב לפורעה בעדים. וכיוון שאינה לה קול - אינה נגבית בשעבוד.
  • מלווה להוצאה ניתנת - מלוה אינה יכולה לשמש כמקור כסף זמין.
  • מלוה הכתובה בתורה - חובת תשלומין שהטילה תורה על האדם, כגון פדיון הבן שחייבים לתת לכהן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]