חוזה גאורגייבסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה גאורגייבסקגאורגית: გეორგიევსკის ტრაქტატი, ברוסית: Георгиевский трактат) הפך את הממלכה המזרח גאורגית, כארתלי-קאחתי למדינת חסות של האימפריה הרוסית, והגדיר את הזכויות וההתחייבויות ההדדיות של שתי המדינות. החוזה נחתם על ידי הנסיך איווָנֶה מוּחראנבאטוֹני וגארסבן צ'אבצ'אבדזה מגאורגיה מצד אחד, וגנרל פוטיומקין מצד שני במצודת גאורגייבסק אשר בצפון קווקז, ב-24 ביולי 1783. ארקלה השני מלך גאורגיה ויקטרינה השנייה צארית האימפריה הרוסית אישררו את החוזה ב-1784.

תנאי החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסעיפים 6,4,2,1 ו-7 מוגדרת קיסרית רוסיה כשליטה העליונה של מלכי כארתלי-קאחתי, והיא מתחייבת לשמור על ריבונותם בענייני פנים ועל שלמותה הטריטוריאלית של ארצם, ומבטיחה "לראות באויביהם כאילו היו אויבייה". את הסכמתם של הגאורגים לקבל עליהם חסות זו יש לראות על רקע הצורך בהגנה מפני פלישות מדרום, מצד הע'ותמנים והפרסים. הסכמי חסות דומים נחתמו קודם לכן עם שליטים עות'מאנים ופרסים.

סעיף 8 נוגע לענייני דת, ולפיו צורף ראש הכנסייה הגאורגית ל"סינוד הקדוש" של הכנסייה האורתדוקסית הרוסית.

סעיפים נוספים קובעים כי בין הארצות יהיה גבול פתוח לתנועת סחורות, מהגרים ותיירים, ומבטיחים שרוסיה תימנע מלהתערב בענייני הפנים של כארתלי-קאחתי, בכלל זה בענייני מיסוי.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוזה לא הגשים את התקוות שתלו בו הגאורגים. עוד בימיו של ארקלה השני סבלה גאורגיה מפלישות הרסניות של הפרסים, ורוסיה לא התערבה להגנתה אלא באיחור ובאופן חלקי. בינואר 1801, בעקבות סכסוכים בין בני שושלת בגרטיוני על השלטון בכארתלי-קאחתי, הכריז הצאר פאבל הראשון, יורשה של קתרינה, על סיפוח כארתלי-קאחתי לרוסיה באופן חד-צדדי, בניגוד לחוזה גאורגייבסק. פאבל מת זמן קצר לאחר מכן, ויורשו אלכסנדר הראשון, ששקל לבטל את המהלך, אישר מחדש את הסיפוח ב-12 בספטמבר 1801. יורש העצר האחרון של כארתלי-קאחתי, דוד בגרטיוני, הוגלה לסנקט פטרבורג ב-1803.

Gruzie-pahýl.png ערך זה הוא קצרמר בנושא גאורגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.