חומר תשמורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חומרי תשמורת הם חומרים עתירי אנרגיה המורכבים ממולקלות גדולות, אשר נוצרות בתאי צמחים ובעלי חיים, ומשמשים כמאגרי אנרגיה המגיעים לכלל שימוש בשלבים מאוחרים יותר במידת הצורך. חומר המיוצר ומפורק על ידי אותו צמח למטרת שמירת האנרגיה, נחשב כ"חומר תשמורת".

התכונות של חומרי התשמורות הם:

1. הגוף יודע לבנות אותו.

2. הגוף יודע לאגור אותו.

3. הגוף יודע לפרק אותו. (זו הסיבה שתאית היא אינה חומר תשמורת בצמחים כי הצמחים אינם מסוגלים לפרק את התאית)

4. מסיסות במים נמוכה מאוד.

עמילן הוא חומר התשמורת העיקרי בצמחים, הפוטוסינתזה מייצרת גלוקוז, המצטבר בפקעות וזרעים, ובהמשך מתפרק חזרה לגלוקוז המהוה מקור אנרגיה חשוב לצמח. בבעלי חיים משמשים שומנים כחומרי תשמורת, וכן גליקוגן הנאגר בכבד ובשרירים, ומתפרק בעת מאמץ לגלוקוז כדי להזין את תאי הגוף. חשיבות נוספת לחומרי התשמורת היא בשמירה על איזון רמת הגלוקוז, כך שבעת רוויה בו, הוא הופך לחומר התשמורת, ובעת מחסור משלים הגוף את החסר מהחומרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.