לבלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלבלב (בלעז Pancreas – מיוונית: כולו בשר) הוא בלוטה מאחורי חלל הבטן אשר לה פעולות חשובות בגוף האדם. אורכו כ-15 ס"מ אצל אדם בוגר ומאסתו נעה בין 85 ל-100 גרם. הלבלב דומה לאגס מוארך הרחב בקצהו האחד וצר בשני. החלק הרחב נקרא ראש הלבלב ונמצא בסמוך לתריסריון ואילו קצהו השני של הלבלב נוגע בטחול.
ללבלב יש חשיבות גדולה בוויסות תהליכים בגוף האדם מבחינה אקסוקרינית כמו גם אנדוקרינית.
פעילותו האקסוקרינית מתבטאת ביצירת מיצי הלבלב אשר מופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול (כגון: עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז). אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. ללא נוכחות אנזימי הלבלב, פירוקם של אבות המזון איננו מושלם.
חלקו האנדוקריני של הלבלב שמכיל את איי לנגרהנס מייצר הורמונים. כל אי בלבלב מכיל:
- תאי אלפא, המפרישים את ההורמון גלוקגון.
- תאי בטא, המפרישים את ההורמון אינסולין שעוזר לגלוקוז שבדם להיקלט בתאי הגוף.
- תאי דלתא המפרישים את ההורמון סומטוסטטין.
ההורמונים גלוקגון ואינסולין אחראים לוויסות רמות הגלוקוז בדם. גלוקגון מעודד פירוק של גליקוגן לגלוקוז ומשחרר גלוקוז אל הדם. אינסולין, שפעולתו מנוגדת לזאת של גלוקגון, אחראי להעלאת רמות הגלוקוז בתאים ולעידוד יצירת גליקוגן. סומטוסטטין הוא הורמון המעכב את הפרשתם של גלוקגון ואינסולין.
