חוף סקלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת נמיביה. חוף סקלטון הוא אזור החוף הגובל באוקיינוס האטלנטי במערב, ובקאוקולנד ודמרלנד במזרח.

חוף סקלטון (Skeleton Coast) הוא החלק הצפוני שברצועת החוף של נמיביה. גבולותיו הם מנהר קוננה בצפון ועד לנהר סווקופ בדרום, והוא שוכן לחופי האוקיינוס האטלנטי. לעתים משתמשים במנוח "חוף סקלטון" על מנת לתאר את כל החוף של מדבר נמיב. הבושמנים שבפנים הארץ קוראים לאזור - "האדמה שהאל ברא בכעסו", בעוד המלחים הפורטוגזים שהגיעו לחוף במסעם כינו את המקום - "שערי הגיהנום".

מזג האוויר בחוף נשלט בעיקר על ידי זרם בֶּנְגֶלָה הקר המגיע מן האוקיינוס האטלנטי, וגורם לכמות משקעים קטנה ביותר (לעתים רחוקות למעלה מ-10 מ"מ) ולערפל תדיר (לאורך כמעט כל השנה).

חלקי ספינה טרופה בחוף סקלטון

חוף סקלטון נקרא כך כיוון שבעבר היה מכוסה החוף בעצמות לוויתנים וכלבי ים שניצודו ("Skeleton" - שלד באנגלית), אם כי כיום החוף מכוסה דווקא בשלדות אוניות שנטרפו וטבעו - למעלה מ-100 כלי שיט בגדלים שונים שרועים לאורך חוף סקלטון. חוף סקלטון מכיל באופן כללי חול רך, אשר לעתים מופיעים בו מחשופי סלע. בחלקו הדרומי, חוף סקלטון משופע בחצץ, לעומת חלקו הצפוני שם הדיונות הן סוג האדמה הדומיננטי.

בעבר הרחוק החוף הוחזק על ידי קבוצת הסטרנדלופר (בשפת קויסן - ציידים-לקטים), ועדויות לכך נמצאות בערימות צדפות שנמצאות במספר חלקים של החוף.


האירופאי הראשון שדרך על אדמת נמיביה היה הפורטוגזי דיוגו קאו, שעצר בחוף סקלטון ב-1486. הוא הציב שם פדראו (Padrão), עמוד אבן, שהחליף את צלבי העץ בהם נהגו עד אז להשתמש הפורטוגלים, על מנת לקבוע חזקה פורטוגלית על הקרקע.

נמיביה הכריזה על מרבית החוף, 16,000 קמ"ר, כפארק לאומי חוף סקלטון, כאשר חלקו הצפוני של הפארק יועדו כשטחים פתוחים. החוף שימש אתר צילומים למספר סרטי תעודה על חיות הבר במקום, בייחוד בנוגע להסתגלותם של החיות למזג האוויר הצחיח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]