פורטוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה הפורטוגלית
Flag of Portugal.svg Coat of arms of Portugal.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: A Portuguesa
מיקום פורטוגל
יבשת אירופה
שפה רשמית פורטוגזית ‏‏‏[1]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ליסבון
38°42′N 9°11′W / 38.700°N 9.183°W / 38.700; -9.183
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא

- ראש ממשלה
נשיא
אניבל קבאקו סילבה
פדרו פאסוס קואליו
הקמה
- עצמאות
868
1128 וב-1143
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
92,090 קמ"ר 
111 בעולם
0.5%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
10,813,834 נפש 
79 בעולם
117.43 נפש לקמ"ר
89 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
243,300 מיליון $ 
53 בעולם
22,499 $
62 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.816 
43 בעולם
מטבע אירו ‏‏‏[6] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC 0 - -1
סיומת אינטרנט .pt
קידומת בינלאומית 351+

הרפובליקה הפורטוגליתפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה בדרום מערב אירופה. היא נמצאת לצד ספרד לאורך החוף המערבי של חצי האי האיברי. שייכים לה גם מספר איים באוקיינוס האטלנטי (חבלי פורטוגל האוטונומיים) בהם האיים האזוריים ואיי מדיירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגלים, כשם שפתם - פורטוגזית.

בעברה הייתה פורטוגל מעצמה ימית (ראו האימפריה הפורטוגלית), חלוצת עידן התגליות האירופי, ששלטה בחלקים נכבדים מאפריקה ודרום אמריקה ובמסחר בין אירופה למזרח הרחוק והודו. פורטוגלית, השפה המדוברת בפורטוגל, מדוברת גם במושבותיה לשעבר, כגון בברזיל שבאמריקה הדרומית, אנגולה שבאפריקה, ומקאו שבמזרח הרחוק.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם פורטוגל נגזר מהשם הלטיני-רומאי "פורטוס-קאלה" (Portus Cale). "קאלה" היה שמו של יישוב פרימיטיבי, הממוקם במקורות נהר הדואורו, שנשפך לאוקיינוס האטלנטי, בצפונה של פורטוגל. במהלך המלחמה הפונית השנייה (בסוף המאה השלישית לפנה"ס), פלשו הרומאים לחצי האי האיברי, כדי להתעמת עם צבא קרתגו, וכבשו את אזור קאלה (נמל שהוקם על ידי יורדי ים יוונים, באתר בו נמצאת העיר אופורטו המודרנית). מעתה, כינו הרומאים את היישוב בשם "פורטוס-קאלה" (נמל - Portus בלטינית) . במהלך ימי הביניים, החלו הויזיגותים לכנות את הסביבה של קאלה בשם פורטוקלה. בין המאה השביעית למאה השמינית, נגזר שם חדש – פורטוגלה. המינוח שימש להתייחסות לאזור התחום בין נהר הדוארו לנהר המיניו, שהפך לגבול בין פורטוגל לספרד.

יש הגורסים כי המילה "קאלה" נגזרת מהמילה היוונית קאלס שפירושה "יפה", בהתייחס ליופיו של עמק הדוארו, שבו החליטו היוונים, בעבר הרחוק, להקים מושבות. בעקבות היוונים, באו הפניקים, ואלה ביטאו את המילה כקאלה, וכך גם, מאוחר יותר, הרומאים. אחרים גורסים כי קאלה נגזרת משפתם של העמים הגלאיקים, ששכנו גם כן באזור.

פירוש המילה פורטו (Portu) בעברית - נמל. שמה של העיר המודרנית אופורטו (Oporto), שנמצאת באותו האזור, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נגזר ממילה זו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של פורטוגל

בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1249, כבש המלך אפונסו השלישי את פארו בדרום, ובכך הייתה פורטוגל לממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי אשר נשלם בה תהליך הרקונקיסטה, גבולות פורטוגל של המאה ה-13 הם גם גבולות פורטוגל של ימינו.

המאה ה-15 עד המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עידן התגליות, בין המאה ה-15 למאה ה-16, הרחיבה פורטוגל את אחיזתה הקרקעית מעבר לים, וכפועל יוצא הפכה למעצמה עולמית החולשת על אימפריה רחבת ידיים. היא הפכה להיות מעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה ואשר גילו את הנתיב הימי בין אירופה להודו, וחוזה טורדסיאס משנת 1494 אשר הסדיר את חלוקת העולם החדש בינה ובין ספרד.

רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של עיר הבירה ליסבון והחריבו את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית. ב-1808, נכבשה פורטוגל על ידי צרפת במסגרת המלחמות הנפוליוניות. בית המלוכה הפורטוגלי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של פדרו הראשון, יורש העצר הפורטוגלי, שהכתיר עצמו כקיסר ברזיל.

המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. המחלוקת בין קיסר ברזיל פדרו הראשון הליברל לבין אחיו מלך פורטוגל מיגל השמרן אשר הדיח את מריה הראשונה, בתו של קיסר ברזיל מכס המלוכה של פורטוגל, הובילה למלחמת אזרחים בין השנים 1832-1834 ולחוקה חדשה ב-1836. בפוליטיקה ובחברה בפורטוגל של המאה ה-19 שרר חוסר יציבות.

תחילת המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1910 הוכרזה פורטוגל כרפובליקה, והמלך יצא לגלות בממלכה המאוחדת.

1968-1932: דיקטטורת סלזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר.

בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגלי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגליות באפריקה ובאסיה.

ב-1945 שלטה פורטוגל באיים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גיניאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דמאו, דיו בהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם. גם לאחר שהחל תהליך הדה קולוניזציה באסיה ובאפריקה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, סירבה פורטוגל בכל תוקף להעניק עצמאות למושבותיה. סלזר התעלם מגינוי מדיניותו באו"ם ודיכא את התנועות הלאומיות במושבות בכח רב ובשפיכות דמים, שהגיעה לשיאה במרד באנגולה ב-1961 בו נהרגו כ-50,000 אנגולים וכ-2,000 חיילים פורטוגלים.

פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם.

ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.

1974 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים, שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה מהפכת הציפורנים, (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו פרחי ציפורן לקני רוביהם על מנת להדגיש כי מדובר במהפכה שקטה). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, אשר הביאו את הדיקטטורה הסלזרית לסיומה, והובילו לשחרור המושבות באנגולה ומוזמביק.

בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 הסוציאליסטים זכו במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978. האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה כניסת פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986. ב-1999 העבירה פורטוגל לסין את מקאו, השריד האחרון לאימפריה הפורטוגזית.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, המתנהלת על פי חוקת 1976. ליסבון היא בירתה. כמו מרבית מדינות אירופה, לפורטוגל אין דת רשמית. הנשיא נבחר אחת לחמש שנים, ותפקידו הוא בעיקר סמלי ולא ביצועי. הנשיא הנוכחי הוא אניבל קבאקו סילבה. למדינה פרלמנט יחיד (אוניקמרלי) המונה 230 חברים, הנבחרים אחת ל-4 שנים. בפרלמנט 2 מפלגות עיקריות, המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שלמרות שמה היא מפלגת ימין-מרכז). ראש הממשלה הנוכחי הוא פדרו פאסוס קואליו מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר ממחצית האוכלוסייה עוסקת בחקלאות. מגדלים תבואות, ירקות, פירות (בעיקר גפנים ליין ולצימוקים), זיתים ואלוני שעם. הדיג מפותח. ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות ניכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבוססים על חקלאות. אוצרות הטבע של פורטוגל: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל שימשו יסוד להקמת תעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פותחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי הסוחר.

בשנת 1986 הצטרפה פורטוגל לאיחוד האירופי והחל משנת 1999 אימצה את מטבע האירו.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטוגל ממוקמת בחצי האי האיברי ממערב לספרד ותחומה מדרום וממערב על ידי האוקיינוס האטלנטי. ממערב ומדרום-מערב לה במרחק רב שוכנים האיים האזוריים ומדיירה שהינם חלק מהמדינה (חבלי פורטוגל האוטונומיים). אורכה מצפון לדרום 560 ק"מ, ורוחבה ממזרח למערב 220 ק"מ. הרכס הגבוה ביותר הוא סרה דה אשטרלה, שההר הגבוה בו הוא הר טור (1993 מטר).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה בפורטוגל, אשר מונה כ 10.6 מיליון תושבים (2006), אחידה למדי מבחינה אתנית, דתית ולשונית. העם הפורטוגלי נוצר מתערובת של עמים איברים (בפרט לוזיטנים) וקלטים, עם השפעות מסוימות של הרומאים, הגרמאנים, המורים, האנוסים וכן קבוצות נוספות. קיימים הבדלים תרבותיים מסוימים בין תושבי הערים הגדולות, העיירות והאזורים החקלאיים, אך ההבדלים בין אזורים שונים במדינה קטנים ביחס למדינות אירופיות אחרות.

פרט לתושבים שמוצאם פורטוגלי, ישנה בפורטוגל אוכלוסיית מהגרים, המונה כיום כ-5 אחוז מכלל האוכלוסייה. ארצות המוצא עיקריות של המהגרים כיום הן המושבות הפורטוגליות לשעבר באסיה ובאפריקה, (בעיקר כף ורדה וגינאה ביסאו), ארצות מזרח אירופה, ברזיל, ובמידה פחותה סין, בריטניה (בעיקר פנסיונרים) וספרד. נוסף למהגרים, קיים גם מיעוט קטן של צוענים, המונה כ-50,000 נפש.

הדת השלטת היא נצרות קתולית, אליה השתייכו ב-1995 כ-94 אחוזים מן האוכלוסייה.

השפה הפורטוגלית מדוברת בכל המדינה, מלבד מספר כפרים באזור מירנדה דה דואורו שבצפון מזרח המדינה, הדוברים מירנדזית.

יהדות פורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות פורטוגל

הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. ב 1492, בעת גירוש היהודים מספרד, כ-150,000 יהודים מספרד הורשו להתיישב בפורטוגל לאחר ששילמו כופר גדול לשלטון. בשנת 1521 החלה לפעול בפורטוגל האינקוויזיציה הפורטוגלית והועלו באש ראשוני "הנוצרים החדשים". באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים חיו כאנוסים ושמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, סלוניקי, אמסטרדם, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו בגלוי ליהדות. כיום יש בפורטוגל כ-750 יהודים, רובם בליסבון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מירנדזית מוכרת כשפה רשמית בעיירה אחת.‏
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  6. ^ ‏לפני 2000 - אסקודו פורטוגזי.‏


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה