פורטוגל

הרפובליקה הפורטוגזית (בפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה בדרום מערב אירופה. נמצאת לאורך החוף המערבי של חצי האי האיברי, לצד ספרד, בקצה הדרום מערבי של אירופה. שייכים לה גם מספר איים באוקיינוס האטלנטי בהם האיים האזוריים ואיי מדיירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם שפתם - פורטוגזית.

מקור השם פורטוגל הוא בהתיישבות בשם קלה (Cale) בשפך נהר הדורו. בתקופה הרומית שכן במקום נמל (Portus בלטינית) שנקרא פורטוקלה (Portucale). עם השנים הפך שם זה לפורטוגל.

בעברה הייתה פורטוגל מעצמה ימית (ראו האימפריה הפורטוגזית), חלוצת עידן התגליות האירופי, ששלטה בחלקים נכבדים מאפריקה ודרום אמריקה ובמסחר בין אירופה למזרח הרחוק והודו. היא הפכה להיות מעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה ואשר גילו את הנתיב הימי בין אירופה להודו, וחוזה טורדסיאס משנת 1494 אשר הסדיר את חלוקת העולם החדש בינה ובין ספרד. פורטוגזית, השפה המדוברת בפורטוגל, מדוברת גם במושבותיה לשעבר, כגון בברזיל שבאמריקה הדרומית, אנגולה שבאפריקה, ומקאו שבמזרח הרחוק.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של פורטוגל

[עריכה] ליברליזם

רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של עיר הבירה ליסבון והחריבו את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית. ב-1808, נכבשה פורטוגל על ידי צרפת במסגרת המלחמות הנפוליוניות. בית המלוכה הפורטוגזי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של המלך הפורטוגזי פדרו הרביעי אשר פרש מהכתר הפורטוגזי והכתיר את בתו, מריה הראשונה, כמלכה.

המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. המחלוקת בין פדרו הרביעי הליברל לבין אחיו, המלך מיגל, השמרן אשר הדיח את מריה הראשונה מכיסאה, הובילה למלחמת אזרחים בין השנים 1832-1834 וקיבל חוקה חדשה ב-1836. החיים הפולטיים והחברתיים בפורטוגל של המאה ה-19 אופיינו בחוסר יציבות.

[עריכה] 1968-1932: דיקטטורה בראשותו של אנטוניו סלזר

בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר.

בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגזי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגזיות באפריקה ובאסיה.

ב-1945 שלטה פורטוגל ב איים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גיניאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דמאו, דיו בהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם.

פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם.

ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.

מפת האימפריה הפורטוגזית

[עריכה] 1974: מדיקטטורה לדמוקרטיה

בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים, שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה מהפכת הציפורנים, (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו ציפורנים לקני רוביהם על מנת להדגיש כי המדובר במהפכה ללא שפיכות דמים). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, אשר הביאו את הדיקטטורה הסלזרית לסיומה. בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 הסוציאליסטים זכו במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978.

האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של פורטוגל

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת פורטוגל

יותר ממחצית האוכלוסייה עוסקת בחקלאות. מגדלים תבואות, ירקות, פרות (בעקר גפנים ליין ולצמוקים), זיתים ואלוני שעם. הדיג מפתח. ענפי התעשייה העיקריים הם עבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות נכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבססים על חקלאות. אוצרות הטבע של פורטוגל: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל שמשו יסוד להקמת תעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פתחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי המסחרי.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של פורטוגל

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מפת פורטוגל

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של פורטוגל

האוכלוסייה בפורטוגל, אשר מונה כ 10.6 מיליון תושבים (2006), אחידה למדי מבחינה אתנית, דתית ולשונית. העם הפורטוגזי נוצר מתערובת של עמים איברים (בפרט לוזיטנים) וקלטים, עם השפעות מסוימות של הרומאים, הגרמאנים והמורים, וכן קבוצות נוספות. קיימים הבדלים תרבותיים מסוימים בין תושבי הערים הגדולות, העיירות והאזורים החקלאיים, אך ההבדלים בין אזורים שונים במדינה קטנים ביחס למדינות אירופיות אחרות.

פרט לתושבים שמוצאם פורטוגזי, ישנה בפורטוגל אוכלוסיית מהגרים, המונה כיום כ-5 אחוז מכלל האוכלוסייה. ארצות המוצא עיקריות של המהגרים כיום הן המושבות הפורטוגליות לשעבר באסיה ובאפריקה, (בעיקר כף ורדה וגינאה ביסאו), ארצות מזרח אירופה, ברזיל, ובמידה פחותה סין, בריטניה (בעיקר פנסיונרים) וספרד. נוסף למהגרים, קיים גם מיעוט קטן של צוענים, המונה כ-50,000 נפש.

הדת השלטת היא נצרות קתולית, שאליה השתייכו ב-1995 כ 94 אחוזים מן האוכלוסייה.

השפה הפורטוגזית מדוברת בכל המדינה, מלבד מספר כפרים באזור מירנדה דה דואורו שבצפון מזרח המדינה, הדוברים מירנדזית.

[עריכה] יהדות פורטוגל

ערך מורחב – יהדות פורטוגל

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רובעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. ב 1492, בעת גירוש היהודים מספרד, כ-150,000 יהודים מספרד הורשו להתיישב בפורטוגל לאחר ששילמו כופר גדול לשלטון. בשנת 1521 החלה לפעול בפורטוגל האינקוויזיציה הפורטוגזית והועלו באש ראשוני "הנוצרים החדשים". באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים שם, שחיו כאנוסים, שמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, סלוניקי, אמסטרדם, ברזיל והאימפריה העות'מאנית, וחזרו לדת היהדות. כיום יש בפורטוגל כ-750 יהודים, רובם בליסבון.