חרסינת יו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרסינת יו, תקופת חמש השושלות, המאה העשירית.
קערה בסגנון יו, המאה השלישית לספירה, שושלת ג'ין המערבית, ז'ג'יאנג.
צלחת יו, ג'ג'יאנג, המאה העשירית.

חרסינת יוסינית: 越器 או 越州窯) היא סגנון של כלי חרס שהיה מקובל בסין. כלים אלה זוגגו לרוב בזיגוג סלדון.

כלי חרס אלה כונו לעתים גם "חרסינה ירוקה" (בסינית: 越州青瓷 או 青瓷) בשל צבעם (אף שאין מדובר בצבע ירוק, אלא בצבע אפור, ירוק זית, או חום ירקרק).

כלי חרס אלה זוגגו בזיגוג העשוי אפר עצים וחימר, וכן מעט אבן גיר, ונאפו בחום של כ-1,000 מעלות צלזיוס.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון היו התפתחת בצפון ג'ג'יאנג באזור ג'יואן הסמוכה לשאושינג. מקור השם "יו" במדינת יו שהתקיימה בתקופת האביב והסתיו (770 - 476 לפנה"ס), אולם הסגנון עצמו התפתח במאה השנייה לספירה. צבע כלי החרס נועד לדמות את כלי הברונזה שהיו נפוצים באותה תקופה (והתגלו בקברים באזור נאנג'ינג). בהמשך התפתח הסגנון והפך לסגנון אומנותי עצמאי, ובהתאם השתנה גוון הזיגוג מגוון ברונזה לגוונים בהירים יותר. במאה השישית הפסיק הייצור בסגנון זה באזור ג'יואן, אולם הוא התפשט לאזורים אחרים בג'ג'יאנג.

הכלים יוצרו באיכות גבוהה, ונהגו להשתמש בהם כמתנות לחצר הקיסרית במהלך המאה התשיעית ובמקדשים. כמו כן נהגו לייצא כלים אלה לאורך דרך המשי למזרח התיכון, והם השפיעו על כלי חרס שיוצרו בסאמרא שבעיראק.

במהלך המאה ה-11 התפשט סגנון זה לקוריאה, והפך לסגנון הנפצות של בתקופת שושלת קוריו (כאשר נעשה צבע הזיגוג היה כחול יותר עקב שימוש באבן גיר ובה מעט תחמוצת ברזל או דו תחמוצת הטיטניום).