אפר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה עוסק בשיירי שריפה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אפר (פירושונים).
אֵפֶר הוא חומר מפורר הנותר לאחר בעירה.
בעירה של חומרים אורגניים יוצרת בעיקר פחמן דו-חמצני ואדי מים, אך בעירה לא שלמה תשאיר חלק מהחומר במצבו המקורי. גם אם מתבצעת בעירה שלמה, אם החומרים האורגניים מכילים יסודות שאינם הופכים לגז או נוזל בתהליך הבעירה (כגון יוני מתכת) הם יישארו בצורה מוצקה ואילו שאר החומר יתנדף לחלל האוויר. הישארות אפר נפוצה בשריפת עצים ותוצריהם.
[עריכה] האפר בתרבות
בתרבויות שונות משמש האפר כסמל לסיום החיים ולשכול.
ביהדות נהוג לשים "אפר מקלה" (אפר שנוצר משריפה) בראש חתן בסמוך לחופה כזכר לחורבן בית המקדש (תלמוד בבלי בבא בתרא דף ס' ע"ב) וכן על גבי התיבה וראשי העם בתעניות שנערכות בשל בצורת (מסכת תענית פרק ב').
במיתולוגיה המצרית עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מן האפר שלו.
בתרבויות שונות נהוגה שריפת גופות והאפר הנשאר נשמר או מפוזר, בהתאם למנהגים השונים.
