טובול (סרט)

טובול
Тобол
בימוי	איגור זאייצב
הופק בידי	אולג אורושב ; אדוארד אילויאן; דניס ז'אלינסקי; ויטאלי שליאפו
תסריט	אלכסיי איוואנוב; אלכסיי פרמיאקוב
שחקנים ראשיים	איליה מלאנין; דמיטרי דיוז'ב; דמיטרי נזארוב
מוזיקה	אלכסנדרה מגקיאן
צילום	יורי קורובייניקוב
מדינה	רוסיה
חברת הפקה	Yellow, Black and White Group; Solivs
חברה מפיצה	סנטרל פרטנרשיפ; ערוץ 1
הקרנת בכורה	21 בפברואר 2019 (סרט); 26 באוקטובר 2020 (סדרת טלוויזיה)
משך הקרנה	108 דק'
שפת הסרט	רוסית
סוגה	דרמה היסטורית
תקציב	500 מיליון רובל
הכנסות	138 מיליון רובל
	www.tobol-film.ru
	דף הסרט ב־IMDb

טובול (ברוסית: Тобол; משווק במדינות המערב בשם The Conquest of Siberia, "כיבוש סיביר") הוא סרט דרמה היסטורי רוסי בבימויו של איגור זאייצב^[3]^[4]^[5]^[6] ובכיכובם של איליה מלאנין, דמיטרי דיוז'ב ודמיטרי נזארוב. הסרט מבוסס על תסריט מקורי וספר מאת אלכסיי איוואנוב והוא מגולל את קורות ההתיישבות הרוסית בסיביר בעת שלטונו של פיוטר הגדול.^[7]

המאה ה-18. קצין המשמר הקיסרי החדש של פיוטר הראשון, איוואן דמארין, נשלח בצו קיסרי אל טובולסק שבסיביר, היכן שהוא מוצא אהבה ונשאב לתוך קונספירציה של תככנים, מרגלים מחרחרי מלחמה ונסיכים שמחפשים זהב באדמות יארקנד ובמעלה נהר אירטיש. בהגיעו לטובולסק איוואן דמארין, פוגש את אהבתו - מאשה רמזובה, בתו של ההיסטוריון הסיבירי המפורסם סמיון רמזוב. הדמויות הראשיות משתתפות יחד במסעו של סגן בוחהולץ בשנים 1714–1716 בחיפוש אחר העיר המסחרית יארקנד בקשגר ומרבצי הזהב של נהר רסקמדריה. בהגיעם למבצר יאמישבסקאיה, הם מוצאים עצמם נצורים תחת איום של המוני שבטים שפלשו מהערבות המונגוליות.

הסרט תוכנן לצאת לאקרנים בבתי הקולנוע ברוסיה ב-6 בדצמבר 2018, אך בהמשך יציאתו נדחתה ל-21 בפברואר 2019. גרסה מורחבת של הסרט כסדרת טלוויזיה בת 8 פרקים, שודרה בערוץ הראשון הרוסי.^[8] הסרט מומן בסיוע קרן הקולנוע הרוסי, חברת גזפרום נפט וממשלת מחוז טיומן, בשטחו נערכו הצילומים.^[9]

בטקס פרסי נשר הזהב הרוסי ה-18, שנערך בינואר 2020, הסרט זכה בפרס נשר הזהב בקטגוריות האיפור הטוב ביותר ועיצוב התלבושות הטוב ביותר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מבוסס על אירועי הספר טובול מאת אלכסיי איוואנוב, המתבססים על אירועים אמיתיים בהיסטוריה של רוסיה:

פיוטר הראשון התעניין בסיביר וביקש להעניק לבירת סיביר, טובולסק, מראה רשמי. על פי צו בחתימתו, נבנו מבני לשכת הייצוג ובית גוסטיני דבור. בשנת 1711 הגיע המושל הסיבירי הראשון, הנסיך מאטוויי פטרוביץ' גגארין, לעיר. תחתיו, הבנייה בעיר התקדמה בקצב הרבה יותר מהיר. מפעלים גדולים באותה תקופה הופיעו בעיר ובסביבתה: מפעלי נייר וזכוכית שבבעלות המדינה, מפעלי נרות ושומנים. ואף מפעל נשק. המאה ה-18 הביאה לטובולסק את התהילה והעושר הגדולים ביותר. עם התפתחות ענף הכרייה סופקו זהב וכסף דרך טובולסק למוסקבה, וזהב חול הופיע בשוק בעיר. הדרך הסיבירית עברה בעיר, מה שהפך את טובולסק למרכז סחר.

אף שפלך סיביר נוצר בשנת 1708, הגעתו של מאטוויי גגארין התעכבה עד אמצע 1711 בעקבות מלחמות. תחתיו, גביית המס גדלה, גויסו מגויסים חדשים והתפתחו יחסים דיפלומטיים עם מדינות המזרח. גגארין שלח שוב ושוב מתנות שונות לפיוטר הראשון: חרסינה סינית, בדים, אבנים יקרות, יותר מ-2,000 עצי ארז לבניית הגנים המלכותיים, זהב סקיתי. החלו חפירות לאורך הנהרות טובול, אירטיש וייניסיי. בשנת 1717 הוציא המושל צו למסירת פריטי זהב וכסף שנמצאו בחפירות לאוצר המדינה. בדצמבר 1716 שלח גגארין לצאר זהב במשקל כולל של יותר מ-22 ק"ג מהתלים שנחפרו. בטובולסק, בירת פלך סיביר, בנה גגארין קרמלין מאבן. בשנת 1714 הונח אבן הפינה לשער דמיטרוב בקרמלין של טובולסק. שנה לאחר מכן החלה בניית קירות אבן ומגדלים של העיר הקטנה. סמיון רמזוב מטעם המושל פיקח על בניית הקרמלין. שוודים שנלקחו בשבי במהלך מלחמת הצפון, עבדו בבניית חומות הקרמלין. המדרכות הראשונות הופיעו בטובולסק.

בשנת 1714, בהוראת הצאר, שלח גגארין את השוודים שנשבו לים אוחוצק. הם בנו שם ספינות ים וארגנו תקשורת מים בין אוחוצק לקמצ'טקה. אורגן תיאטרון בובות בטובולסק. נפתח בית ספר לילדים שוודים וגרמנים, בו למדו גם ילדי פקידי העיר וסוחרים. כאשר קצינים בשבי לימדו בבית הספר.

עם זאת, בשנת 1714 קיבל הצאר תלונה נגד המושל מידי א. נסטרוב, גגארין הואשם בכך שאפשר רק לחבריו לסחור עם סין, בזכותם התעשר. הצאר הורה למושל להוציא את כל קרובי המשפחה וחבריו מסיביר. בשנת 1715 הוזעק גגארין לפטרבורג. ועדת החקירה בראשות הנסיך וסילי ולדימירוביץ' דולגורוקוב חקרה את הסיבות לתשלומים נמוכים שהתקבלו מסיביר בשנת 1711. התשלומים מסיביר לא היו סדירים ובוצעו בצורה גרועה במיוחד בשנת 1715 כשגגארין היה בפטרבורג. ועדת דולגורוקוב השלימה את החקירה לטובת גגארין, ובשנת 1717 הועבר עניינו של גגארין לוועדת דמיטרייב-ממונוב, ליחארב, פשקוב ובחמטייב. גגארין המשיך להתגורר בסיביר במהלך החקירה. בשנת 1718 הוא זומן לפטרבורג שוב, שם השתתף בדיון בבית המשפט העליון בפרשת הצארביץ' אלכסיי פטרוביץ'. גגארין החזיר לאוצר המדינה 215 אלף רובל, אך בפלך סיביר היו חובות מכס בסכום של יותר מ-300 אלף רובל.

בשנת 1715 משלחת של שלושת אלפים איש יצאה את טובולסק בהנהגתו של סגן אלוף א. בוחהולץ. המסע נועד לגלות זהב בעיר יארקנד. המשלחת הסתיימה בכישלון: אנשים מתו מרעב ומחלות, נהרגו או נפלו בשבי בידי הקלמיקים. בדרך חזרה נוסד מבצר אומסק. לאחר מכן הואשם גגארין בארגון לקוי של המשלחת.

בשנת 1716 החל גגארין לעצב תעלה בין הנהר טובול ואירטיש. התעלה החדשה, שנבנתה בהוראת גגארין, חיברה בין הנהרות שלושה מעברים. מאוקטובר 1716 עד ספטמבר 1717 נשלחה מה שנקרא משלחת בלוסובו למפקדתו של ח'אן קייפ בקירגיז-קייזק (קזחסטן). המשלחת הודיעה לקירגיז-קייזקים, המתגוררים בערי םלך סיבירי, על צו של הנסיך גגארין, שהבטיח להם את חסותו; ערבויות הביטחון של המושל הועברו גם לקבוצה של 50 אנשים שעסקו בסחר ובביצור הגבול על גדות נהר אסיל. בנוסף, ח'אן קייפ והנסיך גגארין החליפו מכתבים דרך השגרירות.

לבסוף, בינואר 1719 גאגרין הודח מתפקיד המושל. רס"ן ליחארב נשלח לסיביר עם צו לאסוף מידע על התעללויותיו של גגארין. ליחארב ערך רישום של הפרות, שכלל את ההכנסה האמיתית של המחוז, שוחד בגין כופר יין ובירה, סחיטה באיומים על סוחרים, שימוש לא נכון בכספי המדינה ועוד. בנוסף לפשעים כלכליים, הואשם גגארין על ידי סין בעיכוב דואר דיפלומטי. בשנת 1720, ממשלת סין כתבה מכתב ובו ביטלה את האשמותיו של גגארין.

גגארין ניסה לבקש מאלכסנדר מנשיקוב והקיסרית יקטרינה הראשונה את השתדלותם. עם זאת, בפברואר 1721, הוחלט על עינויים וחקירת אנשיו של גגארין והחרמת כל הכפרים שהוענקו לו.

במרץ 1721, גגארין נחקר ועונה. בהמשך נגזר עליו גזר דין מוות בגין שחיתות חמורה. כל רכושו הוחרם וכל תמונותיו הושמדו. פיוטר הראשון הורה למאטוויי פטרוביץ' להודות באשמתו, בגינה הבטיח להחזיר לו את הרכוש שהוחרם. אך זה לא קרה וב־16 במרץ (27) 1721, נתלה גגארין מתחת לחלונות קולגיית המשפט (הגלגול הראשון של משרד המשפטים הרוסי) בסנקט פטרבורג בנוכחות הצאר, אנשי חצר וקרוביו. לאחר ההוצאה להורג אילץ פיוטר הראשון את כולם, כולל את קרובי המשפחה של הנידון, להגיע לארוחת זיכרון. תזמורת ניגנה ונערך מצעד.

לאחר זמן מה הועבר הגרדום לכיכר הסמוכה לבורסה החדשה כדי להפחיד את הפקידים המושחתים. גופתו של גגארין הייתה תלויה על הכיכר במשך יותר משבעה חודשים. על פי מקורות אחרים, לאחר הוצאתו להורג, גופתו של גגארין נלקחה ממקום למקום מספר פעמים לצורך הפחדת פקידים. על פי השמועות גופתו נרקבה ונאכלה על ידי ציפורים, הוא לא נקבר במשך כמעט שלוש שנים. היסטוריונים מקומיים טוענים שמאטוויי נקבר באחוזת משפחת סניצה שבמחוז זרייסק.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1709. פיוטר הראשון ממנה את הנסיך מאטוויי פטרוביץ' גגארין למושל הראשון של סיביר. הצאר זקוק לכסף כדי לנהל מלחמה עם הטורקים והשוודים. על גגארין לשלש את ההכנסות מהפלך לאוצר המדינה.

שנת 1713. קרון סיני מגיע לבירת סיביר, טובולסק. הנציג טוליושן מודיע לנסיך גגארין שזו השיירה האחרונה, אם פיוטר הראשון לא יפתח במלחמה עם כוחות חאנות ג'ונגאר, שמגבים את הכוחות הסיניים. גגארין לוקח את מתנת ה'פייצו' - כסימן למלחמה - ומבטיח לשכנע את פיוטר להצטרף לסינים. בהגיעו לסנקט פטרבורג, גגארין מבקש מפיוטר הראשון שייתן לו צבא שיצעד ליארקנד בחיפוש אחר זהב.

אלא שפיוטר מתנגד למלחמה באופן מוחלט, במקום זאת הוא שולח את סרן בוחהולץ למשלחת לגבול בחיפוש זהב. קצינים צעירים, ביניהם איוואן דמארין ואוזרובסקי, נשלחים למערכה בפיקודו של בוחהולץ. בינתיים, בשוק טובולסק, סמיון רמזוב קונה את אייקוני משבט האוסטיאקים. האסירים השוודים בריגיטה ורנאט מתאהבים זה בזו וחולמים להימלט מרוסיה. סוחר בוכרי בשם חוג'ה קאסים מנסה לשחד את גגארין בזהב.

בינתיים, בטובולסק ההכנות למשלחת אל יארקנד בעיצומן. האסיר השוודי טברט מצייר מפה של סיביר. אייקוני מתאהבת בטברט ומנסה לכשף אותו. טברט משכנע אותה להביא את מפות סיביר של סמיון רמזוב. גגארין ורמזוב, למרות איסורו של פיוטר הראשון, מחליטים לבנות את הקרמלין של טובולסק. גגארין שולח את פילותאוס להטביל את הפגאנים לנצרות. חוג'ה קאסים פוגש באוסטיאק את אחותה התאומה של אייקוני, חמיוני. האוסטיאקים, שהוסתו על ידי קאסים, מנסים לשרוף את האב פילותאוס. שיירה של נשים גולות מגיעה לטובולסק, ביניהן אפיפניה המאמינה הזקנה.

איוואן דמארין מגיע עם יחידתו מסנקט פטרבורג לטובולסק ומתיישב בביתו של רמזוב. מאשה רמזובה מתאהבת בקצין צעיר. חמיוני מוצאת את עצמו בהרמון של חוג'ה קאסים שבטובולסק. אייקוני נפגשת עם חיימוני ומספרת לה על אהבתה הגדולה. סמיון רמזוב מוסר תחילה באפיפניה, ואז קונה אותה להיות אשתו. אייקוני גונבת את מפות סיביר מבית רמזוב ואז מבעירה את הדירה. אל העיר מובאים מאמינים מאדוקי האמונה הישנה.

שנת 1714. ביריד החורף בטובולסק, בריגיטה, יוהאן רנאט וזימס משתתפים בקטטה עירונית עם תושבי טובולסק. גגארין מכריז על יוהאן רנאט כמסית וגורם ההתכתשות ומאלץ אותו להירשם לגיוס למשלחת ליארקנד. נסטרוב אובר-פיסקאלי מגיע לטובולסק עם צו מאת הצאר על רקע חשדות לאי סדרים כספיים. גגארין ורמזוב מתעמקים כדי לתקן את ספרי החשבונות. אייקוני בורחת ממרדף אל הטייגה. שם נחראץ', נסיך וונטורה, מכריח אותה להרוג דוב ובכך לכפר על אשמתה.

שנת 1715. המשלחת של פיוטר הגדול יוצאת לדרך בספינות מטובולסק ליארקנד. זימס סולח על בגידתה של בריגיטה ומבטיח להפסיק לשתות. גגארין מוסר את המתנת פייזו ליוהאן רנאט ומדריך אותו לפעולות נוספות. איוואן דמרין, פטקה רמזוב ורנאט מפליגים ברשלנות לאורך נהר טובול, מבלי שיהיו מודעים לסיבות האמיתיות למסע...

אייקוני הורגת דוב יער במקדש אוסטיאק וחוזרת ליישוב. מפקד היחידה של פילופיי, קולונל גריגורי נוביצקי, המכושף מיופייה של אייקוני, מתוודה בפניה על אהבתו. נחראץ' דוחה את פילותאוס ונותן לו שרשרת של א ירמק. גגארין מארגן חפירה ברנטריי ומזייף את ספרי החשבונות.

התגלות גורמת לאדוקי האמונה הישנה להימלט לטייגה. טברט מנסה בחשאי להבריח מפות של סיביר לשוודיה, אך גגארין מיירט את החבילה של טברט. חוג'ה קאסים לומד על כוונותיו של גגארין לפתוח במלחמה עם הגונג'אר. גגארין שולח יחידה צבאית לכפר צ'יליג'ינו אחרי הנמלטים, אך אדוקי האמונה הישנה מציתים את עצמם במחאה.

היחידה של בוחהולץ עוצרת במצודת קארה לחורף. יוהאן רנאט, לאחר שנמלט אל הגונג'אר, מוסר את הפייזו לידי אונהודאי, שלאחריו האחרון מחליט לתקוף את מבצר בוחהולץ. פטקה רמזוב מציל את יחידתו מהתקפת הגונג'ארים. מטובולסק, כדי לעזור לבוחהולץ, יוצאת כרכרה ובה אנשי טובולסק בראשות סמיון רמזוב.

גגארין מאיים על חוג'ה קאסים לפזר את ההרמון שלו ושולח אותו יחד עם הכרכרה. אונהודאי מגיע עם צבא למבצר קארה. יוהאן רנאט מחליט לברוח לגונג'ארים. במבצר פורצת צפדינה. טברט מתוודה בפני פילותאוס על רומן האהבה שלו עם אייקוני. גריגורי נוביצקי שומע את השיחה הזו ומאתגר את טברט לדו-קרב.

סמיון רמזוב שולח את אפיפאניה למנזר. גרגורי מתגנב בסתר להרמון של חודג'ה קאסים לבקר את אחותה של אייקוני, חיימוני. נסטרוב משחד את עוזרו של גגארין, דיטמר, שנותן לו את ספרי החשבונות הישנים של המושל. כוחות גונג'אר תוקפים את הכרכרה ולוקחים את אנשי טובולסק בשבי. חוג'ה קסים מסגיר את העיר לידי אויבי המזרח.

בריגיטה ויוהאן רנאט מתאחדים עם זימס. מתעורר מהלם פגז, סמיון רמזוב הולך למבצר. דמארין עוזב כדי להציל את מאשה מהשבי הגונג'ארי. אונהודאי שם עין על בריגיטה ומנסה לפדות אותה מיוהאן רנאט בגלל ההרמון שלו.

מפקדו של אונהודאי מבין בחוכמה את המצב ומעניש את אונהודאי על המלחמה ששחרר נגד רוסיה ומורה גם על שחרורו של איוואן דמארין. הפייזו נמצאת בסופו של דבר בידי דמארין. אונהודאי, למרות האיסור של אדונו, תוקף את מבצר קארה. בינתיים, גגארין ופילופיי מקבלים בסנקט פטרבורג כסף מהנסיך מנשיקוב לבניית הקרמלין של טובולסק.

אונהודאי שוב תוקף את המבצר של בוחהולץ. יוהאן רנאט עוזר לו לפוצץ את שערי המבצר. פורץ קרב. דמארין ויוהאן רנאט מנהלים קרב תותחים. בעוד אונהודאי מרמה את יוהאן רנאט. בקרב קשה, רוב חיילי יחידתו של בוחהולץ נהרגים...

הנסיך מאטוויי פטרוביץ' גגארין מוזמן לסנקט פטרבורג לשימוע וחקירה של הסנאט הרוסי בנוגע לפרשת משלחת יארקנד.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איליה מלאנין — איוואן דמארין
דמיטרי דיוז'ב — פיוטר הראשון
דמיטרי נזארוב — סמיון רמזוב, קרטוגרף, היסטוריון ואדריכל העיר טובולסק
פאבל טבאקוב — פיוטר רמזוב
אנדריי בורקובסקי — יוהאן רנאט, קצין שוודי בשבי
פיליפ ריינהרדט - צימס, חייל שוודי שבוי
אגאטה מוצנייצה — בריגיטה, אשתו של צימס
יבגני דיאטלוב — הנסיך מאטוויי גגארין, מושל סיביר
ירקבולאן דאירוב - אונהודאי
יקטרינה גוסבה - יקטרינה הראשונה
איוואן קולסניקוב - סמיון רמזוב הצעיר
קיריל זאפורוז'סקי - גריגורי נוביצקי
סרגיי סטפנצ'נקו - צ'רדוב, מפקד ואציל
ולדימיר אפאנסייב - צ'ונגה, מתורגמן
קמיל לארין - הודג'ה קאסים
יוליה מקארובה - מאשה רמזובה
אלכסנדר לזארב הצעיר - בוחהולץ
יבגני מונדום - פילופיוס, המטרופוליט של סיביר וטובולסק
סרגיי אוסינצב - קארפ ביבקוב, האובר-קומנדנט של טובולסק
סיידוללה מולדחאנוב - פנטילה ארקאצ'ייב
וולפגנג צ'רני - טאברט, קצין שוודי שבוי
איליה אנטוננקו - אוג'ארובסקי
יאן גה - אייקוני / חומאני
אלכסנדר פאנוב - נזימוב

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהסרט מגולל את קורות ההתיישבות הרוסית בסיביר חלקים ממנו צולמו באזורי ההתרחשות. הצילומים החלו במרץ 2017 בעיר טובולסק ונערכו גם באזורים שונים ברוסיה כולל במחוז טיומן^[9]