טיוטה:פסק דין מסרי

פסק דין מסרי (בשמו המלא: ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל נ' אחמד מסרי) הוא פסק דין של בית המשפט העליון העוסק בדיני קניין והפקעת מקרקעין.

רקע משפטי

הליך הפקעת קרקעות בישראל

במרשם המקרקעין בישראל הקרקעות מחולקות לגושים, חלקות ותת חלקות. ככלל, לא ניתן להעביר בעלות על חלק מחלקה, אלא יש להעביר בעלות על כל החלקה או לחלופין להקים שותפות בבעלות על חלקה. אמנם, כאשר המדינה מפקיעה היא רשאית (ולעיתים גם חייבת) להפקיע רק את החלק הנדרש עבורה, ושאר החלקה נשארת ברשותו של הבעלים.

על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) שנחקקה בשנת 1943 שר האוצר רשאי לבצע הפקעה של מקרקעין. בעליה של הקרקע מחויב למוכרה, וזכאי לפיצויים ב”סכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק ע״י המוכר מרצונו הטוב”. כאשר הקרקע מופקעת לצורכי ציבור מסוימים, המדינה פטורה מפיצויים על 25% מהחלקה המופקעת. אם המדינה מפקיעה 25% מחלקה מסוימת או פחות מכך - היא פטורה לחלוטין מפיצויים על הפקעה זו.

הגנת היתרה

ככ

עובדות המקרה

ההפקעות

בעקבות תוכנית להקמת קניון ליד כרמיאל רצתה הוועלה לתכנון ובניה להפקיע את חלק מהחלקות של אחמד מסרי וקייס על מנת שיעבור בהן כביש המוביל לקניון המקורי. על פי חוק התכנון והבניה בהפקעה עד 40% אין חובה על הרשות לשלם פיצו בעד הההפקעה.

התביעות כנגד ההפקעות

ב

קבלת התביעות בבית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן להפקיע רק חלק מהמהגרש בהתאם לסייג של ס' 190 לחוק התכנון והבניה הקובע כי במצב של הפחתת ערך הקרקע בעקבות ההפקעה לא ניתן להפקיע ררק חלק מהחלקה כך שיהיה פטור מתשלום פיצוי. כלומר בית המשפט המחוזי קבע כי יש להורות כאן על ''הגנה יתרה''.

הערעור לעליון

דעת הרוב

את הנימוק לדעת הרוב כתב השופט עוזי פוגלמן, ולדעתו הצטרפו נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטת ענת ברון. חוות דעתו המנומקת של השופט פוגלמן נפרסה על פני 74 עמודים, וכללה דיון מעמיק בסמכויות ההפקעה, בהגנת היתרה ובתורת הפרשנות התכליתית.

כאשר הוועדה לתכנון ובניה רוצה להפקיעה קרקע לצורכי ציבור מכוח ס' 188 יש לעשות זאת בשני שלבים . 1. שינוי יעוד הקרקע לייעוד ציבורי 2. הפקעה בפועל. גם תשולם הפיצויים הוא דו שלבי- 1. פיצוי על ירדת ער הקרקע עקב שינוי הייעוד 2. פיצוי על ההפקעה בפועל. שתי תביעות הפיצויים מתנהלות בנפרד. סעיף 190 לחוק מורה כי הפקעה עד 40% אינה מחייבת פיצוי עם זאת ישנו סייג המורה כי ככל וההפקעה החלקית גורמת להפחתת ערכו של השטח לא יופקע השטח רק בחלקו- סייג זה מכונה '' הגנה יתרה'' . באR Kאלה עד כמה צריכה להיות הפחתה בערך הקרקע על מנת שזו תחשב מסםיקה כדי להפעיל הגנה זו נקבע בפסיקה כי מקובל לדרוש הפחתה שלא מאפשרת לחלק הנותר ניצול סביר.

במקרה דנן קובע השופט גרוסקוף על סמך עדותו של מומחה מטעם בית המשפט הקרקע שנותרה לאחר ההפקעה מסוגלת לניצול סביר ולפיכך אין תכולה של ההגנה היתרה.

השאלה השנייה אותה יש לברר היא מה הדין במקרה כגון זה שיתרת הקרקע אמנם ניתן לניצול אך ערכה ירד .

בחוק התכנון והבניה נשארו על כנן הפטורים מפיצוי הנפקע במצבים מסוימם בנוסף הס' שם אומר כי מותר לשר הפנים להעניק פיצוי על סבל שנגרם לנפקע אם ראה לנכון לעשות זאת.

השופט פוגלמן מנתח סעיף זה על פי תורת הפרשנות התכלית שכן ישנן שני מושגים שצריכים פרוש לדעתו בסכיף זה. 1. מה משמעות המילה 'סבל' (המצב בו ניתן להגיש בקשה לפיצוי) ומה משמעותה של המילה 'מותר' הקובעת את אופן פעולתו של שר הפנים.

פרשנותו הסובייקיבית של החוק על פי ההיסטוריה החקיקתית שהוהבילה אליו היא שנראה כי ''עיקרון ההשבחה'' הוא שעמד לנגד עיניו של המחוקק ונראה כי כאשר אין השבחה במצב של הפקעה ניתן לסווגג מצב זה כ'סבל'.'

פרשנותו האובייקטיבית של החוק לאור חיקוקם של חוקי היסוד ועיגונה של הזכות לקניין בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. עיקרון ההשבחה מורה כאמור כי כאשר אין השבחה על הקרקע לכאורה יש לפצות את הנפקע. כמו כן עיקרון השוויון קובע כי אין

דעת המיעוט

השופט יורם דנציגר אחז בדעת המיעוט, וסבר כי

מסקנות והשלכות

ה