יורם דנציגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורם דנציגר
Yoram Danziger 2012-1.jpg
נולד 1953
בוגר
השתייכות
תקופת כהונה נובמבר 2007 ואילך
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל

ד"ר יורם פליקס דנציגר (נולד ב-26 בנובמבר 1953), שופט בבית המשפט העליון. קודם למינויו עמד בראש משרד עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד ושות' יחד עם שותפיו, בהם עו"ד אביגדור קלגסבלד, עמו הקים את המשרד ב-1984.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בישראל למיכאל דנציגר, בנם של ד"ר פליקס דנציגר ומלכה לבית רוזנבליט. דודו הוא הפסל יצחק דנציגר. השלים לימודים לתואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת תל אביב ותואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון. ב-1981 החל לשמש כמרצה בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן גם במרכז הבינתחומי הרצליה. דנציגר היה חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל.

ב-1984 הקים, יחד עם עו"ד אביגדור קלגסבלד, את משרד עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד ושות'.

ביולי 2007 אישרה הוועדה לבחירת שופטים את מינויו של דנציגר לשופט בית המשפט העליון ללא מתנגדים. מינוי זה היה במסגרת יוזמתו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, להביא למינוי משפטנים מהמגזר הפרטי לכהונה בבית המשפט העליון. ב-15 בנובמבר 2007 הושבע דנציגר כשופט בבית המשפט העליון.

ב-1 באוגוסט 2011, לראשונה בהיסטוריה השיפוטית של ישראל, התיר היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין למשטרת ישראל לחקור באזהרה את דנציגר, בשל קשריו עם שלמה לחיאני, ראש עיריית בת ים, ושירותים משפטיים שהעניק לו (לפני מינויו לשופט). לדנציגר וללחיאני יש גם שותפות בעסקת קרקע במערב נתניה. המשטרה ביקשה את חקירת דנציגר בעקבות ממצאי החקירה הפלילית המתנהלת זה מכבר נגד לחיאני. היועץ המשפטי אישר בעבר למשטרה לבצע הליך של בדיקה עם דנציגר לגבי פרשת לחיאני, במסגרתה העיד דנציגר פעמיים בלשכתו בבית המשפט העליון. זמן קצר לפני הודעת היועץ המשפטי לממשלה, ביקש דנציגר לצאת לחופשה, כדי להימנע מהשעייתו מתפקידו על ידי נשיאת בית המשפט העליון.‏[1] בינואר 2012 סגר היועץ המשפטי לממשלה את תיק החקירה נגד דנציגר, מחוסר אשמה, ודנציגר שב לכהונתו בבית המשפט העליון.

דנציגר הקים קרן מלגות לספורטאים-ילדים נכים על שם אביו מיכאל דנציגר.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסק דין בתביעה לפיצויים של בעלי קרקע על הוצאת צו שטח מסוגר על קרקעותיהם, הביע דנציגר עמדה מובהקת של אקטיביזם שיפוטי בקובעו בעמדת מיעוט שיש להסדיר מתן פיצוי לבעלי הקרקע. הוא כתב:

"הנה כי כן, ראינו כי חוק היסוד העלה את זכות הקניין מדרגה, מזכות יסוד הלכתית לזכות יסוד חוקתית. ... סעיף 10 לחוק היסוד שמר על תוקפה של החקיקה הישנה. יחד עם זאת, מובנה של החקיקה הישנה עשוי להשתנות. לחוק היסוד השפעה פרשנית על הדין הישן ... ודאי נכון הדבר כשעסקינן בחקיקה מנדטורית. כפי שצויין לעיל, דברי חוק שהורתם ולידתם בתקופת המנדט (ובהם תקנות ההגנה) הפירוש שהיה להם בתקופת המנדט אינו אותו פירוש שניתן להם לאחר קום המדינה, שהרי ערכיה של מדינת ישראל - מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית - שונים בתכלית מערכי היסוד בתקופה שבה בעל המנדט שלט בארץ. כך היה מאז קום המדינה, ובוודאי כך לאחר חקיקת חוק היסוד ... אחד השינויים החשובים ביותר הנובעים מן האופי הדמוקרטי של המדינה הוא המעמד היחסי של זכויות האדם כנגד צרכי הציבור. נקודת האיזון בין אלה לבין אלה השתנתה עם הקמת המדינה ובוודאי לאחר חקיקת חוקי היסוד. השינוי צריך לבוא לידי ביטוי גם בשינוי עקרונות הפרשנות של פקודות מנדטוריות, אף אם לשון הפקודה נותרה ללא שינוי.

ע"א 2281/06, סעיף 46 לפסק דינו של השופט דנציגר

עם זאת, בניגוד לדעת מיעוט של השופט אדמונד לוי קבע דנציגר שאין להתערב בהחלטה על מינוי דירקטור בחברת החשמל שכן הנימוקים שהובאו על ידי השר למינוי היו סבירים‏[2].

חוזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחס לפרשנות של חוזה פסק דנציגר פעמים אחדות בניגוד להלכת אפרופים, וכתב:

כפי שכבר ציינתי לא אחת, על "הגבולות" שעיצבו הצדדים לחוזה, או במילים אחרות, על אומד דעתם הסובייקטיבי, ניתן ללמוד בראש ובראשונה מלשונו של החוזה. מקום בו לשון החוזה הינה ברורה וחד משמעית, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ויש לכן להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ... מקום בו לשון החוזה אינה ברורה די הצורך, כי אז אין מנוס מפנייה לנסיבות החיצוניות לחוזה בניסיון ללמוד מהן על אומד דעתם של הצדדים לו ... בבואו לפרש חוזה אשר לשונו ברורה, גם אם התוצאה המשפטית המתחייבת מאותה לשון אינה התוצאה הרצויה או הסבירה לשיטתו, אל לו לבית המשפט לקרוא לתוך החוזה את מה שהצדדים לא טרחו לעגן במסגרתו בצורה מפורשת ... גישה זו מתחייבת מעיקרון חופש החוזים, המוצא את ביטויו בסעיפים 23 ו-24 לחוק החוזים המעגנים את חופש ההתקשרות בחוזה ואת חופש עיצובו של החוזה בהתאם לרצון הצדדים.

ע"א 7379/06, דברי השופט דנציגר

משפט פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהחלטת רוב לפסול הודאות שהוצאו על ידי פעילות אקטיבית מדי של מדובב הדגיש דנציגר את החשיבות של זכות השתיקה וזכות ההיוועצות עם עורך דין אשר לדבריו: "לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חשיבותה הגדולה של זכות זו, שהיא בבחינת זכות יסוד לכל דבר ועניין ויש הטוענים כי אף בבחינת זכות חוקתית"‏[3].

בדעת רוב שיש לקבל הסדר טיעון שהושג לאחר הרשעה לקראת הדיון בערעור כתב: "לאור יתרונותיו הרבים של הסדר הטיעון ראוי הוא כי סטיה הימנו תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד" והוסיף: "אינני סבור כי העובדה שהסדר הטיעון הושג לאחר הרשעת הנאשם ואף בשלב הערעור, כמו במקרה שלפנינו, מצדיקה שינוי מגמה מצמצמת זו בכל הקשור לסטיית בית המשפט מהסדרי טיעון. גם בשלב זה יש להעניק להסדר הטיעון מעמד בכורה בין מגוון השיקולים לעניין העונש הראוי"‏[4].

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנציגר מקל יחסית בענישה ובמיוחד בעונשים המוטלים על קטינים וצעירים בעלי עבר נקי שקבלו המלצה חיובית של שירות המבחן‏[5]. בהתייחס לעבירות מין של קטינים בני 13 ו-15 פסק ביחד עם סלים ג'ובראן בניגוד לעמדת אדמונד לוי להקל בענשם והסביר: "בגזירת עונשם של קטינים, אין זה ראוי ואף אין זה נכון להחיל חזקה לפיה החומרה שמשתקפת מעבירות מין שביצעו קטינים תאיין את שיקול השיקום"‏[6]. במקרה אחר של קטין שתקף אדם אחר בסכין היה בעמדת מיעוט שאין מקום להחמיר בעונשו בניגוד לעמדת עמיתיו שהחמירו בעונשו ל-36 חודשי מאסר‏[7][8].

דנציגר גם הצטרף לעמדתו של השופט אליקים רובינשטיין להקל בעונשו של אדם שחזר בתשובה, נגמל מסמים והשתקם לאחר שעבר את העבירות עליהן הורשע, בניגוד לעמדתו של השופט יצחק עמית שגרס שאין מקום להקל בעונש‏[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שופטי בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון: אשר גרוניס
המשנה לנשיא: מרים נאור

עדנה ארבל | אליקים רובינשטיין | סלים ג'ובראן | אסתר חיות | חנן מלצר | יורם דנציגר | ניל הנדל | עוזי פוגלמן | יצחק עמית | צבי זילברטל | נעם סולברג | אורי שהם | דפנה ברק-ארז
Emblem of Israel.svg