טיפולוגיה (ארכאולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיפולוגיה היא שיטה מקובלת למיון, לסיווג ולתיארוך של ממצאים ארכאולוגיים, הן אלו שהתגלו בחפירות מסודרות והן ממצאים ארכאולוגיים אקראיים. פירושו של המונח הוא תורת המיון על פי טיפוס הממצא ותיארוכו היחסי (מוקדם או מאוחר יותר מממצאים אחרים).

בשיטה זו מפרידים בשלב ראשון של המיון בין קבוצות ממצאים שונות על פי מכנה משותף רחב. לדוגמה, מפרידים בין קערות חרס וקנקני חרס, או בין קערות זכוכית וקערות חרס. לאחר מכן ניתן לחלק כל קבוצה לתת-קבוצות. לדוגמה, קערות קטנות, בינוניות, או גדולות. דוגמה אחרת הממחישה את האפשרויות הרבות למיון פרטני היא חלוקה של קערות בעלות בסיס (או ידית, או שפה) נמוך, גבוה, רחב, צר, וכדומה. דוגמה נוספת ונפוצה למיון חפצים היא על פי שימושם, לדוגמה, קערות לעיבוד מזון, קערות להכנת מזון, קערות להגשת סוגים שונים של מזון, וכך הלאה. באופן זה ניתן להגיע עד לאב הטיפוס של ממצא מסוים.

התיארוך עצמו של הממצא הוא יחסי, בדרך כלל, ומתבצע על פי הנחות הגיוניות. כך, לדוגמה, ככל שהממצא מורכב ומשוכלל יותר, כך סביר להניח שמקורו בתקופה מאוחרת יותר, ומאידך, ככל שהממצא פשוט יותר ומורכב פחות, כך הוא מתוארך כקדום יותר.

הטיפולוגיה בוצעה לראשונה באמצע המאה ה-19 על ידי הארכאולוג הדני כריסטיאן יורגנסן תומסן (Thomsen). כבר אז נקבעה אופציית ההפרדה בין האיסוף להפקת המידע, שכן תומסן עצמו לא עסק בחפירות ארכאולוגיות, אלא בסידורם ומיונם במוזיאון בקופנהגן. בהיותו נומיסמט (חוקר מטבעות) בעל תפיסה נומיסמטית-כרונולוגית, השליך את תפיסתו זו על הממצאים: ראשית השתמשו באבן, אחריה בברונזה, אחר כך בברזל, וכן הלאה. הבסיס לפעולתו היא ההנחה שדברים מתפתחים בדרך אבולוציונית, מהפשוט למורכב.

קיים תיארוך ישיר (של החפץ עצמו) ותיארוך עקיף (על פי השלכה מחפץ שכבר תוארך). בנוסף, קיים תיארוך יחסי (הקובע מוקדם ומאוחר בקבוצה של חפצים) ותיארוך מוחלט (הקובע את תיארוכו המדויק והמוחלט של הממצא).

קביעת מוקדם ומאוחר על פי הטיפולוגיה, במנותק מן הסטרטיגרפיה נקראת גם סריאציה. בבסיסה עומדת ההנחה שחפצים הקרובים זה לזה בזמן יהיו גם דומים בצורתם (מכוניות, לדוגמה), שכן בפרקי זמן קצרים ההשתנות הטיפולוגית נמוכה; ממצאים הדומים ביותר זה לזה יהיו גם הקרובים ביותר בזמן.