סלע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבן חול אדומה דבונית בת 345 מיליון שנה נוטה מעל גריוואקה סילורית אנכית בת 425 מיליון שנה בסיקר פוינט
דוגמת יד של סלע

סלע בגאולוגיה הוא החומר המוצק הבונה את קליפת כדור הארץ (קרום כדור הארץ), והוא בנוי מצירוף טבעי של מינרלים. סלעים עשויים להיות מורכבים מגבישים של מינרל אחד בלבד – סלע מונומינרלי, דוגמת אבן גיר המורכבת באופן בלעדי מקלציט, או מתערובת גבישים של כמה מינרלים – סלע פולימינרלי, דוגמת גרניט המורכב מקוורץ, מפצלת השדה ומנציץ.

ההגדרה המדעית של סלע היא: "צירוף טבעי וחוקי של מינרלים".[1] למונח "חוקי" בהגדרה זו שתי משמעויות:

בהנדסה חקלאית סלע הוא "כל חלק מלוכד של קרום כדור הארץ". על-פי הגדרה זו, קרקע אינה סוג של סלע, בעוד שעל-פי ההגדרה הגאולוגית קרקע היא סוג של סלע, אם כי לא מגובש, מאחר שהיא מורכבת מגבישי מינרלים.

תחום המחקר הגאולוגי העוסק בסלעים נקרא פֶּטרוֹלוֹגיָהיוונית: petra – סלע, logia – תורה) והוא חוקר את מבנה הסלעים, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, מיונם והתהליכים שהביאו להיווצרם.

מיון סלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמודי בזלת בפארק ילוסטון

סלעים מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות, לפי אופן היווצרם:

סלעי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סלע יסוד

מאגמה היא חומר מותך המצוי עמוק מתחת לפני השטח של כדור הארץ. באמצעות מגוון רחב של תהליכים עשויה המאגמה לעלות דרך הקרום אל פני השטח. היא עשויה להתקרר לאט מתחת לפני השטח וליצור סלעים פלוטוניים בעלי גבישים גסים. אלה כוללים סלעים עשירים בסיליקה דוגמת גרניט וסלעים מאפיים דוגמת גברו. המאגמה המגיעה לפני השטח ומתפרצת באמצעות הרי געש נקראת לבה, והתקררותה המהירה יוצרת סלעים געשיים בעלי גבישים זעירים או אף זכוכיתיים ואמורפיים דוגמת אובסידיאן. בהתאם לכימיה שלהם ולמרקמם, סלעים געשיים עשויים להיות מסווגים כעתירי סיליקה דוגמת ריוליט או עתירי ברזל ומגנזיום דוגמת בזלת.

בשל אופן היווצרם, סלעי יסוד נוטים להיות חסרי מבנה כאשר הם נבחנים במחשוף או בדוגמת יד. מבעד למיקרוסקופ הם נראים מורכבים מסידור אקראי של גבישי מינרלים שונים שנוצר כאשר הנתך החל להתגבש.

סלעי משקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סלע משקע
סלעי הקירטון של ראש הנקרה

סלעי משקע נוצרים מחומרים המגיעים ממקורות שונים:

על מגוון חומרים אלה חלה דיאגנזה – רצף של תהליכים פיזיקליים, כימיים וביוגניים המלכדים את הגרגרים לסלע באמצעות הידוק ודחיסה.

סלעי משקע מפגינים שיכוב – מבנה שכבות ברור, המציג שלבים רציפים של השקעה. בבדיקה מיקרוסקופית נראים גבישים ברורים וביניהם נקבוביות, המאפשרות חדירת נוזלים לסלע. סלעי משקע אופייניים הם אבן גיר, אבן חול, קירטון, קונגלומרט ברקציה וכורכר.

סלעים מותמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבות מתחלפות של שני סוגי צפחה, איטליה
ערך מורחב – סלע מותמר

סלעים מותמרים הם סלעים מסוגים שונים שעברו התמרה – מטמורפוזה, שינוי צורה – בשל חשיפתם לשינויים בטמפרטורה ובלחץ. סלעים אלה עשויים להיות שכבתיים או מסיביים, גבישיים או נקבוביים – תכונות הדומות לסלעי המקור שלהם. סלעים מותמרים אופייניים הם לווחה, צפחה וגנייס.

תהליכי התמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התמרה

התמרה היא למעשה גיבוש מחדש של מינרלים בסלע המתרחש בכמה אופנים:

היווצרות סלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה כדור הארץ

היווצרות הסלעים הראשונים קשורה ישירות להתפתחותו של כדור הארץ הצעיר במהלך ההאדן. בראשיתו היה כדור הארץ לוהט ומותך לחלוטין, ובהדרגה החלה השכבה החיצונית להתקרר באמצעות איבוד חום במגע עם החלל הקר. בשלב זה החלו יסודות כבדים כברזל וניקל לשקוע ולבנות את הגלעין, ויסודות קלים כחמצן וצורן צפו והחלו ליצור קרום ראשוני. ביניהם נבנתה המעטפת אשר בתוכה החלו להיווצר מינרלים. הקרום נשבר, נמס ונבנה מחדש כמה פעמים במהלך תקופה קצרה בשל פגיעות רבות של מטאוריטים ושביטים ובשל פעילות מגמטית וגעשית. מתחת לו זרמה מאגמה לוהטת שביקעה את הקרום הצעיר ונפלטה בהתפרצויות געשיות. הלבה שנפלטה מהתפרצויות אלה יצרה סלעים געשיים: בזלת כהה ואנדזיט בהיר יותר.

התקררות איטית של הקרום איפשרה את התעבותם של מים ובעננים שהמטירו גשמים עזים במשך מיליוני שנים. תחילה התאדו מי הגשמים בבואם במגע עם הקרום החם, אולם אותם גשמים החלו לקרר את הקרום עד שהמים הפסיקו להתאדות והצטברו במקומות הנמוכים – תהליך שיצר אוקיינוס שכיסה כ-90% משטח כדור הארץ, מתוכו הציצו איים געשיים קטנים. ירידת הגשמים, היקוות אוקיינוס ואידוי חוזר של המים יצר את מחזור המים, שהוביל ליצירתם של סלעי משקע באמצעות סחף ממקומות גבוהים אל קרקעית האוקיינוס. בהדרגה החל הרכב הקרום והמעטפת להשתנות בשל המסה והתמרה של סלעים מסוגים שונים, מה שהוביל ליצירתם של איי גרניט קלים הצפים על הקרום הבזלתי. בגושי סלע אלה חלו תהליכים טקטוניים ואורוגניים שעיוותו אותם ובנו בהם רכסי הרים והתמרה שהפכה חלקים מהם לסלעים מותמרים.

מחזור הסלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מחזור הסלעים
מחזור הסלעים: 1 = מאגמה; 2 – התגבשות; 3 – סלעי יסוד; 4 – בליה; 5 – השקעה; 6 – סלעי משקע; 7 – התמרה; 8 – סלעים מותמרים; 9 - המסה

בשלב זה החל לפעול מחזור הסלעים – מושג יסוד בגאולוגיה המתאר את "גלגולם" של סלעים מסוג אחד למשנהו, תוך שהם נתונים לתהליכים שונים המפרקים ויוצרים אותם מחדש. המחזור מתאר את השינויים הדינמיים המתרחשים בשלושת סוגי הסלעים: סלעי יסוד, סלעי משקע וסלעים מותמרים. כתוצאה מן הכוחות המניעים של מחזור הסלעים – טקטוניקת הלוחות ומחזור המים – סלעים יוצאים משיווי-משקל סביבתי ונכפה עליהם שינוי כאשר הם פוגשים בסביבה חדשה. מחזור הסלעים מסביר כיצד סוגי הסלעים השונים קשורים זה בזה ומבהיר את תהליכי השינוי והמעבר מסוג סלע אחד למשנהו במהלך הזמן.

סביבת היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סביבת היווצרות

סביבת היווצרות היא המקום בו נוצר סלע, גם אם לאחר זמן הוא יימצא במקום שונה, והיא הקובעת את הרכבו של הסלע ותכונות אחרות שלו. סביבות ההיווצרות של סלעים הן הנקודות ב"גלגול" בין סוג סלע אחד למשנהו במחזור הסלעים. בין סביבות ההיווצרות מתרחשים תהליכי סחיפה ובליה היוצרים חומרי גלם ליצירתו של הסלע הבא. תהליכים אלה חלים גם על המינרלים המרכיבים את הסלעים בכל אחד מן הגלגולים ומשפיעים על תכונותיו השונות של הסלע החדש:

חשיבותם של סלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של פסלון ונוס מברכת רם

סלעים מסוגים שונים מהווים פרקים בסיפור התהוותו של כדור הארץ ובמוצא החיים על פניו באמצעות סלעי משקע המורכבים משרידיהם של בעלי חיים ימיים ובאמצעות מאובנים המצויים בהם. סלעי יסוד וסלעים מותמרים הם עדויות לתהליכים טקטוניים שהתרחשו בעבר ולתנועת הלוחות התמידית, רמז לעתידן של היבשות המוכרות.

סלעים משמשים כלי חשוב בחקר האבולוציה של האדם ובארכאולוגיה, בהיותם כלים שאיפשרו לא רק שיפור של יכולת הישרדות אלא גם התפתחות של צורות התיישבות – באמצעות בנייה בסלע חצוב, תרבות ומסחר – דוגמת סחר חליפין בזכוכית געשית ובאבן הצור כבר בתקופת האבן.

גם בתולדות האמנות יש לסלעים מקום חשוב: כרקע לציורי מערות ופטרוגליפים וכחומר גלם, דוגמת הסקוריה ממנה נוצר פסלון ונוס מברכת רם שנמצאה בשנת 1986 באזור בריכת רם – הנחשבת לייצוג העתיק ביותר של דמות אנושית בתיעוד הארכאולוגי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים