טלמכוס הקדוש
טלמכוס הקדוש היה נזיר שחי בסוף המאה החמישית במזרח האימפריה הרומית (ככל הנראה באסיה הקטנה) ושמיוחסת לו פעולה שהביאה להפסקת מלחמות הלודרים ברומא.
המקור היחידי לסיפור אודות טלמכוס נמצא אצל תיאודורט בישוף קירוס (Cyrrhus), שכתב את הדברים כמה עשרות שנים אחרי התרחשותם.
על פי תיאורו של תיאודורט,[1] אדם בשם טלמכוס שאימץ חיי סגפנות נכנס לאחד האצטדיונים (stadio) ברומא כאשר התקיימה שם מלחמת לודרים, פסע אל תוך הזירה וניסה לעצור את האנשים הנלחמים שם. הצופים הנזעמים התרגזו על ההתערבות הלא רצויה ורגמו את טלמכוס למוות. כאשר נודע על כך לקיסר הונוריוס הוא הורה לצרף את טלמכוס לרשימות המרטירים ושם קץ למלחמות הלודרים.
בחינה של הנסיבות ההיסטוריות מצביעה על כך שהפסקת תחרויות הלודרים, שבאה אכן בתחילת המאה החמישית לא נבעה מפעולתו של טלמכוס, והסיפור כולו נברא ככל הנראה על ידי תיאודורט כדי להעניק סיבה נוצרית טובה להפסקת מלחמות הלודרים.
סביר להניח כי בשנת 404, במהלך שורה של פלישות לאיטליה שנערכו החל משנת 400 על ידי אלאריק הוויזיגותי, נוצר מצב בו המשך קיום מלחמות הלודרים לא היה אפשרי מבחינות שונות. אחת מהן הייתה התחזקות הנטיות הנוצריות-אריאניות באימפריה בהשראת השליט בפועל באימפריה הרומית המערבית, הגנרל הוונדלי סטיליקו.
סטיליקו הורה שנה מאוחר יותר (405) על סילוקם של ספרי הסיבילות, וייתכן והפסקת מלחמות הלודרים הייתה שלב מוקדם יותר במסע להגברת נצרותה של האימפריה. עם זאת, קשה להניח כי סטיליקו היה נוטה לנקוט בצעד המנוגד באופן כה מובהק לרצונו של הציבור, וסביר להניח כי ביטולן של המלחמות הוסבר במניעים כלכליים ולא דתיים.
שילובו של הקיסר הונוריוס, מכל מקום, נעשה קרוב לוודאי במאמץ מצד תיאודורט לשאת חן בעיני שליטי הקיסרות. הונוריוס ישב באותה עת ברוונה, מבוהל מאפשרות של פלישה נוספת של אלאריק, וסביר להניח כי גם אילו ידע על מעשה כזה ברומא, לא היה מעז לנקוט בצעד החלטי כזה, שהיה מנוגד גם לאופיו וגם להגיון הפשוט.
