אסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסיה
על שם אסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 44,579,000 קמ"ר
אוכלוסייה 4,560,667,108 נפש (2018)[1]
מדינות 49 (5 במחלוקת) (רשימה)
אזור זמן UTC+2 עד UTC+12
ערים מרכזיות צ'ונגצ'ינג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אסיה (למעלה) במפת אורביס טרארום של גינתר ציינר (Günther Zainer) משנת 1472
מפה מדינית של אסיה
שילוב תמונות לוויין של יבשת אסיה

אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ מבחינת אוכלוסייה ומבחינת שטח, ומהווה 8.6% משטחו הכולל וכ-29.6% משטחו היבשתי. בצפון-מערב היא חוברת לאירופה (ביניהן רכס הרי אורל) ובדרום-מערב לאפריקה (חצי האי סיני). אסיה גובלת בצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, בדרום באוקיינוס ההודי ובמזרח גובלת באוקיינוס השקט.

באסיה נמצאות שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, סין והודו, והיא היבשת המאוכלסת בעולם, עם למעלה מ-4.43 מיליארד בני אדם (אסייתים), המהווים כ-60% מכלל תושבי כדור הארץ (נכון ל-2011).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לשם הגאוגרפי אסיה – מיוונית Ἀσία – הוא השורש י־צ־א בשפות שמיות, בהוראת "ארץ יציאת השמש" – שכן מהלבנט ומסופוטמיה השמש נראית כזורחת מיבשת אסיה (וכך גם אסיה הקטנה היא אזור זריחת השמש מנקודת מבט יוונית).[2] בדומה, מקור שם היבשת אירופה הוא בשורש השמי ע־ר־ב, בהוראת "ארץ ערוב השמש", שכן ביחס לארצות השמיות אירופה נמצאת במערב, והשמש שוקעת בכיוונה.[3]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גאוגרפיה של אסיה

שטחה של אסיה (כולל האיים) הוא 49,694,700 קמ"ר (כשליש מכלל השטח היבשתי של כדור הארץ). המדינות הגדולות והמשפיעות ביבשת, הן רוסיה, הרפובליקה העממית של סין, יפן והודו. ביבשת יש מבנים טופוגרפיים מגוונים, מצד אחד המקום הגבוה בעולם, (הר האוורסט בגובה של כ-8,848 מטר) ומצד שני המקום הכי נמוך בעולם (ים המלח כ-417 מטר מתחת לפני הים). מרכז היבשת מאופיין בשרשרת של מדבריות. חמשת הנהרות הארוכים ביותר הם יאנגצה, יניסיי, הנהר הצהוב, אוב-אירטיש, ואמור. עם המחצבים החשובים ביבשת נמנים: נפט, גז טבעי, בדיל, פלטינה וכרום. כשני שלישים מתושבי אסיה עוסקים בחקלאות. הגידולים החקלאיים הנפוצים הם אורז, תמרים, יוטה, סויה, אגוז אדמה (הודו וסין) ותה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היסטוריה של אסיה

הפרהיסטוריה של אסיה עתיקה יותר מכל יבשת אחרת פרט לאפריקה.[4] בני אדם יישבו לראשונה את אסיה בתקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני כ־1.8 מיליון שנה, כאשר נדדו אליה מאפריקה בני-אדם קדמונים מן המינים הומו ארקטוס והומו גאורגיקוס, שהיו ציידים-לקטים והותירו אחריהם כלי אבן מן התרבות האולדובאית והתרבות האשלית. בין האתרים הארכאולוגיים הידועים מתקופה זאת: דמניסי בגאורגיה, עובידיה וגשר בנות יעקב בישראל, וסנגיראן באינדונזיה. במהלך התקופה הפלאוליתית התפתחו באסיה, ככל הנראה, מיני אדם אנדמיים, האדם הדניסובי הידוע רק ממרכז אסיה והומו פלורסיינסיס באינדונזיה. אוכלוסיות האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני יישבו את מערב אסיה בערך החל מ-100 אלף שנים לפני זמננו, מאירופה ואפריקה בהתאמה. במקביל, טיפוסי אדם אחרים, שאינם ידועים במידה מספקת במחקר, יישבו את מזרח אסיה. אוכלוסיות האדם המודרני התפשטו במערב ודרום אסיה עוד בתקופה הפלאוליתית התיכונה וביתר שאת במהלך התקופה הפלאוליתית העליונה. דרום-מזרח אסיה שימשה כקרש קפיצה ליישוב אוסטרליה לפני יותר מ-40,000 שנה, וקבוצות בצפון-מזרח היבשת יישבו לראשונה את אמריקה לפני כ-15,000 שנה.

אסיה היא היבשת בה התרחשה לראשונה המהפכה הנאוליתית של המעבר לחקלאות, באזורי הסהר הפורה, החל מכ-11,500 שנה לפני זמננו, וכאלפיים שנה לאחר מכן גם בעמקי הנהרות בסין. אורח החיים החדש, שהתבסס על ביות צמחים ובעלי חיים, התפשט מאסיה לאירופה ולאפריקה בתהליך ממושך.[5]

את ההיסטוריה של אסיה ניתן לראות כהיסטוריה קולקטיבית של מספר אזורי חוף היקפיים, מזרח אסיה, דרום אסיה והמזרח התיכון המקושרים ביניהם על ידי הערבה האירו-אסייתית.

בחופי היבשת חיו כמה מהעמים והתרבויות העתיקים ביותר הידועים, לאורך עמקי נהרות פוריים. במסופוטמיה, נהר האינדוס, וסין חיו תרבויות דומות יחסית שנראה כי החליפו ביניהן מידע (כגון ידע מתמטי) וטכנולוגיות (גלגל, המצאת הכתב). אזור הערבה היה מיושב בעבר על ידי נוודים, ומהערבות המרכזיות הם יכלו להגיע לכל מקום ביבשת. כך למשל התפשטו תושבי הערבה ההודו-אירופאית, והפיצו את שפתם למזרח התיכון, להודו, ולאזורים הטוכריים שעל גבול סין. החלק הצפוני של היבשת, היה בלתי נגיש ולכן דליל ביותר מבחינת צפיפות האוכלוסין. מרכז אסיה והאזורים ההיקפיים היו נפרדים זה מזה בגלל ההרים והמדבריות. בעוד שמבחינה טכנולוגית ותרבותית יושבי הערים היו יותר מתקדמים, יכולתם הצבאית הייתה מוגבלת כאשר רצו להתגונן נגד גדודי פרשים ונוודים שהגיעו מההרים. אך כאשר אלו כבשו את המדינות בסין, הודו והמזרח התיכון, הם נאלצו להסתגל במהרה לתנאים החברתיים המקומיים.

ראשוני היהודים בעולם התיישבו בארץ ישראל, ותרבותם החלה להתפתח במהלך האלף השני לפנה"ס. אלכסנדר הגדול כבש אזור שהשתרע מטורקיה עד הודו במהלך המאה ה-4 לפנה"ס, ובהמשך שלטה האימפריה הרומית על חלקים ממערב אסיה. במקביל התבססו ממלכות שונות באזור ממלכת פרס העתיקה. רוב התרבויות העתיקות הושפעו מדרך המשי, שחיברה את סין, הודו, והמזרח התיכון עם אירופה. האזור של דרום-מזרח אסיה היה נתון להשפעה רבה של ההינדואיזם והבודהיזם, שהחלו להתפתח בהודו. הח'ליפה האסלאמית ומדינות אסלאמיות אחרות השתלטו על המזרח התיכון והודו החל מהמאה ה-7, ובמאה ה-12 התרחשו מסעות הצלב, בהם ניסו נוצרים אירופאים לכבוש את ארץ הקודש מידי המוסלמים.

האימפריה המונגולית כבשה חלקים גדולים מאסיה במאה ה-13. האימפריה הרוסית החלה להתרחב מאסיה החל מהמאה ה-17, ובמאה ה-19 שלטה על סיביר ועל רוב מרכז אסיה. האימפריה העות'מאנית שלטה על טורקיה ועל המזרח התיכון מהמאה ה-16 ואילך. במאה ה-17 נוסדה שושלת צ'ינג בסין, והודחה מהשלטון ב-1912.

למספר אימפריות אירופאיות היו מספר אזורי שליטה באסיה בראשית המאה ה-20. המשחק הגדול בין רוסיה ובריטניה היה המאבק על השליטה במרכז אסיה במהלך המאה ה-19. במאה ה-20, האימפריה היפנית התרחבה לסין, קוריאה, ודרום-מזרח אסיה במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה, רוב המדינות באסיה זכו לעצמאות. במהלך המלחמה הקרה, החלק הצפוני של אסיה היה נתון לשליטה קומוניסטית של ברית המועצות והרפובליקה העממית של סין. מספר עימותים כגון מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם והפלישה הסובייטית לאפגניסטן התחוללו בין הגוש המזרחי לגוש המערבי. ב-1991 קרסה ברית המועצות.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פוליטית, ניתן לחלק באופן כללי את אסיה לשני חלקים:

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת תמ"ג, הכלכלה האסייתית הגדולה ביותר היא זו של סין והקטנה ביותר היא של מזרח טימור (אם כי לגבי מדינות מסוימות, כגון קוריאה הצפונית, אין תמיד מידע שלם). כלכלתה של סין גם מהווה את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית, וזו של יפן השלישית. מדינות נוספות להן כלכלות בולטות ביבשת הן הודו, קוריאה הדרומית וטאיוואן.

לאחרונה, מעריכים מומחים כי כלכלת סין (ואסיה כולה) תערער על הגמוניית המערב ובראשה ארצות הברית בשל צמיחתה הגבוהה של סין והשילוב ההולך וגובר שלה בכלכלת העולם.

מדינות אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסיה 49 מדינות - כמה מהמדינות כלולות ביותר מאזור אחד (ומופיעות מספר פעמים):

1 שטחי קזחסטן שממערב לנהר אורל הם חלק מאירופה
2 שטחי רוסיה שממערב להרי אורל הם חלק מאירופה
3 חבל תראקיה שבטורקיה הוא חלק מאירופה
4 רוב שטחה של מצרים הוא חלק מאפריקה, אך חצי האי סיני הוא חלק מאסיה
5 חלק מאזרבייג'ן נמצא באירופה
6 חלק מגאורגיה נמצא באירופה
7 קפריסין שוכנת באסיה, אולם יש מחשיבים אותה כאירופית, מסיבות תרבותיות והיסטוריות
8 המדינה אינה מוכרת רשמית בידי האומות המאוחדות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר: מדינות וטריטוריות באסיה
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ List of continents by population, worldatlas
  2. ^ כך גם באכדית aṣu; ראו Michael Barry, L'Europe et son mythe : a la poursuite du couchant, Revue des Deux Mondes, 1999, עמ' 110–117, וכן ארנסט דוד קליין, אַסְיָה, A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English, 1987
  3. ^ Michael Barry, L'Europe et son mythe : a la poursuite du couchant, Revue des Deux Mondes, 1999, עמ' 110–117, וכן ארנסט דוד קליין, אֵירוֹפָּה, A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English, 1987
  4. ^ לסקירה ר'Dennell, R. (2009). The palaeolithic settlement of Asia (p. 548). Cambridge: Cambridge University Press.
  5. ^ לסקירה ר'Bellwood, P. (2005). First Farmers: the Origins of Agricultural Societies. Malden (MA): Blackwell.