יוחנן המתבודד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוחנן המתבודד
תאריך לידה 8 בינואר 454 בארמניה הקטנה
תאריך פטירה 7 בדצמבר 558 בירושלים (בגיל 104)
חג 30 במרץ, 13 במאי

יוחנן המתבודד, יוהנס המתבודד, יוהנס הסיכסטס (מילולית – יוחנן המתבודד בשתיקה), או אבא יוהנס (8 בינואר 454 - 7 בדצמבר 558[1]) היה נזיר, הגמון, תלמידו של סבאס, מורו של קירילוס מסקיתופוליס ומראשי המאבק נגד האוריגניסטים (חסידי תורתו של אוריגנס).

בגיל 28 הוסמך כהגמון, תשע שנים מאוחר יותר פרש מתפקידו והתגורר בלאורה במשך 12 שנה, תקופה זו התחלקה בין 6 שנות התבודדות ושש שנות שירות. התבודד במדבר רובה במשך שש שנים נוספות ואז התבודד בתא שבלאורה במשך 48 שנים, נפטר בגיל 105.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן נולד למשפחת אצולה נוצרית בניקופוליס אשר בארמניה הקטנה. בגיל 18, זמן מה אחרי שהוריו נפטרו והוא ירש את הונם, ייסד מנזר אליו צירף 10 נזירים וכן הקים כנסייה. בגיל 28 הוסמך כהגמון בעיר קולוניה. גם כהגמון המשיך לשמור על חיי הסתפקות במועט ונמנע ככל האפשר מרחצה מחשש שמישהו ואפילו הוא עצמו יראה את עירום גופו.

יוחנן הסתכסך בענייני מנהל וכספים עם פסיניקוס, מושל ארמניה שהיה גיסו (בעל אחותו מריה) ובגיל 37 החליט לפרוש ולעלות לרגל לירושלים.

בתחילה התגורר בבית זקנים שבנתה אודוקיה אולם המקום היה הומה מדי עבורו והוא העדיף מקום בו יוכל להתבודד. ב-491 הגיע אל הלאורה הגדולה בנחל קדרון מיסודו של סבאס, שם, כמו כל טירון עבד בהתחלה בעבודות השחורות אולם במהרה קודם לתפקיד מנהל האכסניה. אחרי שמילא תפקיד זה במשך זמן מה, קיבל תא בו התבודד בימות החול במשך 3 שנים והיה חלק מהקהילה בסופי השבוע.

בתום תקופת ההתבודדות מונה יוחנן לתפקיד מנהל המשק.

סבאס רצה להסמיך את יוחנן לכמורה ולשם כך הביא אותו לארכיאפיסקופוס אליאס. אליאס היה מוכן להסמיך אותו לכמורה באופן מיידי, אולם יוחנן התוודה כי לא רק שכבר קיבל הסמכה לכמורה אלא אף היה הגמון, וכי הגיע למדבר על מנת להתבודד. אליאס המופתע שיחרר אותו מההסמכה והודיע לכולם שיוחנן רשאי להמשיך להתבודד. במשך ארבע השנים שלאחר מכן, התבודד יוחנן בתאו ואף לא בא בסופי שבוע לכנסייה. במהלך שנים אלו ראה רק נזיר אחד שמונה להביא לו אוכל. אחרי אותן ארבע שנים, עבר סבאס לבית שאן וכחלק מהשינויים עבר יוחנן (בגיל 50) למדבר רובה, שם התבודד במשך שש שנים נוספות.

על יוחנן סופרו סיפורים רבים, אחד מהם היה על נזיר שהגיע להתבודד עם יוחנן, לא החזיק מעמד בבדידות וכשהתקרב חג הפסחא רצה לחגוג את החג עם שאר הנזירים וכך גם לגוון במעט את התזונה המונוטונית שממנה התקיימו, תזונה שהורכבה מצמחים שגדלו במקום ודייסה לה הוסיף יוחנן מעט אפר ממחתת הקטורת‏[2]. יוחנן העדיף להמשיך להתבודד והנזיר יצא לכיוון הלאורה אולם טעה בדרכו ולא הצליח למצוא את המקום. כשחזר כעבור שלושה ימים גילה כי אדם זר הביא בינתיים ליוחנן מזון טרי לרגל החג, המסר בסיפור הוא שיש לבטוח באל, כי ברצונו תהייה ארוחת חג גם במדבר. יש סיפור גם על אריה ששמר עליו במדבר מפני הסרקינים ויוחנן שלט בו כך שמנע מהאריה לתקוף שניים מתלמידיו וכן סיפורים על מעשי נסים רבים אותם חולל יוחנן.

בתום תקופת שש השנים, פנה סבאס שבנה ב-509 את הלאורה הגדולה אל יוחנן ושיכנע אותו להצטרף אל הלאורה. שם זיהה אותו עולה רגל בשם איתיריוס מהפרובינקיה אסיה, וגילה לסבאס ואבות המנזר האחרים כי יוחנן הוא הגמון לשעבר. בהיות יוחנן בן 79, בשנה ה-24 להסתגרותו של יוחנן, נפטר סבאס ויוחנן היה זה שהכין את גופתו לקבורה‏[3]

יוחנן הוכרז כקדוש עוד טרם הפיצול בין הכנסיות. יומו כקדוש אצל הקתולים הוא ה-13 במאי ואצל האורתודוקסים והאוניאטים ב-30 במרץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי קירולוס מסקיתופוליס, עמ' 237
  2. ^ על סמך פסוק מתהילים ק"ב י' "כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי"
  3. ^ קירילוס מסקיתופוליס, חיי יוהנס ההגמון, עמ' 231