סבאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סבאס
SabbastheSanctified.jpg
דמותו של סבאס, מעיטור מימי הביניים
תאריך לידה 439 בקפדוקיה באסיה הקטנה
תאריך פטירה 5 בדצמבר 531 בנחל קדרון, ישראל (בגיל 92 בערך)
מקום פולחן עיקרי מנזר מר סבא
חג 5 בדצמבר

סבאס, או בכינויו מר סבא, היה אחת הדמויות החשובות בתנועת הנזירות, שבמדבר יהודה בתקופת האימפריה הביזנטית. סבאס היה תלמידו של אותימיוס. הוא הקים מנזרים רבים (לאורות וקוינוביונים) ושימש כנציג הכנסייה בארץ ישראל בחצר המלוכה הביזנטית. מנזרו הגדול והמפורסם ביותר מנזר מר סבא, הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם. קובץ החוקים שהנהיג במנזריו הפך ברבות הימים לטיפיקון, המשמש עד ימינו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע מפורט אודות חייו של סבאס מצוי הודות להגיוגרפיה שכתב תלמידו קירילוס מסקיתופוליס (סקיתופוליס היה שמה של בית שאן).

ביוגרפיה מול הגיוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבעה, הגיוגרפיה, בניגוד לביוגרפיה, נוטה לפאר את מושא כתיבתה אך בכתביו של קירילוס ניתן למצוא חריגות מכך: תיאור מרד נזירים שאירע במנזרו של סבאס, ציון העובדה שהיה פוזל, ופעמים בהן סבאס תואר כזללן. תאורים אלו, שאינם מציגים את סבאס באור חיובי דווקא, מאפשרים לבדוק את אמינותם של פרטים אחרים המצוינים בהגיוגרפיה. את ההגיוגרפיה כתב קירילוס שנים מועטות לאחר מותו של סבאס, ועדויות רבות קיבל ממקור ראשון (בצעירותו אף הכיר את סבאס עצמו).

קברו של סבאס בתוך המנזר
פנים הקבר

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבאס נולד בשנת 439 בקפדוקיה שבאסיה הקטנה, והיה בן למשפחה נוצרית מיוחסת. אביו (יוהנס) היה איש צבא וכאשר היה סבאס בן חמש, יצאו אביו ואימו סופיה עם יחידתו של אביו לאלכסנדריה, וסבאס הופקד בבית דודו מצד אימו. סבאס ברח מדודו לדוד אחר (מצד אביו) והתגורר אצלו. כשהגיע לגיל שמונה, פרץ סכסוך בין דודיו לגבי ירושתו של סבאס (אין הכוונה לרכוש הוריו, אלא לכסף שהוריו השאירו על מנת לטפל בו בהיעדרם) והוא עבר למנזר, קוינוביוני באופיו ממסורת הנזירים של בזיליוס, מנזר שעסק גם בחינוך ילדים. במנזר למד את אורח חיי הנזירים, הראה שקדנות רבה ותוך זמן קצר הכיר את כל פרקי תהילים בעל פה. הוא התמיד והאריך בצומות ובתענית, מיעט בשינה והיה הראשון להתיצב לתפילות ואחרון לעוזבן.

בגיל 18 פנה אל ראש המנזר בבקשה לעזוב את המקום כדי לעלות לירושלים. ראש המנזר הסכים רק לאחר שפקד אותו בחלום חזון ובו הצטווה להעתר לבקשתו של סבאס.

שנותיו הראשונות בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 456 הגיע סבאס לירושלים ונקלט באחד מהחשובים והמכובדים שבמנזריה. בקיאותו בחיי המנזר והכרת פסוקי התהילים אפשרו לו לבחור בחיים נוחים עם ביטחון כלכלי באחד ממנזרי ירושלים כקריין או בעבודה אחרת, אך סבאס דחה הצעות אלו, וביקש להצטרף למנזרו של אותימיוס. למרות היכרותו עם כתבי הקודש והנסיון שצבר מילדותו, הוא נדחה, בעיקר בשל העובדה כי לא היה לו זקן. חתימת זקן כתנאי להצטרפות ללאורה לא נבעה מטעמים קוסמטיים: חייו של נזיר בלאורה קשים ודורשים בגרות וניסיון חיים רב, וקיום הזקן מעיד על גילו של הנזיר ומשמש מעין מדד לנסיון חייו. אותימיוס הפנה את סבאס למנזר של תלמידו תיאוקטיסטוס.

תקופת שהייתו במנזר תיאוקטיסטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה חי סבאס במנזר תיאוקטיסטוס וניהל בו אורח חיים קוינוביוני. מאוחר יותר פרש לתא משלו וחי למעשה בבדידות. הוא הכין את עצמו לחיי פרישות, ובין הכנות אלה, חי בבדידות מוחלטת וערך צומות למשך חמישה ימים בשבוע. רק בסופי השבוע היה נפגש עם שאר יושבי המנזר. בהמשך הצטרף לאותימיוס עצמו למסעות תענית במדבר, ובאחד מהם אף התיבש ואיבד את הכרתו, ואותימיוס החיה את נפשו.

יציאתו למדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אותימיוס יצא סבאס כשהוא בן 44 למדבר וחי בבדידות מוחלטת, למעט ביקורים בודדים של נזירים נוספים. לתקופה זו חשיבות במספר מובנים:

  • הסתגלות והכרה לאורח החיים במדבר: מיומנוית כמו השגת מים, מזון, התגוננות מפני חיות טורפות או ארסיות.
  • הטמעות והיכרות עם יתר האוכלוסייה באזור - שבטים נודדים, חלקם שודדים או עוינים.
  • התמודדות עם קשיים נפשיים וגופניים כתוצאה מאורח חיי נזיר במדבר (בדידות, צומות ארוכים, תפילות ארוכות).

בהגיוגרפיה של סבאס מתוארים לאורך תקופה זו ניסים שונים שסייעו לו בהתמודדות, והבליטו בכך את היותו קדוש ואת החסד האלוהי ששרה עליו. לאחר ארבע שנים, בעודו עומד על הר מונטר, נחזה אליו מלאך ששלח אותו להתיישב בנחל קדרון, וסבאס התיישב במערה שמצא במצוקי הנחל. חשיבות נוספת לתקופת ההתבודדות היא יצירת מוניטין לנזיר המתבודד. במהלך תקופה זו הצטרפו לסבאס, לפרקים, נזירים אחרים למשך תקופות קצרות. מאוחר יותר הצטרפו אליו נזירים משוטטים נוספים, וכך נוצר הגרעין הראשון ל"לאורה הגדולה" של סבאס.

סבאס כקדוש וכמחולל ניסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור ראשון לנס בו היה מעורב סבאס היה בילדותו, במנזר בטורקיה: בגדיו של אופה הלחם נשכחו בתוך התנור, וכשגילה האופה היכן בגדיו היה התנור חם מאוד. סבאס נכנס אל התנור והוציא את הבגדים, וכל זאת מבלי להפגע. בתקופת ישיבתו במדבר מיוחסים לו ניסים שונים כמו מציאת מעיין או יצירתו, הורדת גשם, ריפוי חולים, יכולת נבואית, הפיכת חומץ ליין, ועוד. שבטים נודדים ויישובים בסביבת מנזרו של סבאס היו תורמים דרך קבע למנזר, חלקם כתמורה על ניסים שביצע עבורם, כמו ריפוי חולים, תפילות להצלחתם, או יחסו לפרישת חסותו עליהם יכולות מגנות. לדוגמה, ידוע כי תושבי מידבא היו שולחים לו תרומות של קטניות וחיטה, בשל כך שריפא את אחד מראשי המשפחות בעיר.

דעותיו של סבאס בנושאים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירת אותימיוס כמורהו הרוחני, מעבר לבחירת אורח חיים של נזיר במדבר, הייתה גם לקיחת צד בוויכוח עמוק שקרע את הכנסייה, והגיע לשיאו בועידת כלקדון. אותימיוס, בדעת מיעוט, בחר בצד הכלקדוני, וסבאס על ידי הצטרפות אליו בחר בצד זה גם הוא. סבאס נטה לאופי אורתודוקסי, וראה את אורח החיים הספגני כדרך עבודת האל ללא התעסקות בדקויות פילוסופיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נזירות מדבר יהודה בתקופה הביזנטית", יוסף פטריך, הוצאת יד בן צבי.
  • "המדבר של העיר הקדושה", יזהר הירשפלד, הוצאת יד בן צבי.
  • לאה ד' סגני קירילוס מסקיתופוליס - חיי נזירים במדבר יהודה, יד בן צבי – ירושלים, 2005

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]