בית שאן

בית שאן
בית העירייה
שם בערבית	بيت شيان
מחוז	הצפון
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	ז'קי לוי
גובה ממוצע	‎-125‏ מטר
תאריך ייסוד	1949
סוג יישוב	עיר בעלת 10 - 20 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2011:
- אוכלוסייה	16,922 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎-0.6%‏ בשנה עד דצמבר 2011
- צפיפות אוכלוסייה	2,309 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	7,330 דונם
בית שאן
דירוג חברתי-כלכלי	5 מתוך 10
מדד ג'יני	0.3582
לאום ודת   יהודים: 97.6%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 2.4% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2010)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 9.5% גילאי 5 - 9 9.3% גילאי 10 - 14 8.9% גילאי 15 - 19 9.1% גילאי 20 - 29 15.2% גילאי 30 - 44 18.1% גילאי 45 - 59 18.2% גילאי 60 - 64 3.8% גילאי 65 ומעלה 7.9% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2010)
חינוך סה"כ בתי ספר 15 –       יסודיים 10 –       על-יסודיים 9 תלמידים 3,420 –       יסודיים 1,786 –       על-יסודיים 1,634 מספר כיתות 176 ממוצע תלמידים לכיתה 19 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2010)
פרופיל בית שאן באתר הלמ"ס

דגם של בית שאן העתיקה

התיאטרון הרומי בבית שאן מואר בלילה לפני החיזיון האור - קולי

המסגד בביסאן (בית שאן), שנת 1925 לערך

אנדרטה בבית שאן לנופלים במערכות ישראל בתכנונו של האדריכל אל מנספלד (1960)

בית שאן (ביוונית: Σκυθοπόλεως - סקיתופוליס; בערבית: بيسان - ביסאן), עיר במחוז הצפון בישראל, בבקעת בית שאן, ממזרח לעמק יזרעאל, ממוקמת על כביש 90 כ-25 קילומטר מדרום לים כנרת.

בית שאן מיושבת ברציפות מראשית התקופה הכלקוליתית (4000 לפנה"ס) ועד ימינו (סך הכול 6,000 שנה). המועצה המקומית החדשה נוסדה בחודש יוני 1949 עם עברות שם העיירה הערבית ביסאן, אחרי למלחמת העצמאות. רוב התושבים הערבים ברחו קודם לקרבות ובמהלכם ומיעוטם גורשו. שטח השיפוט שלה הוא 7.1 קמ"ר, הוכרזה כעיר בשנת 1999.

היסטוריה

בית שאן היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל. ממוקמת על דרך הים שהייתה בין מצרים למסופוטמיה. מיקומה אסטרטגי, בבקעת בית שאן, על מקום המפגש בין בקעת הירדן לעמק יזרעאל, והיא יושבת גם על הציר הראשי המוביל מירושלים לטבריה, ועל הציר הראשי שמוביל מהבקעה אל הים התיכון, שהוא למעשה תחילתו של העתק משנה של הבקע הסורי-אפריקני. גדולתו ופוריותו של עמק בית שאן הם בשפע המים, בהם מעיינות גדולים הנובעים לרגלי הר הגלבוע.

העיר מוזכרת בכתבי המארות בשם "אשאן". בית שאן נזכרה ברשימת כיבושיו של תחותמס השלישי במסעו לארץ ישראל במאה ה-15 לפנה"ס (1468 לפנה"ס). מאז ועד המאה ה-12 לפנה"ס הייתה העיר תחת שלטון מצרי, ונמצאו בה שרידים של בית מושל מצרי, ששימש ככל הנראה רצף של מספר מושלים. בזמן כמה מהם הייתה העיר מרכז שלטוני של כל האזור. בעיר נמצא פסל של רעמסס השלישי. וכן שתי מצבות ניצחון מימיו של סתי הראשון. מצבות אלה מעידות שכבר במסעו הראשון עבר דרך בית שאן והשליט בהן סדר.

תקופת המקרא

בתנ"ך היא מוזכרת כבר בכניסת בני ישראל לארץ. כפי המסופר בספר יהושע, היא הייתה בנחלת שבט מנשה, אשר לא יכול לכובשה, בגלל רכב הברזל אשר לכנעני יושב העיר. בתקופת שאול המלך מסופר כי לאחר שצבא ישראל נוצח בגלבוע בידי הפלשתים, שמו את גוויתו וגוויות בניו על חומת העיר בית שאן: "וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן" (שמואל א' ל"א, י') (משם עצמותיהן הועברו ליבש גלעד).

העיר נכללה בתחום הנציבויות של שלמה המלך, לאחר שנכבשה על ידי דוד המלך. כמו כן היא נזכרת ברשימת הערים הכבושות לאחר מסע שישק לארץ ישראל, בימיו של רחבעם (925 לפנה"ס).

תקופת בית שני

בתקופת בית שני הייתה בית שאן עיר מעורבת שבה גרו יהודים שקראו לה ביישן, ויוונים שקראו לה סקיתופוליס. פרופסור מיכאל אבי-יונה אומר שנקראה כך על שם שכירי הצבא הסקיתים שהושיבו שם המלכים לבית תלמי. בתקופה הרומית כונתה העיר "ניסה סקיתופוליס", על-שם ניסה, שהייתה במיתולוגיה היוונית האומנת של דיוניסוס, אל היין והפיריון ופטרונה של בית שאן. העיר הייתה הבירה של ברית עשר הערים (הדקאפוליס) בראשית התקופה הרומית, אף על פי ששאר הערים היו בעבר הירדן המזרחי. במהלך המרד הגדול (66-70) נטבחו תושבי העיר היהודים על ידי שכניהם הנכרים. בראשית המאה השלישית פטר רבי יהודה הנשיא את הקהילה היהודית בעיר ממצוות ומסים והקשורים בארץ, כמו גם תושבי ערים מעורבות אחרות.

בית שאן מוזכרת במשנה עבודה זרה פרק א משנה ד'. מוזכרות שם חנויות מעוטרות בעבודה זרה שהיו בבית שאן. משם ניתן להבין כי התקיימה בה עבודה זרה, כלומר התבצע בה סוג של פולחן אלילי לפני תחילת המאה ה-3 בה נחתמה המשנה.

התקופה הביזנטית וימי הביניים

בית שאן הייתה עיר נוצרית חשובה בתקופה הביזנטית, באותה תקופה העיר נקראה סקיתופוליס. בשנת 409 חולקה הארץ לשלוש פרובינקיות, וסקיתופוליס נבחרה לבירת הפרובינקיה פאלסטינה השנייה . במהלך כל התקופה הרומית ביזנטית הייתה סקיתופוליס עיר מפוארת עם מבני ציבור, בתי מרחץ, מתקני שעשועים, שווקים, נימפאונים, שערים מונומנטלים ורחובות מרכזיים צולבים (קארדו ודקומנוס). בעיר היה בית כנסת עם פסיפס מרשים שנחשף בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ומקדשים אליליים גדולים שהפכו אחר כך לכנסיות. ב-2010 נחשף בית כנסת שומרוני שנבנה ככל הנראה בסוף המאה החמישית לספירה.‏

העיר נהרסה ברעידת אדמה בשנת 749 ומאז הייתה עיירה קטנה. שמה הערבי היה ביסאן.

בתקופה הצלבנית הוקמה מצודה על גבי חלקו המזרחי של ההיפודרום הרומאי הנטוש. גם התל כנראה יושב בתקופה זו.

במאה ה-14 הייתה קהילה יהודית קטנה בעיר. רבי אשתורי הפרחי (1313 והלאה) בהקדמה לספרו "כפתור ופרח" מסביר מדוע בחר את בית שאן למגורים: "בפלגת אדמת ישראל בחסד עליון עברתי (סיירתי ברחבי הארץ).עירותיה, מדינותיה וכרכיה רובם דרכתי (בקרתי בכל מקום). הרי בשמים עם נרדים מצאתי בבית שאן למנשה, אשר בו חבר את זה ישיבתי בחרתי. יושבת על מים רבים, ארץ חמדה מבורכת, ושבעת שמחות כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה"

המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות

בימי המנדט הבריטי הייתה ביסאן (מערבית: بيسان)‎ עיירה ערבית, על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מנתה 5,180 תושבים ושימשה כבירת נפת ביסאן במחוז הגליל (1945). בעיר הערבית שהו כמה עשרות יהודים שנמלטו בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המאורעות פרצו ב-19 באפריל 1936, הערבים בבית שאן איימו בפרעות על הקהילה היהודית בבית שאן ולכן יומיים לאחר מכן פונו כל יהודי העיר.

על פי תוכנית החלוקה יועדה העיר וסביבותיה להפוך לחלק מן המדינה היהודית. בחודש ינואר 1948 דווח כי הוועד הערבי העליון בראשות המופתי אמין אל-חוסייני סיכל ניסיון של מנהיגי העיר הערבים ותושבי האזור היהודים להגיע ל"הסכם בלתי רשמי של הבלגה הדדית". עמק בית שאן ובמרכזו ביסאן נתפס בעיני מטה ההגנה כאחד הנתיבים העיקריים דרכם צפוי צבא עבר הירדן לפלוש למדינה היהודית. ב-22 באפריל המליץ יגאל אלון לכבוש את העיר ולהניס את תושביה הערביים. תושבי היישובים היהודיים באזור ויוסף ויץ הפעילו גם הם לחץ על מנהיגי היישוב וטענו כי צבא הלגיון נכנס לעיר ומחזק את ביצוריה. בעקבות כך מסוף אפריל הוטל מצור חלקי על העיר ומשפחות אמידות בה החלו לעזוב לעבר הירדן. בראשית מאי הורה הלגיון הערבי על פינוי נשים וילדים מהעיר.

בליל ה-11 במאי כבשה מחלקה של ההגנה את תל בית שאן. בעקבות זאת, ב-12 במאי נכנעה העיר לחיילי ההגנה.‏ במהלך המשא ומתן על תנאי הכניעה ברחו יחידות צבא השחרור הערבי ומרבית תושבי העיר, רובם לעבר הירדן ומיעוטם לג'נין. בעיר נותרו בין 700 ל-1,500 איש. תחילה הוטל עליהם עוצר ומשטר צבאי, אך קציני ההגנה באזור שחששו מהפלישה העתידית של צבאות ערב ומקיומו של ריכוז ערבי גדול בסמוך לחזית לחצו על פינוי הנותרים ובקשתם נענתה.‏ בסוף החודש פונו גם אחרוני התושבים, רובם נוצרים, לנצרת.‏

לאחר הקמת מדינת ישראל

ביוני 1949 יושבה העיירה מחדש בשמה הקדום "בית שאן". בשנות ה-50 וה-60, במסגרת העלייה ההמונית הובאו אליה עולים חדשים רבים מעיראק, איראן, וצפון אפריקה.

בשנת 1999 הוכרזה בית שאן כעיר. ראש העיר החל מ-2003 הוא ז'קי לוי, בנו של דוד לוי.

במהלך מלחמת ההתשה סבלה העיר מהפגזות ירדניות ומהסתננויות של מחבלים משטח ירדן. באירועים אלו נהרגו ונפצעו תושבים רבים. בשנת 1974 אירע פיגוע בו רצחו מחבלים מהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ארבעה מתושבי העיר, אירוע שהוביל להפגנות סוערות של התושבים. בנובמבר 2002 ביצעו שני מחבלי פת"ח שהגיעו מהכפר ג'ילבון בשומרון פיגוע טרור בסניף הליכוד בעיר. בפיגוע שהתרחש בעיצומו של יום הבחירות הפנימיות נרצחו 6 מתושבי העיר ונפצעו עשרות נוספים.

רשימת ראשי המועצה מאז קום המדינה

• שלמה פדר 1949-1950
• נח מרדינגר 1950-1951
• משה בן יעקב 1951-1952
• דב אריאב 1952-1955
• אפרים דובק 1955-1963
• יצחק שמש 1963-1965
• יעקב מכלוף 1963-1970
• יעקב שרייבוים 1970-1973 - יושב-ראש ועדה קרואה
• יצחק קינן 1973-1982
• שלמה בן לולו 1983 - 1998
• פיני קבלו 1999-2004
• ז'קי לוי מאז 2004

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2011, מתגוררים בבית שאן 16,922 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2010, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ע (2009-2010) היה 51.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2009 היה 5,266 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).‏

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

תיירות

עתיקות בית שאן, מבט ממרומי התל, ינואר 2009

בשנת 1990 החל פרויקט חפירות יזומות מטעם משרד התיירות, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, עיריית בית שאן ורשות העתיקות. כ-1,500 דונם נחפרו וחשפו את שרידיה של העיר העתיקה שחרבה. במקביל לחפירות נערכו עבודת שימור, שחזור ופיתוח. במקום נחשפו תיאטרון רומי, מקדשים, מרכזי מסחר עתיקים, מרחצאות, פסיפסים ועוד.

ביולי 2008 נחנך פרויקט חזיון אור-קולי שזכה לשם "לילות שאן". הפרויקט, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים, הינו ייחודי מסוגו בארץ ובין הבודדים בעולם. המבקרים צופים בתחילה במופע אור-קולי המוקרן על הקירות החיצוניים של התיאטרון. לאחר מכן הם מסיירים במקומות המוארים באתר ובעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים (הולוגרמות, משחקי תאורה, אמצעי המחשה קוליים) "מתעוררת העיר לתחיה" כך שניתן לתור במקום ולחוש את חוויית החיים הקדומים בעיר לפני שנחרבה, בשנת 749 לספירה. החזיון מופעל בשעות הערב, מספר פעמים בשבוע, משך 9 חודשים בשנה. האתר בכלל, והמופע האור קולי בפרט, מושכים מדי שנה אלפי תיירים.

בסמוך ליציאה מהאתר הארכאולוגי נמצא מבנה ששימש את המושל והמשטרה הטורקית בתקופה שקדמה לתקופת המנדט הבריטי. המבנה שופץ והוסב למרכז מבקרים ומופעים. בסמוך הוקם בית הארחה מפואר המאפשר לינה במקום.

אלמנט תיירותי נוסף הוא שפע המעיינות הטבעיים הסובבים את העיר דוגמת גן השלושה (הסחנה), מעיין חרוד, גני חוגה, עין מודע, עין שוקק ורבים נוספים. המעיינות, רובם ככולם, פתוחים לקהל הרחב, שופעי צל ומאפשרים טבילה במים צלולים וצוננים להתרעננות מהאקלים החם המאפיין את האזור.

ספורט

לעיר הייתה קבוצת כדורגל בשם הפועל בית שאן. הקבוצה שיחקה בליגת העל בכדורגל למשך 5 עונות בשנות ה-90, במהלכן הגיעה להשגים גדולים וכן הייתה מעורבת במשחק השרוכים שנודע לשמצה בהיסטוריית הכדורגל הישראלי. מאז ירדה ארבע ליגות בשמונה עונות, כאשר בסוף עונת 2005-2006 ירדה לליגה ב' והתפרקה באוגוסט 2006 .
בשנת 2010 הוגשה להתאחדות לכדורגל בקשה לרישום קבוצה חדשה בשם "הפועל בית שאן/מסילות", מגישי הבקשה רואים בכך את הקמתה מחדש של קבוצת הפועל בית שאן.
קבוצת הכדורסל היחידה בעיר, מכבי בית שאן, משחקת בליגה ב' נכון לשנת 2013.

סמל העיר

סמל העיר הנוכחי נבחר בשנת 1983 וכולל את המרכיבים הבאים:

• עץ התמר - העץ נפוץ מאוד בנוף הטבעי של בקעת בית שאן בזכות האקלים החם וריבוי המעיינות. התמר הוא גם הסמל של שבט מנשה.
• קווים מפותלים בצבע כחול - מסמל את שפע המים.
• מחתה, שופר ומנורה - סמלים יהודיים שנמצאו ברצפת הפסיפס בבית הכנסת בתל איצטבה שבצפון העיר.
• תיאטרון רומי - התגלה בחפירות העיר העתיקה ומתוארך לסוף המאה השנייה לספירה.
• קיר אבן - מסמל את החומה הביזנטית שהקיפה את העיר.
• הרים - הנוף הנשקף מהעיר ומעמק בית שאן: הרי הגלעד במזרח, הרי הגלבוע במערב ורמות יששכר מצפון.
• הכתובת בעברית קדומה מברכת מנשה, השבט אשר בנחלתו שכנה העיר. "ממגד שמים מעל ומתהום רובצת תחת".
• הכתובת "זו בית שאן" - מבראשית רבה.

• 

  רחוב פלאדיוס בעיר העתיקה, ובקצהו התל, 1/09

• 

  התיאטרון הרומי בן 7000 המושבים שהוקם בסוף המאה ה-2 לספירה, 1/09

• 

  במת התיאטרון הרומי כשברקע מראה התל, 1/09

• 

  המרכז המסחרי בבית שאן, 1/09

לקריאה נוספת

• פוקס גדעון ,יוון בארץ ישראל, בית שאן בתקופה ההלינסטית והרומית, ירושלים, תשמ"ג

• Alla Stein, Rosa Last, Ala Antiana in Scythopolis. A New inscription From Beth-Shean, ZPE 81, (1990), 224-228
• M.Avi-Yonah, Greek and Latin Inscriptions from Jerusalem and Beisan, QDAP 8, 1939

קישורים חיצוניים

• אתר עיריית בית שאן
• תל בית שאן באתר עידן התנ"ך
• תמונות מתל בית שאן
• בית שאן באתר הרשות לפיתוח הגליל
• תמונות מהפארק הלאומי
• בית שאן העתיקה - סקיתופוליס, מצגת מאתר הבית של יגאל מורג
• גילי חסקין, בית שאן - תולדות האתר, באתר הבית של גילי חסקין
• גדעון פוקס, ‏ייסודה של סקיתופוליס, קתדרה 8, יולי 1977
• גדעון פוקס, ‏סקיתופוליס, קתדרה 17, אוקטובר 1980, עמ' 39-24
• נתן שור, ‏בית-שאן בספרות הנוסעים של המאה הי"ט, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 180-171
• יורם צפריר וגדעון פרסטר, ‏מסקיתופוליס לביסאן: שינויים בתפיסת העיור של בית-שאן בתקופה הביזנטית והערבית, קתדרה 64, תמוז תשנ"ב, יולי 1992
• יהודית טורנהיים ואשר עובדיה, ‏דיוניסוס בבית-שאן, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 34-22
• אליאס ח'מיס, ‏שתי כתובות בפסיפסי קיר מהתקופה האומיית בבית שאן, קתדרה 85, אוקטובר 1997
• אחיה ראב"ד, הולכים מבית-שאן: "אין לעיר הזו מה להציע", באתר ynet‏, 25 באוקטובר 2012

מבט ממערב על בקעת בית שאן והעיר

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 32°29′48″N 35°29′55″E}