ישועה ואעיש
הרב ישועה ואעיש (ה'תרי"א, 1851 - י"ח באדר ה'תרפ"ז, 1927) היה שד"ר, אב בית הדין ורבה של צפת בראשית המאה העשרים.
קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במקנס שבמרוקו, ובגיל צעיר עלה עם הוריו לטבריה. למד והתחנך בישיבות העיר. בשנת תר"ן היה שד"ר במרוקו, ובחודש אייר של אותה השנה, שהה בצפרו וחווה את אירוע השיטפון שהתרחש בעיר באותה העת, ונשאר ללא קורת גג.[1] בשנת תרס"ג הוזמן לכהן כחבר בית הדין בצפת. ולאחר שנדד קודמו רבי ישמעאל הכהן, התמנה להיות אב בית הדין ורבה של צפת,[2] שם תיקן תקנות יחד עם חברי בית דינו.[3] יחד עם חבריו, ראשי ורבני קהל צפת, כתבו מכתבי תמיכה לשד"רים, ביניהם לרב חיים שמואל הכהן סקלי,[4] רבי שמעון שבתי,[5] ורבי אברהם חיים מזרחי.[6] עמד בקשרי ידידות עם הרב ישמ"ח עובדיה. בשנת תרע"ט, כשנחשפה פרשת המורה פ"ן, שהתעלל בתלמידותיו הקטנות, פרסם כרוז יחד עם יתר רבני צפת, לפיו יש מורים ילמדו בנים בלבד, ומורות ילמדו בנות בלבד.[7]
נפטר ביום י"ח אדר תרפ"ז, ונקבר בעיר צפת.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תקופת חייו של הרב ישועה ואעיש על ציר הזמן |
|---|
 |