צפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צפת היא עיר במחוז הצפון בישראל, הנחשבת כבירת הגליל העליון. צפת שוכנת באזור הררי בחלקו המזרחי של הגליל והיא העיר הגבוהה במדינת ישראל (גובהה 650-925 מטר). היא צופה אל ימת הכנרת ממזרח ואל רכס הרי מירון במערב. צפת היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, חברון וטבריה) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן, מסוף ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 התקופה הצלבנית 1.2 התקופה הממלוכית 1.3 בואם של יהודי ספרד 1.4 המאה ה-19 1.5 במדינת ישראל 2 אוכלוסייה 3 האקלים בצפת 4 שכונות 5 בתי ספר (רשימה חלקית) 6 אתרים בצפת 7 צפת ואתריה 8 פנורמה 9 לקריאה נוספת 10 קישורים חיצוניים 11 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

במצודת צפת נתגלו מערות קבורה מתקופת הברונזה - התיכונה והמאוחרת, האלף השני לפנה"ס. במקום נמצאו ממצאים עשירים המיצגים רצף קבורה של 800 שנה. ^[1] נמצאו עדויות לקיומו של ישוב במקום החל מתקופת הברזל - כאשר צפת הייתה בתחום נחלת שבט נפתלי - ועד תקופת בית ראשון והתקופה הפרסית. עם חורבן ערי הגליל על ידי מלך אשור ב-732 לפנה"ס חדרה לאזור אוכלוסייה פיניקית. נמצאו מטבעות המעידות על קיומו של יישוב בצפת בתקופת אלכסנדר ינאי - המאות ה-1 וה-2 לפנה"ס.

השם צְפַת מוזכר במקרא רק בהקשר של כיבוש עיר של שבט יהודה: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת-שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הָעִיר חָרְמָה". דהיינו צפת זו היא בנחלת שבט יהודה בדרום הארץ ולא בצפונה.(שופטים א' י"ז).

יוסף בן מתתיהו, בחיבורו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ב', מתאר את ההכנות שהוא בתור מפקד הגליל ערך לקראת המרד הגדול. הוא ציפָּ‏‏ה כי הצבא הרומאי, שבא להכריע את המרד שפרץ בארץ ישראל, יגיע אליה מסוריה ובתחילה ינסה לכבוש את הגליל. הוא מחליט לבצר בגליל העליון את המקומות הבאים: "סלע עכבּרה ואת צפת ( במקור: Sepph סֶ‏פְּ‏ף או ) ^[2] ואת ימנית ^[3] ואת מירון". הסיבה לביצורה הוא מיקומה האיסטרטגי הרם, היא שולטת על מעברי ההרים מסביב.

לאחר חורבן בית שני, משפחות הכוהנים ששרדו עזבו את ירושלים ועברו לגליל, שם הן חיו בקהילות קטנות השומרות על מנהגי כהונה וטהרה רבה. בין כ"ד משמרות הכהונה מימי בית שני נמנה גם המשמר הי"ב, הוא: "משמר יקים פשחור צפת".

בתקופת התלמוד מוזכרת צפת בהקשר להדלקת משואות שנועדו להודיע על קידוש החודש.

בפיוט "איכה ישבה חבצלת השרון" של ר' אלעזר הקליר, שחי במאה ה-5 - מאה ה-6, המתאר את חורבנן של ערי הכהנים בגליל, מוזכרת גם צפת:

	לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפָּת וּבְחִזּוּק מוּסַר הֻרְפָּת וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת כֹּהֵן צְפָת .
– אתר פיוט

על הר כנען בסמוך לביריה (כיום בתוך העיר) התקיים יישוב בשם יבנית ונקרא כיום "חירבת אבנית". ביבנית היה אחד מביצורי הגליל בתקופת המרד הגדול שבנה יוסף בן מתתיהו כמפקד הגליל, ומוזכר בפיוט הקלירי הנזכר כמקום מושבה של משמרת הכהנים אימר.

[עריכה] התקופה הצלבנית

עוד טרם התבססות ההתיישבות של הצלבנים בצפת, יש עדויות לקיומו של יישוב יהודי בעיר כבר במאה ה-11. זאת בניגוד "לדעה המקובלת, המייחסת את עלייתה של צפת לבנייה הצלבנית"^[4]. בשנים 1102 או אפילו 1142 , היה במקום ריכוז עירוני, לא עיר ממש. מצויה תעודת קניה שנערכה בשנים 1023-1024 בשביל ילד: מוסי בן הבה בן סלמון הצפתי ^[5].עם התבססות הצלבנים בצפת, עלה ערכו של המקום, ובמאה ה-13 הייתה למרכז של יהודי הגליל. בשנת 1216 פגש אלחריזי בדרכו לדמשק את ק' צדוק הצדיק" - ראש ישיבת גאון יעקב. ^[6] לפי ההשערות היה צדוק הצדיק בנו של ר' אברהם בן ר' עזרא ראש ישיבת ארץ ישראל בדמשק. ^[4]

ערך מורחב – מצודת צפת

בתקופת הצלבנים הייתה צפת מבצר בעל חשיבות אסטרטגית, שתואר כ"מבצר חזק מאוד בין עכו לים כנרת". בצפת התקיימו זה לצד זה מבצר ועיר. שריד למצודה מהתקופה הצלבנית מהמאה ה-12 מצוי במרכז צפת . צפת כונתה בפי הצלבנים "מפתח הגליל". העיר שלטה על השטח שבין עמק החולה לבין עמק הכנרת ועל עורקי התחבורה שעברו דרך גשר בנות יעקב. הביצורים הראשונים הוקמו בשנים 1102- 1103 וזאת על סמך תעודה משנת 1103. בשנת 1168 נמכר המבצר ל מסדר הטמפלרים. בשנת 1179 פשטו המוסלמים על צפת והרסו את העיר ואת המבצר ^[7].

המבצר בצפת היה המבצר הצלבני הגדול במזרח. המבצר המכונה "עצום" ^[4] חזר ונבנה באמצע המאה ה-13 ביוזמת בֶּ‏‏נוּ‏אַ ד'אַ‏‏לִינואֵן ( Benedict d'Alignan), הבישוף ממרסי. תחת שלטון הצלבנים יוחסה למקום קדושה, כאשר נקבע כי זהו מקום המערה של "טוביה".^[4] גודל המתחם היה כ-40 דונם. היקף החומה החיצונית הגיע ל-850 מטר, גובה החומה - 28 מטר ועומק החפיר 15 מטר. בחומה החיצונית היו שבעה מגדלים גדולים בגובה של 24 מטר ^[1] .

לפי ההיסטוריון "אל פאדל" ^[1] בחיל המצב היו שמונים אבירים ומשרתים וכן חמישה-עשר מפקדים, לכל אחד מהם היו חמישים פקודים וכן בעלי מלאכה. עם כיבוש המבצר נמנו בו אלף שריונות. מעריכים כי בזמן שלום שהו בו 1,700 איש ובעתות מלחמה - 2,200 איש.

צפת שימשה מרכז מנהלי של מחוז שהתגוררו בו 10,000 איכרים ב-260 כפרים וחוות. ההיסטוריון אל עות'מאני כותב:"מצודת צפת הייתה מן האיתנים שבמבצרי הפרנקים, ומאלה שהזיקו ביותר למוסלמים. בתוכה ישבו הטמפלרים, פרשים כעורבים ממש, נכונים לפשיטות על הערים בדמשק ועד דאריא (כנראה "דהריה" - בדרום הרי חברון) וסביבותיה ומירושלים ועד "כרך" (בעבר הירדן) וסביבותיה ^[1].

הצלבנים זיהו את צפת עם "ביתוליה" בהקשר ליהודית שלחמה בהולופרנס. הזיהוי של ביתוליה עם "בית אל" גרמה לשרשרת טעויות: גשר בנות יעקב על שם יעקב, חאן ג'וב יוסף - בעמק העולה לצפת - כמקומו של הבור בו הושלך יוסף ו"מערת שם ועבר" בצפת - כמקום בו הודיעו ליעקב על מותו של יוסף.

[עריכה] התקופה הממלוכית

ב-1266 נכבשה המצודה בידי הסולטן הממלוכי בייברס, אשר הפכה בירת מחוז הגליל בממלכתו - הוא מחוז "צאפד". גבולות המחוז היו מנהר הליטני בצפון עד לעיר ג'נין בדרום. מעמדה עלה על מעמד ירושלים שהייתה "נפת" ירושלים לעומת "מחוז" צפת. בתקופה הממלוכית היה בצפת יישוב יהודי בן כ-300 משפחות ^[8] . בתקופה זו נבנה "בית הכנסת אליהו הנביא", המוכר כבית הכנסת האר"י של הספרדים.

עדות מעיינת נמצאה בגניזת קהיר ובו מתוארת סמיכת רבנים בצפת בשנת 1200 : "נאום הנפצע למצוות אדוננו סעדיה בר' עובדיה זלה"ה הנסמך בצפת למצוות אדוננו" . משנת 1215 יש תעודה בה מסופר על קיום ישיבה בעיר. "ישיבת ארץ-ישראל" והעומדים בראשה ראו את עצמם כממשיכי הסנהדרין ונהגו לסמוך רבנים. אלחריזי כתב על קיום ישיבת "גאון יעקב" בצפת ועל העומד בראשה "צדוק הצדיק" ^[1]

[עריכה] בואם של יהודי ספרד

ערך מורחב – צפת במאה ה-16

אחרי שארץ ישראל נכבשה בידי הטורקים ב-1517, התיישבו בצפת יהודים מגולי ספרד, והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. באותה העת היה גם מצבה הכלכלי של העיר משופר. רבי משה באסולה שבקר בעיר ושהה בה בין השנים 1521 ו1522 מתאר במילים הבאות את העיר צפת באותה העת :

	העיר מלאה כל טוב ומזונות משובחות. ובזול, לקונה כל דבר בעתו. ולולא רוב השמן והתבואה שמוליכים משם לדמשק ולמקומות אחרים, לא היה שווה כלום. מכל מיני פירות וטובים נמצאים בה, ואשר לא יהיה שם, יובא מדמשק. הארץ רחבת ידיים בסחורה, הן בחנויות לבגדי צמר, הן בסדקית, הן בבשמים, - משלושת אלה יש הרבה חנויות ליהודים. והם מביאים את הסדקית והבשמים מדמשק ומוכרים בעיר... גם יש הרבה יהודים מחזרים תדיר בכפרים למכור סדקית ודברי רוכלים, וממלאים את בתיהם כל טוב. ומלבד זה יש רווח לקנות כותנה, וחוטים טווים, ומיני תרופות בזמן שהם זולים, ולמכרם בעת הראוי...ומי שאין לו קרן שישקיע אותה במסחר, צריך שיהיה בעל מלאכה. וארבע מלאכות טובות בכל ארץ ישראל: האורגים, הצורפים, והרצענים והבורסקאים, גם הבנאים. ומי שהוא בעל כוח להיות שכיר יום באותה מלאכה, פורעים אותו בטוב.

בצפת ישבו ופעלו במאה ה-16 גדולי המקובלים: רבי משה קורדובירו, האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל, רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך", המשוררים רבי ישראל נג'ארה ורבי שלמה אלקבץ ורבנים מפורסמים אחרים. מכאן יוזמתו של גדול הרבנים של אותו דור ה רבי יעקב בירב שניסה לחדש את הסמיכה ולהקים את הסנהדרין. בצפת היו שמונה בתי כנסת. היהודים כינוה "בית אל", והיא הייתה אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, טבריה וחברון).

מצבה הכלכלי של העיר היה משביע רצון. עולי ספרד הביאו עימם את תעשיית הצמר. בעיר היו 3,000 נולי אריגה ותוצרתה התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה. אפילו חלק מהחכמים עסקו בתעשיית הצמר. ^[1] תושביה עסקו גם במסחר בדבש, משי ותבלינים. בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך עשר שנים הדפיס חמישה ספרים. ^[1]

במאה ה-16, לפי המשוער, אוכלוסיית העיר הגיעה ל-13,000 נפש - מחציתם יהודים.

במאה ה-17 הורגשה ירידה בפריחתה הכלכלית. האריגים הזולים מאנגליה דחקו את אריגיה ותעשיית הצמר קרסה. נחתו על העיר מכת הארבה ומגיפות. גם חכמיה המפורסמים הלכו לעולמם, והאחרים עברו לירושלים ולערים אחרות. מגפה קשה במיוחד פקדה את צפת ב-1747. ב-1759 אירעה רעידת אדמה, שבה נהרגו כ- 300 יהודים.

התאוששות קלה הורגשה בעיר, בשנת 1778, כאשר הגיעה לארץ שיירה בת 300 חסידים שהתיישבו ברובם בצפת (עליית תלמידי הבעל שם טוב). ניתן לההגדיר תקופה זו כראשית "היישוב הישן" האשכנזי בצפת. ב-1799, מיד לאחר נסיגת צבאו של נפוליאון בונפרטה מארץ ישראל, נהרס הרובע היהודי על ידי פורעים ערבים מקומיים ורבים מיהודי העיר נטבחו. ב-1810 עלו לעיר גם מתנגדים ,מתלמידי הגאון מווילנה, אשר בראשם עמד ר' ישראל משקלוב. חיזוק זה של היישוב בצפת גרם פריחה כלכלית מחודשת. אחד העולים, ישראל ב"ק, (שמשך אחריו כ-200 עולים מברדיצ'ב) יסד בה בית דפוס עברי ראשון בארץ ישראל.

[עריכה] המאה ה-19

פריחתה המחודשת של צפת הייתה קצרת ימים. ב-15 ביוני 1834 הותקף היישוב היהודי על ידי המון ערבי משולהב, רבים מיהודי העיר נרצחו, נפצעו ורכוש היישוב נשדד. בעקבות התערבותו של משה מונטיפיורי ואחרים הוחזר ליהודים כעשירית מרכושם.

ב-1 בינואר 1837 הרסה רעידת אדמה את כל השכונה היהודית וגרמה למותם של כ-2,000 איש. מיד לאחר הרעש שוב פרצה בעיר מגפה וכעבור שנה ב-1838 פרעו מורדים דרוזים ומוסלמים מצפת והכפרים סביבה ביהודי העיר. המכות שניחתו על יושביה היהודים של צפת, אם על ידי שכניהם הערבים או על ידי חולי ורעש, הביאו להדלדלות היישוב והעיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה. אחרי כל האסונות האלה נישארו בה כ-1500 יהודים בלבד. היישוב היהודי בעיר אומנם גדל מחדש במחצית השנייה של המאה ה-19, והוא מנה ערב מלחמת העולם הראשונה 11,000 נפש, אבל הניסיונות לפתח בה תעשייה וחקלאות לא עלו יפה, ויהודי צפת התקיימו בעיקר על תרומות מחוץ לארץ.

לבה של העיר הוא העיר העתיקה, שמבניה הראשונים עוד מהמאה ה-16. העיר העתיקה עובתה במשך השנים והפכה להיות אחת הערים המאוכלסות ביותר בארץ ישראל (קרוב ל-20,000 תושבים, מהם 15,000 יהודים, המרכז היהודי הגדול ביותר בארץ ישראל) במאה ה-19.

[עריכה] במדינת ישראל

ערב מלחמת השחרור ב-1948, הייתה צפת עיר בת 12,000 תושבים, ובהם כ-2000 יהודים. הבריטים פינו את המקום כבר ב-16 באפריל 1948 ומסרו את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי לערבים, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע אנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל נסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי מנה 375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי הגנה נוספים. ברשותם היו מספר מקלעים, מספר מרגמות וביניהן דוידקות ושלושה פיאטים (מטול רימונים נגד טנקים). מולם עמד כוח של כ-2000 לוחמים ערבים (כך על פי מקורות ישראליים^[9], או כ-700 איש על פי מקורות פלסטינים^[10]) מצבא ההצלה ופלסטינים מקומיים. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה" שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו.

עם קום המדינה מנה היישוב היהודי כ-2,300 תושבים ולראש העיר הראשון התמנה הרב משה פדהצור (פודהורצר), בן למשפחה ותיקה שהגיעה לצפת עוד בימי האר"י, ומי שעמד בראש הקהילה היהודית בצפת משנות השלושים ומי שהיה אחראי לכך שהעיר לא פונתה בפרעות 1936 ולפני מלחמת השיחרור, כדרישת הצבא הבריטי. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר, היה הקמת קריית האומנים.

העיר קלטה עולים חדשים והתפתחה מחוץ לעיר העתיקה. כיום מהווה העיר שלוש יחידות מבניות עיקריות: העיר העתיקה, שכונת כנען, שהיא השכונה הגבוהה ביותר בארץ (917 מטר מעל פני הים), ושיכון דרום, החלק התחתון של העיר.

בזכות אקלימה הצח ונופיה הפכה צפת לעיר תיירות, שמשכה אליה תושבים מכל קצווי הארץ בעיקר בעתות הקיץ. בתקופת זוהרה כעיר תיירות, בשנות החמישים והשישים, לא ניתן היה לזוז ברחובה הראשי. רחוב ירושלים, שלו צורה עגולה, היה מעין "דיזנגוף" צפתי. הבידור פרח בה, וכלל מועדוני לילה כמו "מועדון השעות הקטנות", שם נוצר השיר של נעמי שמר "כיבוי אורות", ו"שיר הספסל" שמקורו צרפתי ובזכותו התפרסמה הזמרת יעל שרז.

בסוף שנות השבעים החלה דעיכה של צפת כמוקד תיירותי. אחת הסיבות היא הפיכתה לעיר בעלת צביון חרדי, במעין שיבה של העיר לעברה כמרכז רוחני דתי, מרכז הקבלה - בה פעלו האר"י הקדוש, ושם גם נוצר השיר "לכה דודי" של אלקבץ.

מסורת חדשה היא פסטיבל הכליזמרים המתקיים בקיץ, ובמידה מסוימת מחזירה את העיר לתקופת הפריחה שלה כעיר תיירות, לפחות למשך ימי הפסטיבל.

כיום, יש בה כמה מפעלים תעשייתיים, אבל בעיקר מתקיימת העיר על נופש ותיירות.

[עריכה] אוכלוסייה

שנה	אוכלוסייה
1922	5,775
1931	6,894
1946	12,610‏‏[11]
1948	2,317
1955	9,000
1961	11,023
1972	13,965
1983	15,853
1995	21,480
2000	25,200
2005	28,200

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2008, יש בצפת 28,600 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2007, העיר מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ז (2006/2007) היה 46.3%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2006 היה 4,272 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,466 ש"ח).

[עריכה] האקלים בצפת

צפת היא העיר הקרה בישראל. מזג האוויר בחורף קר וגשום, ולעתים יורד בעיר שלג. בקיץ נוח עם אחוזי לחות נמוכים יחסית.

מזג אוויר בצפת
חודש	ינו	פבר	מרץ	אפר	מאי	יונ	יול	אוג	ספט	אוק	נוב	דצמ
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	9	10	13	20	25	28	30	30	28	24	17	11
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	4	4	6	11	14	17	19	19	18	15	10	6

[עריכה] שכונות

• איביקור
• אליהו פרומצ'נקו
• גני הדר
• הגדוד השלישי
• הכשרת היישוב
• העיר העתיקה
• השבעה
• יוספטל
• ירושלים
• מעלה כנען
• מרכז העיר
• נווה אורנים
• נוף כנרת
• רמת מנחם בגין
• רמת רזים
• קריית ברסלב
• קריית האמנים
• קריית חב"ד
• קריית שרה
• קרן היסוד
• שיכון דרום
• שיקמה

[עריכה] בתי ספר (רשימה חלקית)

• בית הספר התיכון אמית (ישיבתית,מקיף דתי ואולפנית)
• בית הספר התיכון עמל 1
• בית הספר היסודי דתי בירב
• בית הספר היסודי ממלכתי ב
• בית הספר אג"מים (לשעבר ממלכתי א ו-ג)
• בית הספר היסודי דתי האר"י
• בית הספר היסודי ממלכתי-דתי "אור מנחם" חב"ד
• בית הספר היסודי "מגן אבות" (תלמוד תורה ברסלב)
• בית הספר התיכון "בית חנה" לבנות (חב"ד)

[עריכה] אתרים בצפת

• מוזיאון המאירי "לתולדות צפת"
• מוזיאון הדפוס (בצפת הוקם בית-הדפוס הראשון בארץ)
• קריית האמנים, השוכנת בעיר העתיקה במורדות המערביים של הר צפת
• מוזיאון התנ"ך בגן המצודה
• גן הפסלים והגלריה של הפסל משה ציפר
• בית הקברות העתיק. (בכל שנה בה' באב פוקדים אלפי עולים לרגל את קבר האר"י שביום זה חל היארצייט שלו.)
• בית עבו, המועצה לשימור מבנים היסטוריים, הרובע היהודי, העיר העתיקה צפת
• בית החולים רבקה זיו

[עריכה] צפת ואתריה

אנדרטה לזכר עולי הגרדום

הסאראיה, מבנה מאמצע המאה ה-18 שמיוחס לשליט בדווי ששלט בעיר באותה תקופה. ברעש הגדול ב-1837 נהרס חלק של המבנה, שופץ על ידי העות'מאנים ושימש כבית המושל העות'מאני. מגדל השעון הוסף ב 1900. בתקופת המנדט הבריטי שימש את המושל הבריטי. ב 1975 נחנך במקום מרכז קהילתי.

"בית בוסל" היה בית חולים בריטי לשימוש היהודים מ-1904 עד 1912. בימי מלחמת העולם הראשונה הופסקה פעילות המבנה כבית חולים והמבנה שימש את הצבא העות'מאני. ב-1921 הועבר המקום לסקוטים שהקימו בו קולג', ב-1942 הוקם במקום בית הבראה על שם יוסף בוסל.

[עריכה] פנורמה

[עריכה] לקריאה נוספת

• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה - רמת גן, הוצאה מקורית: 1947. נוכחית: 1974, הדפסה :1983

רשימת מאמרים מהספר:

1. יעקב שאול אלישר, אחרי מות ר' חיים פרחי - 1819 - 1834
2. ישראל משקלוב, ראשית ישוב הפרושים בארץ - 1808-1826; ויסורי ארץ ישראל - 1813 - 1836
3. מנחם מנדל מקאמיניץ, התנפלות הפלחים המורדים על יהודי צפת והרעש בצפת - 1834 - 1837
4. יהושע ילין, התיישבות העולים לצפת - 1834-1863

• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, 1941, הדפסה שלישית: 1948. הוצאת תור ארץ ישראל ירושלים.
• מירון בנבנשתי, ערי ארץ-ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל - ירושלים, 1984 - על צפת עמ' 136 -140
• חגי עמיצור, סקירה כללית מתוך : צפת ואתריה (העורכים: אלי שילר וגבריאל ברקאי), הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 2002
• מנחם כהן, סיפורי צפת, הוצאת משרד הביטחון, 2003
• אייל מירון (עורך), צפת וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2006.
• מאיר מיבר (מייברג), בצל המצודה, הוצאת מלוא.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צפת

• פורטל על העיר צפת
• ל"ג בעומר ומסורת בית עבו בצפת, משפחת עבו
• הערך צפת, באתר "ויקישיבה" - כולל מידע נוסף
• הערך בתי הכנסת בצפת, באתר "ויקישיבה"
• מוסטפא עבאסי, צפת בתקופת המנדט -היבטים חברתיים ופוליטיים

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6} מקור: חגי עמיצור
2. ^ לפי תרגום ד"ר י.נ. שמחוני, הוצאת מסדה, עמ' 185
3. ^ לפי התרגום לעיל : (או יבנית) היא יבנאל בצפון נחלת שבט נפתלי או לפי מקור אחר חר' אבנית סמוך לבירייה
4. ^ ^{4.0 4.1 4.2 4.3} , מוסד ביאליק ירושלים, 1975מקור: יהושע פראוורהצלבנים:דיוקנה של חברה קולוניאלית
5. ^ פורסמה על ידי י.ברסלבי ידיעות ט' _תש"ב), 55-56, וכן "לחקר ארצנו: 62-62
6. ^ נעשה ניסיון לקשרו עם ר' צדוק הצדיק, ראש ישיבה שאחת מקהילות מצרים תיקנה בשנת 1170 להזכיר את שמו יחד עם שם ראש הגולה וראשי ישיבות בבית הכנסת
7. ^ מקור:מירון בנבנשתי
8. ^ בירושלים היו רק 200 משפחות
9. ^ יהודה סלוצקי, קיצור תולדות ההגנה, ע"מ 511-512, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, מהדורת עם עובד, 1978
10. ^ ספד אתר נכבה און-ליין
11. ^ ‏אומדן סך כל האוכלוסייה לסוף שנה זו. בחלוקה אתנית: 9,780 מוסלמים, 2,400 יהודים ו-430 נוצרים. מקור:http://www.palestineremembered.com/Articles/A-Survey-of-Palestine/Story7600.html

מחוז הצפון
ערים	בית שאן · טבריה · טמרה · יקנעם · כרמיאל · מגדל העמק · מעלות-תרשיחא · נהריה · נצרת · נצרת עילית · סח'נין · עכו · עפולה · צפת · קריית שמונה · שגור · שפרעם
מועצות מקומיות	אבו סנאן · אכסאל · אעבלין · בועיינה-נוג'ידאת · בוקעאתא · ביר אל-מכסור · בית ג'ן · בסמת טבעון · ג'דיידה-מכר · ג'וליס · ג'ש (גוש חלב) · דבורייה · דייר חנא · זרזיר · חורפיש · חצור הגלילית · טובא-זנגרייה · טורעאן · יאנוח-ג'ת · יבנאל · יסוד המעלה · יפיע · ירכא · כאבול · כאוכב אבו אל-היג'א · כסרא-סמיע · כעביה-טבאש-חג'אג'רה · כפר ורדים · כפר יאסיף · כפר כמא · כפר כנא · כפר מנדא · כפר תבור · מג'דל שמס · מגדל · מזרעה · מטולה · מסעדה · מע'אר · מעיליא · משהד · נחף · סאג'ור · ע'ג'ר · עיילבון · עילוט · עין מאהל · עין קנייא · עראבה · פסוטה · פקיעין · קצרין · ראמה · ראש פינה · ריינה · רמת ישי · שבלי - אום אל-גנם · שלומי · שעב
מועצות אזוריות	אל-בטוף · בוסתאן אל מרג' · בקעת בית שאן · גולן · הגלבוע · הגליל העליון · הגליל התחתון · מבואות החרמון · מגידו · מטה אשר · מעלה יוסף · מרום הגליל · משגב · עמק הירדן · עמק יזרעאל