צפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צפת
Safed COA.png
Safed1.jpg
שם בערבית صفد‎
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה אילן שוחט
גובה ממוצע ‎900‏ מטר
תאריך ייסוד האלף ה-2 לפנה"ס
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏-49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 32,901 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.6%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 1,125 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 29,248 דונם
מיקום צפת
צפת
צפת
דירוג חברתי-כלכלי 4 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4313
פרופיל צפת נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
אתר העירייה

צפת היא עיר במחוז הצפון בישראל, הנחשבת לבירת הגליל העליון. צפת שוכנת באזור הררי בחלקו המזרחי של הגליל, העיר ממוקמת על פסגות ההרים צפת וכנען וצופה אל ימת הכנרת ממזרח ואל רכס הרי מירון במערב. גובה רוב העיר כ900-850 מטר, אך היא כוללת גם את שכונת נוף כנרת שגובהה כ-500 מטר. צפת נמנית כאחת מ"ארבע ערי הקודש" שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן, מסוף ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. בדצמבר 2012 העיר מנתה 32,064 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצודת צפת נתגלו מערות קבורה מתקופת הברונזה - התיכונה והמאוחרת, האלף ה-2 לפנה"ס‎. במקום נמצאו ממצאים עשירים המיצגים רצף קבורה של 800 שנה.‏[1] נמצאו עדויות לקיומו של יישוב במקום החל מתקופת הברזל - כאשר צפת הייתה בתחום נחלת שבט נפתלי - ועד תקופת בית ראשון והתקופה הפרסית. עם חורבן ערי הגליל על ידי מלך אשור ב-732 לפנה"ס חדרה לאזור אוכלוסייה פיניקית. נמצאו מטבעות המעידים על קיומו של יישוב בצפת בתקופת אלכסנדר ינאי - המאות ה-1 וה-2 לפנה"ס.

השם "צְפַת" מוזכר במקרא רק בהקשר של כיבוש עיר של שבט יהודה: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת-שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הָעִיר חָרְמָה". דהיינו צפת זו היא בנחלת שבט יהודה בדרום הארץ ולא בצפונה.(שופטים א' י"ז).

יוסף בן מתתיהו, בחיבורו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ב', מתאר את ההכנות שהוא בתור מפקד הגליל ערך לקראת המרד הגדול. הוא ציפה כי הצבא הרומאי, שבא להכריע את המרד שפרץ בארץ ישראל, יגיע אליה מסוריה ובתחילה ינסה לכבוש את הגליל. הוא מחליט לבצר בגליל העליון את המקומות הבאים: "סלע עכבּרה ואת צפת (במקור: Sepph סֶ‏פְּ‏ף או)‏[2] ואת ימנית‏[3] ואת מירון". הסיבה לביצורה הוא מיקומה האסטרטגי הרם, היא שולטת על מעברי ההרים מסביב. על הר כנען בסמוך לביריה (כיום בתוך העיר) התקיים יישוב בשם יבנית ונקרא כיום "חירבת אבנית". ביבנית היה אחד מביצורי הגליל בתקופת המרד הגדול שבנה בן מתתיהו כמפקד הגליל, ומוזכר בפיוט הקלירי הנזכר כמקום מושבה של משמרת הכהנים אימר.

לאחר חורבן בית שני, משפחות הכוהנים ששרדו עזבו את ירושלים ועברו לגליל, שם הן חיו בקהילות קטנות השומרות על מנהגי כהונה וטהרה רבה. בין כ"ד משמרות כהונה מימי בית שני נמנה גם המשמר הי"ב, הוא: משמרת יקים או פשחור צפת.

בתקופת התלמוד מוזכרת צפת בהקשר להדלקת משואות שנועדו להודיע על קידוש החודש[4]. בפיוט "איכה ישבה חבצלת השרון" של ר' אלעזר הקליר, שחי במאה ה-5 - מאה ה-6, המתאר את חורבנן של ערי הכהנים בגליל, מוזכרת גם צפת:

Cquote2.svg

לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת
וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפָּת
וּבְחִזּוּק מוּסַר הֻרְפָּת
וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת
כֹּהֵן צְפָת .

Cquote3.svg
אתר פיוט

רבי אברהם אזולאי כותב שצפת היא עיר המקלט קדש‏[5].

התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצודת צפת
שרידי המצודה הצלבנית, 2008

עוד טרם התבססות ההתיישבות של הצלבנים בצפת, יש עדויות לקיומו של יישוב יהודי בעיר כבר במאה ה-11. זאת בניגוד "לדעה המקובלת, המייחסת את עלייתה של צפת לבנייה הצלבנית"‏[6]. בשנים 1102 או אפילו 1142 , היה במקום ריכוז עירוני, לא עיר ממש. מצויה תעודת קניה שנערכה בשנים 1023-1024 בשביל ילד: מוסי בן הבה בן סלמון הצפתי‏[7][8].

בתקופת הצלבנים הייתה צפת מבצר בעל חשיבות אסטרטגית, שתואר כ"מבצר חזק מאוד בין עכו לים כנרת". בצפת התקיימו זה לצד זה מבצר ועיר. שריד למצודה מהתקופה הצלבנית מהמאה ה-12 מצוי במרכז צפת. צפת כונתה בפי הצלבנים "מפתח הגליל". העיר שלטה על השטח שבין עמק החולה לבין עמק הכנרת ועל עורקי התחבורה שעברו דרך גשר בנות יעקב. הביצורים הראשונים הוקמו בשנים 1102 - 1103 וזאת על סמך תעודה משנת 1103. בשנת 1168 נמכר המבצר ל מסדר הטמפלרים. בשנת 1179 פשטו המוסלמים על צפת והרסו את העיר ואת המבצר‏[9]. מצודת צפת הייתה למבצר הצלבני הגדול במזרח. המבצר המכונה "עצום"‏[6] נבנה בשנית באמצע המאה ה-13 ביוזמת בֶּ‏‏נוּ‏אַ ד'אַ‏‏לִינואֵן (Benedict d'Alignan), הבישוף ממרסיי. תחת שלטון הצלבנים יוחסה למקום קדושה, כאשר נקבע כי זהו מקום המערה של "טוביה".‏[6] גודל המתחם היה כ-40 דונם. היקף החומה החיצונית הגיע ל-850 מטר, גובה החומה - 28 מטר ועומק החפיר 15 מטר. בחומה החיצונית היו שבעה מגדלים גדולים בגובה של 24 מטר‏[1] .

לפי ההיסטוריון "אל פאדל"‏[1] בחיל המצב היו שמונים אבירים ומשרתים וכן חמישה-עשר מפקדים, לכל אחד מהם היו חמישים פקודים וכן בעלי מלאכה. עם כיבוש המבצר נמנו בו אלף שריונות. מעריכים כי בזמן שלום שהו בו 1,700 איש ובעתות מלחמה - 2,200 איש.

צפת שימשה מרכז מנהלי של מחוז שהתגוררו בו 10,000 איכרים ב-260 כפרים וחוות. ההיסטוריון אל עות'מאני כותב:"מצודת צפת הייתה מן האיתנים שבמבצרי הפרנקים, ומאלה שהזיקו ביותר למוסלמים. בתוכה ישבו הטמפלרים, פרשים כעורבים ממש, נכונים לפשיטות על הערים בדמשק ועד דאריא (כנראה "דהריה" - בדרום הרי חברון) וסביבותיה ומירושלים ועד "כרך" (בעבר הירדן) וסביבותיה‏[1].

הצלבנים זיהו את צפת עם "ביתוליה" בהקשר ליהודית שלחמה בהולופרנס. הזיהוי של ביתוליה עם "בית אל" גרמה לשרשרת טעויות: גשר בנות יעקב על שם יעקב, חאן ג'וב יוסף - בעמק העולה לצפת - כמקומו של הבור בו הושלך יוסף ו"מערת שם ועבר" בצפת - כמקום בו הודיעו ליעקב על מותו של יוסף.

עם התבססות הצלבנים בצפת, עלה ערכו של המקום, ובמאה ה-13 הייתה למרכז של יהודי הגליל.

התקופה הממלוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1266 נכבשה המצודה בידי הסולטאן הממלוכי בייברס, שהפכה לבירת מחוז הגליל בממלכתו - הוא מחוז "צאפד". גבולות המחוז היו מנהר הליטני בצפון עד לעיר ג'נין בדרום. מעמדה עלה על מעמד ירושלים שהייתה "נפת" ירושלים לעומת "מחוז" צפת. בתקופה הממלוכית היה בצפת יישוב יהודי בן כ-300 משפחות. בתקופה זו נבנה "בית הכנסת אליהו הנביא", המוכר כבית הכנסת האר"י הספרדי.

בעדות מגניזת קהיר מתוארת סמיכת רבנים בצפת בשנת 1200: "נאום הנפצע למצוות אדוננו סעדיה בר' עובדיה זלה"ה הנסמך בצפת למצוות אדוננו" . משנת 1215 יש תעודה בה מסופר על קיום ישיבה בעיר. "ישיבת ארץ-ישראל" והעומדים בראשה ראו את עצמם כממשיכי הסנהדרין ונהגו לסמוך רבנים. אלחריזי כתב על קיום ישיבת "גאון יעקב" בצפת ועל העומד בראשה "צדוק הצדיק"‏[1]

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תור הזהב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צפת במאה ה-16

ב-1517 נכבשה ארץ ישראל, ובכללה צפת, בידי הטורקים. בתקופה זו התיישבו בצפת יהודים רבים מגולי ספרד, והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. באותה העת היה גם מצבה הכלכלי של העיר משופר. במאה ה-16, לפי המשוער, אוכלוסיית העיר הגיעה ל-13,000 נפש, כמחציתם יהודים. רבי משה באסולה שבקר בעיר ושהה בה בין השנים 1521 ו-1522 מתאר במילים הבאות את העיר צפת באותה העת:

Cquote2.svg

העיר מלאה כל טוב ומזונות משובחות. ובזול, לקונה כל דבר בעתו. ולולא רוב השמן והתבואה שמוליכים משם לדמשק ולמקומות אחרים, לא היה שווה כלום. מכל מיני פירות וטובים נמצאים בה, ואשר לא יהיה שם, יובא מדמשק. הארץ רחבת ידיים בסחורה, הן בחנויות לבגדי צמר, הן בסדקית, הן בבשמים, - משלושת אלה יש הרבה חנויות ליהודים. והם מביאים את הסדקית והבשמים מדמשק ומוכרים בעיר...

גם יש הרבה יהודים מחזרים תדיר בכפרים למכור סדקית ודברי רוכלים, וממלאים את בתיהם כל טוב. ומלבד זה יש רווח לקנות כותנה, וחוטים טווים, ומיני תרופות בזמן שהם זולים, ולמכרם בעת הראוי...ומי שאין לו קרן שישקיע אותה במסחר, צריך שיהיה בעל מלאכה. וארבע מלאכות טובות בכל ארץ ישראל: האורגים, הצורפים, והרצענים והבורסקאים, גם הבנאים. ומי שהוא בעל כוח להיות שכיר יום באותה מלאכה, פורעים אותו בטוב.

Cquote3.svg

בצפת ישבו ופעלו במאה ה-16 גדולי המקובלים: רבי משה קורדובירו, האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל, רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך", המשוררים רבי ישראל נג'ארה ורבי שלמה אלקבץ ורבנים מפורסמים אחרים. מכאן יוזמתו של גדול הרבנים של אותו דור, רבי יעקב בירב, שניסה לחדש את הסמיכה ולהקים את הסנהדרין. בצפת היו באותה תקופה שמונה עשרה ישיבות, עשרים ואחד בתי כנסת, ובית ספר גדול לילדי העניים‏[10]. היהודים כינוה "בית אל", והיא הייתה אחת מארבע ערי הקודש (שלוש האחרות הן ירושלים, טבריה וחברון).

מצבה הכלכלי של העיר היה משביע רצון. עולי ספרד הביאו עימם את תעשיית הצמר, חומר שעיבודו הצריך משאבי מים רבים, ולשם כך בנו מתקנים שונים כדוגמת המבטשה ואחרים. בעיר היו 3,000 נולי אריגה ותוצרתה התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה. אפילו חלק מהחכמים עסקו בתעשיית הצמר.‏[1] תושביה עסקו גם במסחר בדבש, במשי ובתבלינים. בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך עשר שנים הדפיס חמישה ספרים.‏[1]

דעיכת הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-17 הורגשה ירידה במעמדה הכלכלי של העיר. האריגים הזולים מאנגליה דחקו את אריגיה ותעשיית הצמר קרסה. נחתו על העיר מכת הארבה ומגיפות. גם חכמיה המפורסמים הלכו לעולמם, והאחרים עברו לירושלים ולערים אחרות. מגפה קשה במיוחד פקדה את צפת ב-1747. ב-1759 אירעה רעידת אדמה, שבה נמנו כ-300 הרוגים.

התאוששות קלה הורגשה בעיר בשנת 1778, כאשר הגיעה לארץ שיירה בת 300 חסידים שהתיישבו ברובם בצפת (עליית תלמידי הבעל שם טוב). ניתן לההגדיר תקופה זו כראשית "היישוב הישן" האשכנזי בצפת. ב-1799, מיד לאחר נסיגת צבאו של נפוליאון בונפרטה מארץ ישראל, נהרס הרובע היהודי על ידי פורעים ערבים מקומיים ורבים מיהודי העיר נטבחו. ב-1810 עלו לעיר גם מתנגדים, מתלמידי הגאון מווילנה, שבראשם עמד ר' ישראל משקלוב. חיזוק זה של היישוב בצפת גרם פריחה כלכלית מחודשת. אחד העולים, ישראל ב"ק, (שמשך אחריו כ-200 עולים מברדיצ'ב) יסד בה בית דפוס עברי ראשון בארץ ישראל.

הרובע הספרדי בצפת, 1895

פריחתה המחודשת של צפת הייתה קצרת ימים. ב-1823 אירעה רעידת אדמה שבעקבותיה הייתה ביזה רבה בעיר. ב-15 ביוני 1834 הייתה הביזה הגדולה בצפת - רבים מיהודי העיר נרצחו או נפצעו ורכוש היישוב נשדד על ידי המון ערבי. ב-1 בינואר 1837 הרסה רעידת אדמה נוספת את כל השכונה היהודית וגרמה למותם של כ-2,000 איש. מיד לאחר הרעש שוב פרצה בעיר מגפה וכעבור שנה, ב-1838, פרעו מורדים דרוזים ומוסלמים מצפת והכפרים סביבה ביהודי העיר. המכות שניחתו על יושביה היהודים של צפת, אם על ידי שכניהם הערבים או על ידי חולי ורעש, הביאו להידלדלות היישוב והעיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה. אחרי כל האסונות האלה נשארו בה כ-1,500 יהודים בלבד. היישוב בעיר אומנם גדל מחדש במחצית השנייה של המאה ה-19, ומנה ערב מלחמת העולם הראשונה כ-13,500 נפש, בהם רוב של כ-7,500 יהודים‏[11], אבל הניסיונות לפתח בה תעשייה וחקלאות לא עלו יפה, ויהודי צפת התקיימו בעיקר על החלוקה. הקושי בפיתוח של צפת נבע בין השאר מהעדר דרכים סלולות אל העיר (ההגעה לעיר הייתה אפשרית באמצעות רכיבה על בעלי חיים ובהמות משא בלבד), המרחק הרב לנמל ביירות ונמל יפו, והעדר קרקעות מתאימות לחקלאות מודרנית בסביבות העיר. הקהילה היהודית בעיר כמעט ולא הייתה מאורגנת מבחינת ציבורית, ובעיר לא פעלו כמעט מוסדות ציבור.

במהלך מלחמת העולם הראשונה פקד את העיר רעב, מגפות והחרמות רכוש בידי השלטון הטורקי. חלק מתושבי העיר בעלי נתינות זרה גורשו מהארץ, חלק אחר בחר לעזוב את העיר למקומות בטוחים יותר, וחלק גויס בכפיה לצבא העות'מאני ולפלוגות העבודה שלו. כתוצאה מכל אלו פחת מאוד מספר תושבי העיר היהודים, מכ־7,000 בתחילת המלחמה לכ־2,700 בסופה. האוכלוסייה הערבית נפגעה אף היא מהמלחמה, אך בצורה פחותה מהאוכלוסייה היהודית, ומספר תושבי העיר הערביים פחת בכרבע במהלך המלחמה. במהלך המלחמה נשלחו חלק ממגורשי תל אביב לצפת, שהיו בה דירות ריקות רבות באותה תקופה‏[12]. במהלך המלחמה נסלל בידי הצבא הטורקי קטע הדרך שבין ראש פינה לצפת כדרך כבושה לעגלות (עד אז ניתן היה להגיע לצפת רק באמצעות רכיבה על בעלי חיים).

ערביי צפת, ראשית המאה העשרים

תקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין המשטרה העירונית הבריטית

בתקופת המנדט השתנה המאזן הדמוגרפי בעיר והאוכלוסייה הערבית הפכה לרוב. צפת הייתה לבירתה של נפת צפת המנדטורית אשר שימשה כמרכז מנהלי, תרבותי וכלכלי לכפרי הנפה.

במאורעות תרפ"ט 1929 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי שלא היה מוגן. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים, עד שהתערבה המשטרה הבריטית והניסה את הפורעים‏[13]. בעקבות זאת עלו תלונות על הזנחת צפת על ידי המוסדות הלאומיים, דבר שהביא להגירה של הצעירים מהעיר‏[14] ועלו קריאות להקמת שכונות יהודיות ליד העיר העתיקה‏[15]. באמצעות 100,000 לא"י שהוקדשו על ידי שרה לוי לצורך כך הוקמה קריית שרה על הר כנען בראשית שנות ה-30‏[16]. לעומת זאת, הבטחה של קרן העזרה להקים שכונה על אדמת המצודה לא נתקיימה‏[17].

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הותקפו יהודי צפת על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים‏[18], אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי "ההגנה". ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. בהתקפה זו נהרגו אב ושלושה מילדיו‏[19]. במאמר המערכת של דבר נטען בתחילת 1937 שהשליטה בפועל בעיר נתונה בידי הוועד הלאומי הערבי וכי היהודים מסוגרים בגטו[20].

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת הדוידקה בצפת
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על צפת

ערב מלחמת העצמאות ב-1948, הייתה צפת עיר בת 12,500 תושבים, ובהם כ-2,400 יהודים. הבריטים פינו את המקום ב-16 באפריל 1948 ומסרו לידי הערבים את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע לאנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל ניסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי, בראשותם של מאיר מיבר ואלעד פלד מנה כ-375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי "הגנה" נוספים. מולם עמד כוח של כ-2,000 לוחמים ערבים (על פי ספר תולדות ההגנה[21]), או כ-700 איש (על פי מקורות אחרים‏[22]) מצבא ההצלה וערביי המקום. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים‏[23]. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה", שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו.

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קום המדינה מנה היישוב היהודי כ-2,300 תושבים. בריחת התושבים הערבים הביאה לכך שהעיר נותרה ברובה ריקה. אנשי צפת פוצצו חלק מהבתים הערביים, במיוחד בשכונת חרת אל אקראד. לאחר שוך הקרבות נכנסו לחלק מהבתים עולים חדשים ועיריית צפת יזמה פינוי ההריסות והאשפה ואנשי העיר תיקנו חלק מהבתים שנהרסו‏[24]. לראש העיר הראשון התמנה הרב משה פדהצור (פודהורצר), בן למשפחה ותיקה שהגיעה לצפת עוד בימי האר"י, ומי שעמד בראש הקהילה היהודית בצפת משנות ה-30 והיה אחראי לכך שהעיר לא פונתה בפרעות 1936 ולפני מלחמת השחרור, כדרישת הצבא הבריטי. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר היה הקמת קריית האמנים שמשכה אליה את מיטב האומנים הישראלים בשנות ה-50 וה-60 ומיתגה את העיר כעיר האמנות הישראלית והיהודית.

העיר קלטה עולים חדשים ומשרד השיכון הקים את השכונה החדשה בהר כנען‏[25]. בשנת 1953 התגוררו בעיר כ-7000 תושבים. ניסיונות להביא לצפת תעשייה לא צלחו בגלל המרחק הרב ממרכזי האוכלוסייה ובצפת נוצר כיס אבטלה. היו שהתלוננו שהמדינה משקיעה בהקמת ערים סמוכות: קריית שמונה וחצור הגלילית במקום לפתח את צפת‏[26]. בתחילת 1965, לאחר עבודה של כשנתיים, נקבעו שמות לרחובות העיר‏[27]. בשנת 1968 החלו חסידי ברסלב להקים את קריית ברסלב בחלק התחתון של הרובע היהודי בעיר העתיקה. העבודות עוררו חששות לפגיעה ברובע היהודי ולדיון ציבורי סביב הקמת הקריה‏[28]. בשנת 1976 החלה שיכון ופיתוח בהקמת השכונה המערבית של צפת שהשלב הראשון שלה תוכננה לכלול 270 יחידות דיור והשלב השני 450 יחידות דיור‏[29]. השכונה המערבית המשיכה והתפתחה והגיעה ל-1600 יחידות דיור. בסוף שנות ה-70 הוחל גם בבניית הקריה החרדית "מאור חיים" במערב צפת‏[30]. עד שנת 1983 הוקמו גם שכונות הדר ובנה ביתך בדרום העיר וקרית חב"ד בשיפולי הר כנען‏[31].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בצפת 32,901 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011‏-2012) היה 45.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 5,270 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[32]

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר‏‏‏[33]‏‏[34]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפת היא העיר הגבוהה והקרה ביותר בישראל‏[35]. מזג האוויר בחורף קר וגשום, ולעתים יורד בעיר שלג. בקיץ נוח עם אחוזי לחות נמוכים יחסית.

מזג אוויר בצפת
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 9 10 13 20 25 28 30 30 28 24 17 11
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 4 4 6 11 14 17 19 19 18 15 10 6

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתים בעיר העתיקה בצפת
מראה בעיר העתיקה

בזכות אקלימה ונופיה הפכה צפת לעיר תיירות, שמשכה אליה תושבים מכל קצווי הארץ בעיקר בעתות הקיץ. בתקופת זוהרה כעיר תיירות, בשנות ה-50 וה-60, רחובה הראשי היה הומה אדם עד גדותיו. רחוב ירושלים, שלו צורה עגולה, היה רחוב קניות פופולרי. הבידור פרח בעיר, וכלל מועדוני לילה כמו "לילות כנען" ו"השעות הקטנות", שם נוצר השיר של נעמי שמר "כיבוי אורות", כמו גם "שיר הספסל" שמקורו צרפתי ובזכותו התפרסמה הזמרת יעל שרז.

משנות ה-50 פרח בצפת רובע אמנים, שנודע כ"קריית האמנים", על גבול הרובע היהודי ההיסטורי. מועדון מילוא שימש מקום הכינוס של חברי הקריה שמנו ציירים, פסלים וסופרים. עם הציירים נמנו פרנקל, משה קסטל, משה רביב, יעקב מיטלר, אריה מרזר, מרדכי אבניאל, שמשון הולצמן, הירש שיליס, דוד לבקובסקי, ציונה תג'ר, מרדכי לבנון, רחל שביט ועוד. עם הפסלים נמנה משה ציפר (כיום מוזיאון), ועם הסופרים נמנו יהושע בר יוסף ושושנה שרירא שכיום הפך ביתה, יחד עם החמאם הסמוך לו, למלון בוטיק.

בסוף שנות ה-70 החלה דעיכה של צפת כמוקד תיירותי. כיום יש בעיר מספר מפעלי תעשייה, אולם היא עדיין מתקיימת בעיקר על נופש ותיירות. מוקדי התיירות המרכזיים נמצאים בעיר העתיקה בצפת והם כוללים בתי כנסת עתיקים, גלריות אומנים בקרית האומנים, מפעל נרות צפת, מחלבת המאירי וקדוש, המייצרות גבינה צפתית, ומוזיאון בית המאירי.

בשבתות רבים מן האורחים פוקדים את בתי הכנסת בעיר העתיקה. בחודשי החורף לאחר תפילת השבת נערכת "שירת הבקשות" בחלק מבתי הכנסת בעיר.

מאז שנת 1987 מתקיים בעיר בימי הקיץ פסטיבל הכליזמרים בצפת, ובו מגיעים לעיר אלפי מבקרים הנהנים מימים של מוזיקה יהודית. הפסטיבל מתקיים על מספר במות בסמטאות של העיר צפת והוא מתפרס על כשלושה ימים. המופעים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום.

בצפת קיימים מספר מלונות: מלון רות רימונים, מלון כנען ספא, מלון רון, מלון מרכזי, עשרות חדרי אירוח וצימרים.

קברי צדיקים בצפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפת והאזור קבורים עשרות צדיקים, ביניהם: האר"י הקדוש, בניהו בן יהוידע, רבי נחום איש גמזו, רבי פנחס בן יאיר (חמיו של רבי שמעון בר יוחאי), בנימין הצדיק, הושע בן בארי, חנה ושבעת בניה, רבי שלמה אלקבץ, רבי יהודה בר אילעי. רבי יוסף קארו. בבית העלמין העתיק בצפת קבורים חלק מהם, חלקם פזורים בשכונות העיר ומחוצה לה.

בית העלמין העתיק בצפת הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. בית הקברות מצוי לאורכו של המדרון המערבי של העיר צפת. מדי שנה מבקרים בו למעלה מ-700 אלף איש. בשטח בית העלמין נמצא גם מקווה האר"י. מאז ומתמיד היה ביקוש רב למקומות קבורה בבית העלמין בצפת וזאת מהסיבה שלפי ההלכה והאמונה היהודית, ראשיתה של תחיית המתים תחל עם בואו של המשיח, ולפי האגדה העממית אחד המקומות הראשונים בו תתרחש היא בצפת‏[36]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפת פועלים מספר מוקדי תרבות:

  • בית יגאל אלון- מרכז תרבות ע"ש יגאל אלון.
  • חאן החמור הלבן- מרכז הפועל בעיר העתיקה, השואף לקדם תוכניות בריאות, אקולוגיה ותרבות. מופעל על ידי עמותת הלב"ב - המרכז לחיים בריאים בצפת‏[37].
  • מתנ"סים- בצפת קיימים 3 שלוחות של החברה למתנ"סים: מתנ"ס סקטר הפועל בשכונת כנען, מתנ"ס בלום הפועל בשכונה הדרומית, מתנ"ס וולפסון הפועל במרכז העיר

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפת פועלים מס' שלוחות של תנועות נוער כגון בני עקיבא ואחרי.

כמו כן, בצפת פועלת תנועת נוער מקומית למען צפת פסגות (תנועת נוער) הפועלת לחיזוק הקשר לעיר צפת והתנדבות בעיר צפת.

מוסדות אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת הלימודים תשס"ח, באישור המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), החלו מתקיימות במכללה תוכניות לימוד עצמאיות לתואר ראשון במספר מסלולים. המכללה עובדת בשיתוף עם המכללה האזורית צפת, אשר מאז הקמתה, בשנת 1987, פועלת בסמוך למכללה האקדמית, ונעזרת במתחם הקמפוס שלה, לשם פעילותה השוטפת.

  • הפקולטה לרפואה בגליל- שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן, שהלימודים בה החלו בשנת הלימודים תשע"ב (2011 -2012). בפקולטה שני מסלולי לימוד לתואר ד"ר לרפואה: מסלול לימודים ארבע-שנתי לבוגרי תואר ראשון ומסלול לימוד שלוש-שנתי לישראלים בוגרי שלוש שנות לימודי רפואה באוניברסיטאות בחו"ל.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין העירייה
שכונת כנען בשלג (מבט מהמצודה)

צפת מורכבת משש יחידות מבניות עיקריות: העיר העתיקה, שכונת כנען, שכונת קריית שרה שהיא השכונה הגבוהה ביותר בישראל (980 מטר מעל פני הים) והוקמה על ידי שרה לוי בשנת 1928 (היום שוכן בה המכון לרפואה יהודית ע"ש הרמב"ם), שכונת רמת רזים, שכונת נוף כנרת השוכנת במורדות לכיוון ראש-פינה ושיכון דרום, החלק התחתון של העיר.

  • איביקור
  • אליהו פרומצ'נקו (רימונים)
  • גבעת שושנה
  • גני הדר
  • הגדוד השלישי
  • הכשרת היישוב
  • העיר העתיקה
  • השבעה
  • יוספטל
  • ירושלים
  • מאור חיים
  • מעלה כנען
  • מרכז העיר
  • נווה אורנים
  • נוף כנרת
  • עופר
  • רמת מנחם בגין
  • רסקו
  • רמת רזים
  • קריית ברסלב
  • קריית האמנים
  • קריית חב"ד
  • קריית שרה
  • קרן היסוד
  • שיכון דרום
  • שיקמה

אתרים בצפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל קריית האמנים

רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פעל רבי אברהם דב מאווריטש, שהיה מנהיג הקהילה החסידית בעיר. במאה ה-19 כיהן בעיר רבי שמואל הלר. בשנת תרע"ט הוכתר הרב אפרים שרגא וינגוט כרב העיר מטעם העדה החרדית. הוא כיהן ברבנות עד לפטירתו בשנת תשי"א. הרבנים לאחר קום המדינה מטעם הרבנות הראשית:

רבנים בולטים נוספים בעיר: הרב מרדכי דב קפלן, בנו של הרב שמחה, ראש מערך הכשרות במועצה הדתית המכנה את עצמו "רב העיר העתיקה", והרב מרדכי ביסטריצקי בנו של הרב לוי, המכהן כרבה של קהילת חב"ד בעיר.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כ-20 שנה, עד שנת 2014, הייתה לצפת ברית ערים תאומות גם עם העיר ליל, צרפת. בעקבות מבצע צוק איתן החליטה מועצת העיר ליל, המקיימת ברית דומה עם שכם, להקפיא חד-צדדית את ברית הערים התאומות, כמחאה על פעולותיה של ישראל ברצועת עזה‏[40].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה - רמת גן, מהדורה שנייה: 1974. מאמרים מתוך הספר:
  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, הוצאת תור - ארץ ישראל, ירושלים, מהדורה שלישית: 1948
  • מירון בנבנשתי, ערי ארץ-ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל, ירושלים, 1984 (מידע על צפת: עמ' 136-140)
  • חגי עמיצור, סקירה כללית מתוך: צפת ואתריה, עורכים: אלי שילר וגבריאל ברקאי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 2002
  • מנחם כהן, סיפורי צפת, הוצאת משרד הביטחון, 2003
  • אייל מירון (עורך), צפת וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2006
  • מאיר מיבר-מייברג, בצל המצודה, הוצאת מלוא, 1989
  • אמנון גופר, סודות גליליים, הוצאת עם עובד, 2007, עמ' 41-10

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה


צפת, בירת הגליל העליון, על רקע אגם הכנרת
Magnify-clip.png
צפת, בירת הגליל העליון, על רקע אגם הכנרת
מבט פנורמי למרכז רובע האמנים של צפת
Magnify-clip.png
מבט פנורמי למרכז רובע האמנים של צפת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 חגי עמיצור, סקירה כללית, מתוך: צפת ואתריה, עורכים: אלי שילר וגבריאל ברקאי, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 2002
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום ד"ר י. נ. שמחוני), הוצאת מסדה, 1968 (עמ' 185)
  3. ^ לפי התרגום לעיל של שמחוני: (או יבנית) היא יבנאל בצפון נחלת שבט נפתלי או לפי מקור אחר חר' אבנית סמוך לבירייה
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב הלכה א
  5. ^ חסד לאברהם, מעין ג', נהר י"ג. ראו גם "אמרי פנחס השלם, חלק א', עמ' ת"ע.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 יהושע פראוור, הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1975
  7. ^ יוסף ברסלבי, "ידיעות ארץ ישראל", ט', תש"ב, עמ' 55-56
  8. ^ יוסף ברסלבי, לחקר ארצנו - עבר ושרידים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ד (עמ' 62)
  9. ^ מירון בנבנשתי, ערי ארץ-ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל, ירושלים, 1984 (עמ' 136-140)
  10. ^ ספר המסעות, ארץ ישראל וסוריה הדרומית, בהוצאת ישעיה פרס, עמוד 323
  11. ^ בנימין זאב קדר, מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל, משרד הביטחון ויד בן צבי, 1991 (עמ' 232-233).
  12. ^ מדוע קראו רבני צפת להעלות על המוקד כתב עת ספרותי ומדוע החליטו לנדות את הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, הבלוג של זאב גלילי
  13. ^ לפני הטבח בצפת, דבר, 2 בספטמבר 1929
    בן-אלול, צפת בחורבנה, דבר, 10 בספטמבר 1929
  14. ^ זלמן קורין, זעקתה של צפת, דואר היום, 16 באוקטובר 1929
  15. ^ לבניין שכונה חדשה ליד צפת, דבר, 24 באוקטובר 1929
  16. ^ נמצאה גאולה להר כנען?, דבר, 24 ביולי 1933
    המשק הארצישראלי בשנת תרצ"ג, דואר היום, 20 בספטמבר 1933
  17. ^ בישוב צפת, דואר היום, 11 בספטמבר 1933
  18. ^ אש על צפת, דבר, 26 באוגוסט 1936
  19. ^ ליל דמים בצפת ובצופית, דבר, 14 באוגוסט 1936
    ביום ראשון: 70 שנה לרצח משפחת אונגר, באתר ערוץ 7, 17 באוגוסט 2006
  20. ^ מ.ד., דבר היום, זעקתה של צפת, דבר, 24 בפברואר 1937
  21. ^ יהודה סלוצקי, קיצור תולדות ההגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עם עובד, 1978 (עמ' 511-512)
  22. ^ מוסטפא עבאסי, "צפת במלחמת העצמאות: עיון מחדש", קתדרה 107 (ניסן תשס"ג), עמ' 115-148
  23. ^ צפת שוחררה, דבר, 11 במאי 1948
  24. ^ יצחק זיו אב, יומה של צפת, מעריב, 4 בנובמבר 1949
    דוד פדהצורשייך ג'ראח של צפת, מעריב, 21 בדצמבר 1949
  25. ^ צבי ג., תקוות שנתבדו, על המשמר, 21 ביוני 1953
  26. ^ אהרן דולב, השערוריה היתה מתוכננת, מעריב, 12 ביוני 1953
  27. ^ מנחם רהט, לכל רחוב בצפת יהיה שם, מעריב, 28 בפברואר 1965
  28. ^ עדית זרטלהאם צפת נהרסת?, דבר, 11 באוגוסט 1972
  29. ^ בניית השכונה המערבית בצפת 400 מליון ל"י, דבר, 28 באפריל 1976
  30. ^ ישעיהו עשני, 1000 דירות - בקריה חרדית חדשה בצפת, דבר, 15 באוגוסט 1977
    בוא לגור בצפת, מעריב, 13600, 2 בפברואר 1979
  31. ^ אהרן-רפאל נחמיאסאורח נטה ללון..., מעריב, 27 בפברואר 1986
  32. ^ פרופיל צפת באתר הלמ"ס
  33. ^ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‏
  34. ^ ‏1945: ‏אומדן סך כל האוכלוסייה לסוף שנה זו. בחלוקה אתנית: 9,530 מוסלמים, 2,400 יהודים. מתוך סקר הכפרים [1945:http://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20I/Safad/Page-071.jpg], באתר palestine remembered
  35. ^ מזג אויר בצפת, באתר וואלה!
  36. ^ בספר חסד לאברהם של ר' אברהם אזולאי בסעיף מעין שלישי נהר יג כתוב: "וכמו כן צפ"ת בגי' תק"ע, לרמוז שכל הדר בעיר צפ"ת יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל, שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל, במהרה נפשו שט ופורח במערת המכפלה לעבור לגן עדן התחתון. וזמש"ל. מסכ"י" חסד לאברהם
  37. ^ חאן החמור הלבן, באתר הלב"ב
  38. ^ Ziffer House: Documentation and Research Center of Israeli Visual Arts
  39. ^ הוכתר באופן רשמי רק לאחר 4 שנים.
  40. ^ בועז ביסמוט, דני ברנר, ‏העיר הצרפתית ליל השעתה את הברית עם צפת, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2014


קואורדינטות: 32°57′56.16″N 35°29′59.28″E / 32.9656000°N 35.4998000°E / 32.9656000; 35.4998000