רב ראשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רב ראשי הוא תואר מקובל בחלק מהמדינות בהן יש מיעוט יהודי עבור הרב שממלא את התפקיד העליון בהיררכיה הרבנית של מדינה מסוימת. הרב הראשי יכול להיות, אך לא חייב להיות, הסמכות הרבנית הדתית הגבוהה ביותר באותה מדינה והוא הנציג הבכיר ביותר של המיעוט הדתי היהודי במגעיו עם הסמכות החילונית של המדינה המארחת את המיעוט. בחלק ממדינות אירופה, בתקופות שונות בהיסטוריה שלהן, ממלא תפקיד הרב הראשי התמנה מתוקף תפקידו לבית המחוקקים של המדינה. במדינות בהן יש הכרה של המדינה בזרמים היהודיים השונים תיתכן תופעה של מספר רבנים ראשיים, אחד לכל זרם, אך רב ראשי של זרם לא זוכה לסמכויות ולמעמד הנלווה של רב ראשי של המדינה.

הרב הראשי מקביל לתפקיד החכם באשי באימפריה העות'מאנית ונקבע לראשונה באנגליה. לאחר מכן נקבעה משרה זו במדינות נוספות, אך לא בכל המדינות בהן ישבו יהודים.

בישראל נושאים את התואר "רב ראשי", עוד מתקופת המנדט הבריטי, ראשי הרבנות הראשית (הרב הראשי הספרדי מכונה גם הראשון לציון). בערים שונות מקובל התואר של רב ראשי של העיר והכוונה היא לרב הבכיר, שסמכותו עולה על סמכות הרבנים האחרים הפועלים באותה עיר. בחלק מערים אלו הכך גרגריש "רב ראשי אשכנזי" ו"רב ראשי ספרדי", אם כי הנטייה כיום היא למנות לעיר רק רב ראשי אחד.

יצירת התפקיד ותפוצתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד הרב ביהדות התפוצות התפתח במהלך הדורות ממעמד של מורה, למומחה לחוקי היהדות ועד לשופט ומנהיג קהילתי. היעדרה של סמכות מרכזית יצרה מצב בו כל רב היה אוטונומי בקהילתו. בקהילות היהודיות שפט הרבי בסיועם של שני פרנסים או דיינים ולא הייתה אפשרות לערער על פסיקות בית הדין, אלא לסמכות החילונית של השלטונות המקומיים. עם התפתחות המדינה המודרנית, השלטונות השונים ניסו להסדיר גם את המיעוט הדתי היהודי וליצור מנגנון מרכזי, דוגמת הקונסיסטוריה, שיקל עליהם את הדיאלוג איתם. עם יצירת ארגונים המאחדים את הקהילות היהודיות ברחבי המדינה, נוצר גם הצורך בפסיקה הילכתית אחידה, פסיקה שתינתן על ידי "רב ראשי". הרב הראשי נזקק להסכמת השלטונות למינויו ולעתים אפילו נכפה על הקהילה היהודית, כשהשלטון מעדיף רב פלוני על פני האחרים, מתוך שיקולים תלושים לחלוטין מהיהדות.

לא כל מדינה יצרה תפקיד של רב ראשי. באימפריה האוסטרו-הונגרית, בגרמניה שלפני השואה, באימפריה הרוסית, באיטליה, בארצות הברית ובקנדה מעולם לא היה רב ראשי. בחלק מהמדינות בהן לא היה רב ראשי דה יורה, דוגמת איטליה ורוסיה, הרב הגדול (מרא דאתרא) של עיר הבירה היה רב ראשי דה פקטו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", מאת ברוך טרקטין ולוציאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008. (ברומנית)