מדגם רשום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא כתוב כמו ערך אנציקלופדי, ישראליזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מדגם (design) או עיצוב תעשייתי (industrial design) הוא ענף אחד בעץ דיני הקניין הרוחני, הנועד לספק הגנה לאסתטיקה ולעיצוב החזותי של חפצים שעיצובם אינו נגזר ישירות מהפונקציונאליות שלהם. המדגם מהווה אחת מזכויות הקניין הרוחני המחייבות רישום בלשכת הרשם הטריטוריאלי במדינה, ובמדינת ישראל אצל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. עיצוב תעשייתי נועד להגן על צורה או על הרכב של דפוס או של צבע, או על שילוב של דפוס וצבע שהוא בעל ערך אסתטי. עיצוב תעשייתי יכול להיות גם דפוס דו-ממדי או תלת-ממדי המשמש לייצור מוצר, סחורה תעשייתית או מלאכת יד‏[1].

המדגם הוא בעצם אותם קווי דמות, קישוט או עיטור, אשר מיישמים אותם בהקשר למוצר מסוים - הפן העיצובי. לא מדובר במוצר אחד, אירוע חד פעמי, אלא מוצר המשולב בייצור תעשייתי, אשר תוצאותיו יהיו הרבה יחידות הנושאות אותו עיצוב - הפן התעשייתי.

סעיף 2 לפקודה מגדיר "מדגם" כך:

"קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ על ידי תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני".

המונופול אותו מעניק המדגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבוד השופט א' ריבלין בע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ פסק כי:

"מאחר שדיני המדגמים נועדו להגן על הצורה עצמה, מוענק לבעל המדגם מונופול מסחרי מלא על הצורה המוגנת. מדובר בזכות מונופוליסטית שלילית, המונעת מכל אדם, זולת בעל המדגם:

(א) ליחד, לצורכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו ליחד את המדגם כאמור לעיל; או 

(ב)לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום" (סעיף 37 לפקודה)". 

מטרת ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת ההגנה על המדגם הרשום היא לעודד את פיתוח וריבוי העיצובים התעשייתיים. החוק המגדיר זאת הוא "פקודת הפטנטים והמדגמים – 1924". החלק הפטנטי של החוק לא תקף יותר כי הוא חל על פטנטים על חיקוק חוק הפטנטים. החלק השני הוא התקף, אך ישנו בכנסת תזכיר חוק מדגמים חדש (בצד הפקודה ישנן את תקנות המדגמים).
בע"א 11487/03 August Storck נ' אלפא אינטואיט (פורסם בנבו, 23.3.2008) נקבע כי:

"דיני המדגמים, מצידם, נועדו להסדיר את ההגנה על צורות חדשניות או מקוריות של מוצרים תעשייתיים, ובלבד שצורות אלו מושכות את עין הצרכן ואינן בעלות אופי פונקציונאלי [...] גם כאן המטרה הינה עידוד הפיתוח והיצירה באמצעות מתן זכות שימוש בלבדית לתקופת זמן מוגבלת, כך שבתום התקופה יוכל הציבור כולו ליהנות מפירותיה של יצירה זו. בבסיסה של ההגנה המוענקת לעיצובים חדשניים של מוצרים תעשייתיים עומדת ההכרה בכך, ש"העיצוב התעשייתי משמש מקדם המכירות הראשוני של המוצר, איש יחסי הציבור, של המוצר התעשייתי... במלים אחרות, דיני המדגמים משקפים הכרה בחשיבות הנודעת לצורת המוצר במסגרת התחרות על לבם של הצרכנים".

כיצד מוענקת הזכות?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכות מוענקת לאחר תהליך של בחינה ברשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, והיא נקנית ברישום בפנקס המדגמים. הרישום נעשה ביחס לסוג מסוים של מוצרים, דהיינו אם יש אלמנט עיצובי מסוים שפותח, הקו העיצובי הזה יכול להיות מיושם למגוון רחב של מוצרים שונים. כדי לקבל הגנה, המעצב צריך לרשום את כל קבוצות המוצרים בעלי האלמנט הנ"ל עליהם הוא רוצה להגן.
את הסיווג אליו ניתן לשייך את המדגם ניתן למצוא בתוספת השלישית לתקנות המדגמים [יש 30 סוגים]. לדוגמה: סוג 30 – טיפול בבעלי חיים. תחת סעיף זה ניתן לרשום את המדגם בכל הקטגוריות הרשומות בסעיף או באחדות מהן.

כיצד מוגדר מדגם?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת המדגם מצויה בסעיף 2 לפקודה: "מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ על ידי תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין הרואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מכנית.
  • ההגנה של המדגם - סעיפים 33, 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים – 1924 מגדירים את היקף ההגנה שנותן מדגם רשום:
סעיף 33 לפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(1) עם רישומו של מדגם תהא לבעליו הרשום זכות היוצרים עליו למשך חמש שנים מיום הרישום, בהתחשב עם הוראות הפקודה הזאת.
(2) אם נתבקש הרושם במועד הקבוע ובאופן הקבוע, לפני כלות חמש-השנים הללו, להאריך את מועד זכות היוצרים ושולם המס הקבוע, יאריך הרושם את תקופת זכות היוצרים לחמש שנים נוספות מיום תום חמש השנים הראשונות.
(3) אם נתבקש הרושם במועד הקבוע ובאופן הקבוע, לפני כלות התקופה השנייה של חמש שנים, להאריך את מועד זכות היוצרים, יכול הרושם, בהתחשב עם כל תקנה על פי הפקודה הזאת ומששולם המס הקבוע, להאריך את מועד זכות היוצרים לתקופה שלישית של חמש שנים החל מיום כלות התקופה השנייה של חמש שנים.
(4) על אף הוראות סעיפים קטנים (2)ו(3), לא ביקש בעל מדגם להאריך את מועד זכות היוצרים ולא שילם את האגרה, במועד הקבוע כאמור בסעיפים קטנים (2)או (3), רשאי הוא, בתוך תקופה של שישה חודשים שתחילתה בתום התקופה הראשונה או השנייה של חמש השנים, לפי העניין לבקש להאריך את מועד זכות היוצרים, כפוף לתשלום אגרה נוספת על האגרה הקבועה לפי סעיפים קטנים אלה.

סעיף 37 לפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(1) כל עוד קיימת זכות יוצרים באיזה מדגם אסור לשום אדם,-
(א) ליחד לצורכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו ליחד את המדגם כאמור לעיל; או
(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.
(2) כל העובר על הסעיף הזה יהא צפוי לשלם לבעל הרשום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עברה ועברה, ואם העדיף בעל המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עברה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העברה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה שיוציא בית המשפט; בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י. דרורי, י. ו. אורלנד, דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי, בהוצאת פרלשטיין - גינוסר (2014)