גלובליזציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גלובליזציה (מלטינית - גלובוס, כדור, מונח המשמש לציון כדור הארץ) היא התרחבות, האצה והעמקה של הקשרים הפוליטיים, התרבותיים והכלכליים בין מדינות, חברות ויחידים באופן היוצר שילוב של כלכלות, תרבויות ותנועות פוליטיות מכל העולם.

במשך ההיסטוריה של התפתחות התרבות האנושית הולך ומתחזק התהליך שבו מידע, מוצרים, בני אדם, כסף וטכנולוגיה חוצים גבולות לאומיים בקצב מהיר. תופעה זו גורמת ליצירת קהילה רחבה המשולבת בשוק אחד.

משחר האנושות, וביתר שאת מאז תחילת העת החדשה, היו מספר תקופות בהן התחזקו מגמות גלובליסטיות, (כמו תקופת האימפריה הרומית או סוף המאה ה-19). על-פי הסוציולוג והפילוסוף עמנואל פרנסה, תחילתו של עידן הגלובליזציה הנוכחי היא בגילוי אמריקה, "העולם החדש", בשנת 1492, אך כיום נהוג לקרוא בשם זה בעיקר לתהליכים החלים מאז השליש האחרון של המאה ה-20. דוגמה לגלובליזציה היא רשת המזון מקדונלד'ס, הנפוצה כמעט בכל העולם, והיא בעלת רשת של סניפים הפרושים באופן גלובלי ברוב מדינות העולם.

הגלובליזציה היא תהליך שבאמצעותו מתקיים מעבר של סחורות, מידע ואנשים ממדינה למדינה ללא קושי.

התרחבות הסחר העולמי מורגשת בכל מקום בעולם. אנשים ברחבי העולם נחשפים כל העת לכמויות גדולות של מידע, מתעדכנים בחדשות, בהמצאות ובטכנולוגיות חדישות, ומכאן נוצר מעין "כפר הגלובלי" אשר מאחד את כל המדינות לישות אחת גדולה, שבה המשמעות של גבולות מדיניים הולכת וקטנה. 

כתוצאה מהתפתחות טכנולוגית בתחבורה ובתקשורת, התפתחויות פוליטיות וכלכליות נוצר תהליך גלובלי של סחר בין מדינות וחברות רב-לאומיות. ניתן למצוא כיום במדינות רבות מוצרים מיובאים אשר זולים לעתים קרובות מתוצרת אותה הארץ. 

תאגידי ענק הם אחד ממאפייני הגלובליזציה הבולטים ביותר. בתמונה לוגו חברת המזון המהיר מקדונלד'ס, חברה המהווה בעיני רבים סמל לגלובליזציה בשל התפשטותה ותפוצתה בכל רחבי העולם ובתרבויות ומדינות שונות

סיבות לגלובליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציולוגים, היסטוריונים וכלכלנים מונים מספר סיבות לתהליך הגלובליזציה. הוגים רבים רואים אותה כתוצאה של מספר סיבות, בעוד אחרים טוענים כי סיבה אחת בלבד היא המרכזית. בין הסיבות עצמן גם עשוי להתקיים יחס של סיבה ומסובב - רבים יטענו כי הנמכת המכסים, לדוגמה, היא תוצאתה של סיום המלחמה הקרה.

סיבות טכנולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרם המרכזי בסוציולוגיה, המיוצג בין השאר על ידי הסוציולוגים מנואל קסטלס, אנתוני גידנס ובנג'מין ברבר, מייחס את תחילת תהליך הגלובליזציה לשינויים טכנולוגיים שחלו בסוף המאה ה-20. השינויים העיקריים שהשפיעו, לפי טענה זו, על תהליך הגלובליזציה הם שינויים בתחום המחשוב והתקשורת (מחשב אישי, תקשורת לווינים, טלפון סלולרי ורשת האינטרנט), שאיפשרו תקשורת בין מדינות ובין יבשות, ועקב כך נוצרו קשרים תרבותיים, פוליטיים ובעיקר כלכליים בין מדינות שונות וחשוב מכך - בין יחידים וקבוצות במדינות שונות.

באמצעי התחבורה בים, מחיר ההובלות באוניות הוזל ויועל יותר, והסחר בין מדינות שונות גדול יותר.

באוויר, העלות של הטיסות הוזלה ויש מעבר של אנשים ממדינה למדינה בזמן קצר ובעלות נמוכה.            

ביבשה, יש הרבה רכבות בעולם שעוזרות להגיע במהירות מעיר לעיר ואפילו ממדינה למדינה!

באמצעי התקשורת, ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט קיים מידע נגיש ועדכני לרחבי העולם. כך אנשים מודעים למה שקורה בעולם ובנוסף, לאפשריות תעסוקה ותיירות.

סיבות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילתה של ברית המועצות ובעקבותיה קריסת הגוש הקומוניסטי הותירו את ארצות הברית כמעצמת-על יחידה בעולם. מעמדה החדש איפשר לה חופש פעולה פוליטי, ובמידה רבה אף לכפות את עמדתה בנושאים שונים.

למעמד זה של ארצות הברית הייתה השפעה משתי סיבות: ראשית, היעדרו של מאבק בין גושי איפשר שיתוף פעולה חופשי יחסית בין מדינות, בלא שאלו יצטרכו לחשוש מהשפעותיו על מאזן כוחות. שנית, העוצמה הפוליטית של ארצות הברית איפשרה לה לקדם קווי מדיניות עולמיים התואמים את עמדתה הליברליסטית. ולדחוף לכיוון של שוק חופשי עולמי, בעזרתם של ארגוניים עולמיים - בעיקר הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, שלפי טענות שונות מייצגים את עמדתה של ארצות הברית. לפי טענה זו, הקרויה תאוריית ההגמוניה הליברלית, קיומה של מעצמה הגמונית ליברלית מאפשר לכל העולם להתקדם לכיוון של ליברליזציה, ובהתאם לעקרונות השוק החופשי מביא אף לצמיחה כלכלית כלל עולמית. החוקר פרידמן טוען שכוחה הרב של ארצות הברית נובע גם מכוח המשיכה החזק של האמריקניזציה בתקופה זו יותר מתמיד ומפתה ביכולת להגיע לחיים טובים ומשגשגים.

כנגד טיעון זה, מצביעים רבים על כך שהדומיננטיות של מדינות המערב בכלל ושל ארצות הברית בפרט בתהליך התרחבות זה הביאה לכך שהן משתמשות לעתים רבות בכוחן העודף בדיוני ובארגוני הסחר כדי להסיר את ההגנות מהתחומים בהם כלכלתן חזקה (ביטוח, פיננסים, טכנולוגיה עילית) מחד, ולשמור את אותן ההגנות בתחומים בהן למדינות חצי הכדור הדרומי יתרון יחסי (כמו חקלאות ומכרות). מצב זה מוביל לכך שמחד, ארצות הדרום אינן יכולות לממש את היתרון היחסי שלהן ומאידך אינן יכולות לפתח שוק מקומי במקום בו אין להן יתרון כזה.

סיבות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שינויים כלכליים שחלו בתקופה זו השפיעו על הפיכתה של הכלכלה העולמית, ובעקבותיה אף על תחומים נוספים, לגלובליים.

ליברליזציה של מטבעות
בשנת 1971 פרשה ארצות הברית, באופן חד-צדדי, מהסכם ברטון-וודס והפסיקה את הצמדת הדולר לזהב. בעקבותיה פעלו ממשלות רבות נוספות לליברליזציה של הסחר במטבעות, ובכך הפך הסחר הפיננסי הבינלאומי לגמיש הרבה יותר.
האמריקאים והאירופאים תומכים בשוק חופשי, כך שיהיה זרימת הון חופשית ממדינה למדינה.  
הסרת מכסים
בעוד שתקופת המלחמה הקרה אופיינה במדיניות מרקנטליסטית, בה הגנה כל מדינה על התעשייה המקומית, מאז שנות השמונים חלה ירידה חדה ברמת המכסים שהנהיגו מדינות שונות, ובעליה בהסכמי סחר מקומיים ועולמיים שאיפשרו סחר חופשי בין מדינות. נוצרו אזורי סחר חופשי נרחבים, הגדולים שבהם - השוק האירופי המשותף ונפט"א. עם זאת, ככתוב לעיל, הליברליזציה של הסחר אינה הומוגנית ואינה שוויונית, ובעוד תחומים מסוימים נפתחו לסחר חופשי, תחומים אחרים נותרו מוגנים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים שונים כוללים תחת המושג גלובליזציה מגוון רחב של שינויים, אך ניתן למצוא מספר מאפיינים כלליים לכל השינויים הללו.

ראשית, כפי שמעיד שמה של התופעה, מדובר בשינוי של תהליכים, מוסדות או אירועים מרמה של מדינת לאום לרמה עולמית (גלובלית). ניתן לראות שהתרחבות זו נעצרת לעתים רבות ברמה האזורית - האיחוד האירופי הוא כנראה הדוגמה הבולטת ביותר, אך דוגמאות דומות קיימות ברוב אזורי העולם. החוקרים חלוקים בדעתם האם ניתן לראות במעבר למסגרות אזוריות שלב ביניים בדרך אל המסגרת העולמית (כמו שטוען הסוציולוג יורגן האברמאס), או שמא הגלובליזציה אינה אלא מצג שוא, וההתארגנויות האזוריות הן למעשה סיומו של תהליך (אחד המייצגים העיקריים של גישה זו הוא סמואל הנטינגטון, וראו פירוט בהמשך).

שינוי נוסף המאפיין, לדעת מנואל קסטלס, את התהליכים המעורבים בגלובליזציה הוא המעבר לחברת רשתות. לפי קסטלס, השינוים הטכנולוגיים, ובמיוחד השינויים בעיבוד המידע, הביאו לשינוי באופי ההתארגנות של חברות ומוסדות. ממבנה הירארכי, הכולל מדרג ברור של זרימת אחריות, החלטות ומידע באופן אנכי, חל מעבר למבנה של רשת חברתית, מבנה אופקי שאין לו מרכז. שינוי זה בא לידי ביטוי בתחומים רבים, החל מאופן ארגון היצור, שבו חל מעבר מחברות ענק הירארכיות בעלות קידום פנימי לחברות המורכבות מאוסף של מרכזים, המקושרים ביניהם בדרכים שונות, ועד לארגוני טרור הבנויים כרשת של ארגונים ולא כארגון אחד בעל מפקדה משותפת המקבל הוראות ממקור אחד.

שינויים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלובליזציה כלכלית
סחר בינלאומי 
השינויים הכלכליים שתוארו לעיל הביאו בעקבותיהם גידול משמעותי בהיקף הסחר הבינלאומי. בעוד בשנת 1986 היקף הסחר הבינלאומי היה כ-2,000 מיליארד דולר, עשר שנים מאוחר יותר היקפו היה 5,200 מיליארד - עליה של 260%. עקב כך, מוצרים 'תוצרת חוץ', שהיו מחזה נדיר ברוב מדינות העולם בשנים שקדמו לגלובליזציה, הפכו למחזה נפוץ. לריבוי מוצרי היבוא, ובמיוחד לגידול הרב ביבוא מוצרי התרבות, היו השפעות תרבותיות מרחיקות לכת (ועל כך ראו בהמשך).
סחר פיננסי 
גידול משמעותי אף יותר חל בסחר הפיננסי. הליברליזציה של הסחר במטבעות והשינויים העמוקים בתהליכי תקשורת הנתונים הביאו להפיכתו של השוק הפיננסי, למעשה, לשוק עולמי יחיד ולגידול עצום בהיקף הסחר, עקב הקלות שבביצוע עסקאות ארביטראז'. אם בשנת 1986 היה היקף הסחר במטבעות בניו יורק, בלונדון ובטוקיו 190 מיליארד דולר מדי יום, בשנת 1995 היה היקף סחר זה כ־1,200 מיליארד דולר.‏[1]
אחת מהשפעות גידול זה בהיקף הפעילות הפיננסית הגלובלית הוא ירידה ביכולתם של בנקים מרכזיים במדינות שונות להשפיע על המטבע המקומי. בעוד שבעבר היקף הסחר המצומצם איפשר לבנק מרכזי השפעה רבה על התנהגות המטבע, היקפי המסחר העצומים והליברליזציה של המטבעות הופכים את רוב הבנקים המרכזיים, במידה רבה, לשחקנים מן השורה שהכלים שבידיהם להשפעה על התנהגות המטבע אינם עולים בהכרח על כליהם של שחקנים אחרים. דוגמה בולטת ניתנה ב־16 בספטמבר 1992, כאשר בריטניה נאלצה להוציא את הלירה שטרלינג ממנגון יצוב המטבעות האירופי בעקבות מתקפת ענק של ספקולנטים.
שינוי באופן היצור 
שינוי נוסף הוא שינוי באופן הייצור התעשייתי. בעוד בתקופה שקדמה לגלובליזציה היה הייצור מרוכז במדינה יחידה, במפעלי ענק שבהם התבצעו כל שלבי היצור, או לכל היותר במספר מפעלים סמוכים. הרי שבשנים אלו התרחב מאוד היקפם של תאגידים בינלאומיים, בהם הן השליטה והן היצור אינם מרוכזים יותר בארץ אחת, וכל אחת מהפונקציות של התאגיד ממוקמת במדינה ובאזור המתאימים ביותר לצרכיה. התוצאה המרכזית של שינוי זה הוא יציאת הייצור עצמו ממדינות הצפון, המאופיינות בשכר עבודה גבוה יחסית, למדינות הדרום שבהן השכר הוא נמוך, ויותר מכך - בניידות של מפעלים, הנוטים לעבור בקלות ממדינה למדינה לפי השינויים בתנאי הסחר ובעלות העבודה.
לשינוי זה מספר השפעות כבדות משקל:
  • ראשית, צמצום במספר המשרות בתעשייה במדינות הצפון, שבעקבותיו חלו הן עליה באבטלה ברוב המדינות והן עליה בשיעור המועסקים בשירותים במדינות אלו. כתוצאה מכך משתנה אופי העבודה במדינות אלו, ממשרות בטוחות לכל החיים למשרות המאופיינות בדרך כלל בשכר נמוך, במיעוט תנאים סוציאליים ובחוסר קביעות (מקג'ובים).
  • שנית, הורדת השליטה של מדינות הדרום, ובמידה פחותה אף של מדינות הצפון, על תנאי התעסוקה. הקלות של העברת מפעלים ממדינה למדינה גורמת למרוץ לתחתית בין מדינות בתחום תנאי התעסוקה - כל מדינה מורידה את התנאים הניתנים לעובדים כך שיהיו נמוכים משל שכנותיה ובכך מנסה לשכנע משקיעים לבחור בה. המדינות השכנות נאלצות להשוות את תנאי העבודה ואף להורידם נמוך יותר, וחוזר חלילה.
הגירת עבודה 
תחום אחד שבו ניתן לראות דווקא את סגירת הגבולות הלאומיים ולא את פתיחתם הוא תחום הגירת העבודה. בעוד שבשנות ה-50 וה־60 חלה תנועה מסיבית של הגירת פועלים מארצות עניות יחסית לארצות הגוש המערבי דאז, בשנים האחרונות מוקשחים חוקי ההגירה במדינות רבות. אל מול העלייה בניידותם של השכבה העילית של העובדים המיומנים, הוגבלה מאוד בשנים האחרונות ניידותם של רוב העובדים.‏[2]
פערים 
הדעות חלוקות לגבי השפעתה של הגלובליזציה על הפערים הכלכליים בין מדינות ובתוך מדינות. אנתוני גידנס, פרנסיס פוקויאמה וג'וזף שטיגליץ, למשל, טוענים (כל אחד בנפרד) כי הגלובליזציה היא הדרך הטובה ביותר להשגת צמיחה עולמית ולכן גם לקידום מדינות הדרום והצפון כאחת. הגלובליזציה לדעת שטיגליץ יוצרת הזדמנות ליצירתה של תודעה חברתית בינלאומית שרק דרכה אפשר לפעול למען מטרות כלליות כגון מחיקת חובות למדינות עניות. השתלבותן של יחידות כלכליות רבות במשק העולמי יצרו מציאות שבה השינויים שהביאה הגלובליזציה היו מבוקרים והרווח התחלק באוכלוסייה באופן שווה. כדי לקדם את הגלובליזציה החיובית יש צורך במתן רגולציה ופיקוח ברמה הלאומית של מדינות מתפתחות. כמו כן גם נדרש להקים מנגנוני פיקוח בינלאומיים שהערך המוביל אותם הוא אינו ערך כלכלי בלבד שמוכתב על ידי הקהילה הפיננסית, אלא ערכים חברתיים שנותנים אפשרויות צמיחה ומתחשבים בצרכים של מדינות מתפתחות.

חוקרים אופטימיים פחות, כמו הסוציולוג מנואל קסטלס, רואים בגלובליזציה צדדים חיוביים כגון גידול בצמיחה ברבות ממדינות הדרום, ומנגד גם צדדים שליליים כגון העמקת הפערים התוך מדינתיים.

חוקרים אחרים, ובעיקר חוקרים נאו מרקסיסטיים, רואים בגלובליזציה תהליך הרסני עבור מדינות הדרום. לפי חוקרים אלו, ממשלות הצפון והגופים המובילים את הגלובליזציה, ובעיקר הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, מובילים צעדים שאינם מכוונים להפיכת תהליכים לעולמיים או לסיוע למדינות הדרום. לטענתם, אלו צעדים שנועדו להעמיק את הניצול הקפיטליסטי.

שינויים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלובליזציה פוליטית

השינוי המרכזי במפה הגיאופוליטית העולמית בתקופה זו הוא קריסתה של ברית המועצות ובעקבותיה של כל הגוש הסובייטי. שינוי זה גרר בעקבותיו מספר שינויים נוספים:

היחלשות מדינת הלאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קונצנזוס בקרב החוקרים כי השינויים החלים בעשורים האחרונים מביאים להצבת אתגר לכוחה של מדינת הלאום, אך אין הסכמה על הגורם המקבל את הכוח הזה. בעוד חוקרים מסוימים טוענים כי כוח זה עובר לארגונים פוליטיים על-לאומיים, דוגמת האיחוד האירופי או האומות המאוחדות, אחרים טוענים כי כלל המערכת הפוליטית נחלשת והכוח עובר למערכות אחרות, ובעיקר למערכת הכלכלית.יש חוקרים הטוענים כי למעשה מדינת הלאום רק התחזקה בעידן העכשווי, כתוצאה מיכולות ניטור טכנולוגיות, תקשורתיות וצבאיות אבסולוטיות.

מספר גורמים חוברים כדי לאתגר את כוחה של המדינה. חוקרים שונים מונים את הגורמים שלהלן כמשפיעים על אובדן כוח זה:

שינויים כלכליים 
השינויים הכלכליים שפורטו לעיל השפיעו השפעה עמוקה על יכולתה של המדינה לשלוט במדיניותה הכלכלית. הסכמי הסחר מנעו מהמדינה את היכולת לשלוט על המכסים ובכך לבחור האם להגן על התעשייה שלה. השינויים בשוק המטבעות הבינלאומי אילצו את המדינה לוותר על רגולציה של המטבע שלה, כדי שתהנה מפירות סחר זה ו'המרוץ לתחתית' אילץ אותה לוותר על חוקי עבודה כדי לשמור על שכר נמוך ועל חוקים סוציאליים כדי להוריד מיסים, כל זאת כדי למשוך משקיעים פוטנציאלים או למנוע את עזיבתם של משקיעים קיימים.
תקשורת 
השינויים הטכנולוגיים הביאו לשינויים דרמטיים באופיה של תקשורת ההמונים. הופעתה של תקשורת לווינים הביאה לצמיחתן של רשתות תקשורת כלל עולמיות ולשידורי טלוויזיה באמצעות לווין. סוגי שידור אלו, בניגוד לקודמיהם, לא נשלטו על ידי המדינה וזו אף לא יכלה להפעיל עליהם צנזורה ברוב המקרים, ובכך איבדה המדינה את המונופול על עיצוב המידע המגיע לאזרחים.
שינוי חשוב נוסף בתחום התקשורת הוא הופעתו של האינטרנט. עוד יותר מרשתות התקשורת, איפשר האינטרנט לאזרחי המדינה נגישות למידע שאינו נשלט או מבוקר על ידי המדינה. ניסיונות שנעשים במדינות שונות לחסום אתרים מסוימים ברשת (לרוב של האופיזיציה) נכשלים על פי רוב.
השינוי בתקשורת איננו אחיד, במרבית מדינות אפריקה אין נגישות לתקשורת אלטרנטיבית בשל מחירה הגבוה ואילו בצפון קוריאה מחויבים האזרחים להחזיק מכשירי רדיו הקולטים רק את התחנה של המשטר.
פשע בינלאומי 
אותם השינויים הטכנולוגיים שאיפשרו את יצירת התאגיד הבינלאומי (ראו לעיל), איפשרו גם את היווצרותו של פשע בינלאומי. כמו מנהלים, גם פושעים יכלו ליעל את פעילותם ולהפוך אותה לרב-עולמית על ידי שימוש בטלפונים סלולריים, תקשורת לוויינים ודואר אלקטרוני. הסחר הפיננסי הבינלאומי איפשר תרגילי הלבנת כספים בינלאומיים שהפכו קשים מאוד לזיהוי. חלקים ניכרים מעולם הפשיעה הפכו להיות בינלאומיים, ובכך איתגרו את יכולתה של המדינה הבודדת להתמודד עימם.
הגלובליזיציה אפשרה גם את יצירת ארגוני טרור בינלאומיים, במיוחד אל-קאעידה ונספחיו. בעוד שבעבר ארגוני הטרור התמקדו במטרות מקומיות יחסית, הרי היום הם מכריזים מלחמה על מדינות.
היחלשות המדינה בתחום זה הייתה בשני האופנים שתוארו לעיל: מחד, העברת כוחות מהמדינה לטובת ארגונים בינלאומיים ללוחמה בפשיעה, דוגמת האינטרפול. מאידך, חוסר ההצלחה של המדינה בטיפול בפשיעה נתפס כירידה בפוטנטיות שלה ולכן גרר אובדן אמון מצד אזרחיה.
שינוי אופי הצבא 
מאז תחילתו של גיוס החובה, התקיימו יחסים הדוקים בין מדינת הלאום לבין הצבא. ההסתמכות על כל שדרות החברה בעת מלחמה אילצה את המדינה לזכות באמונם של אזרחיה. כדי להבטיח אמון זה, התערבה המדינה באופן עמוק בחייהם של אזרחיה באמצעות מדינת הרווחה.
בעשורים האחרונים של המאה ה-20 הביאו שינויים בטכנולוגיה הצבאית ובמפה הגיאופוליטית העולמית לירידת הצורך בצבא המונים, ולכן בהזדקקות של מדינות לאמון אזרחיהן. כך התאפשרה הפסקת מדיניות התמיכות הזו, בלא שהירידה במחויבות האזרחים למדינה תפגע בכוחו של הצבא.

דמוקרטיזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לשינויים שלעיל, ובמידת מה בעקבותיהם, הביאה עמה הגלובליזציה גם גל של דמוקרטיזציה. ראשיתו של גל זה בשורת המהפיכות הדמוקרטיות בדרום אמריקה במהלך שנות ה-80 והמשכו בקריסת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה. פרט לגלים מסיביים אלה, ניתן לראות דמוקרטיזציה, חלקית לפחות, ברוב המדינות הדיקטטוריות בעולם.

לדמוקרטיזציה חלקית זו מספר סיבות: ראשית, הליברליזציה של הכלכלה גוררת אחריה, במקרים רבים, גם תהליכי דמוקרטיזציה. שנית, השינויים הטכנולוגיים מצמצמים את יכולתה של המדינה לשלוט במידע שבידי אזרחיה, ובכך גורמים לביזור של המידע ובכך גם של הכוח הפוליטי, לפחות במידה מסוימת. לבסוף, סופה של המלחמה הקרה מאפשר לארצות הברית לשים דגש על דמוקרטיזציה ולא רק על שמירת נאמנותן של מדינות בעולם השלישי.

שינוי באופי המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופה של המלחמה הקרה והתפוגגותו של המתח הבין גושי איפשרו לאו"ם, בסיוע גורמים נוספים, למלא את תפקידו המקורי כשומר השלום העולמי. עקב כך, מלחמות בין מדינות הפכו לעניין מסוכן ולא כדאי, שכן המדינה היוזמת הסתכנה במגוון סנקציות, החל מכלכליות ועד להתערבות צבאית.

עם זאת, שינויים אלו לא השפיעו על היתכנותם של סכסוכים מקומיים בתוך גבולותיהן של מדינות, ולכן תקופה זו מאופיינת בריבוי של סכסוכים כאלה, שאף לובשים לעתים אופי אלים במיוחד (דוגמת רצח העם ברואנדה והמלחמה ביוגוסלביה לשעבר). כוחות בינלאומיים ניסו להתערב גם במלחמות מסוג זה, אך לרוב עשו זאת בצורה חלקית ביותר ובחוסר הצלחה.‏[3]

לאחר פיגועי 11 בספטמבר הכריזה ארצות הברית מלחמה על הטרור, מלחמה זו גרמה לנסיגה משמעותית בתהליך זה. לקראת מלחמת עיראק אמנם עשתה ארצות הברית מאמצים לזכות בתמיכה בינלאומית אולם כשמאמצים אלו נכשלו, היא לא נסוגה ויצאה בכל זאת למלחמה.

שינויים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלובליזציה תרבותית

כלל השינויים שנסקרו לעיל הביאו לשינויים עמוקים גם בתרבותם של הרוב המכריע של החברות בעולם. המרכזי שבהם הוא האחדה של התרבות העולמית. תרבויות שונות רוכשות מאפיינים אחת מהשנייה, במגוון תחומים - החל מהתפשטות המותגים בתחום המזון וההלבשה ועד לפריחתן של התורות הרוחניות של העידן החדש ברחבי העולם.

בראשיתו של התהליך, נראה היה כי מדובר בהשתלטות של תרבות המערב, ובמיוחד של תרבותה של ארצות הברית, על כל שאר התרבויות בעולם (ולכן כונה התהליך אמרקניזציה (אמריקניזם)). אך עם חלוף הזמן, החלו רבים לטעון כי תופעה זו אינה חד-כיוונית, ולראייה הם מצביעים על הגירתן של תופעות תרבותיות דוגמת הבודהיזם ממזרח למערב, הגירה שהחלה בשנות ה-70 ועם חלוף השנים הואצה ונכנסה לזרם התרבותי המרכזי.

הגורמים לשינויים תרבותיים אלו, לפי חוקרים שונים, הם שילוב של הטכנולוגיה החדשה ושל השינויים הכלכליים. מחד, אמצעי התקשורת הבינלאומיים החדשים מאפשרים זרימה של מוצרים תרבותיים בין מדינות. דוגמה בולטת אחת היא רשת MTV, שבאמצעות הפקת תוכניות זולות ושידורן לכל רחבי העולם בטלוויזיה לווינית הפכה למעצבת תרבות מהחשובות של שנות ה-90. הופעתה של רשת האינטרנט, ובעקבותיה של תרבות האינטרנט הביאה גם היא למאפיינים תרבותיים משותפים מעבר לגבולות גאוגרפיים.

גם לשינויים הכלכליים משקל בהפיכתה של התרבות לגלובלית. הגלובליזציה של הסחר איפשרה יבוא ויצוא של מוצרי צריכה בין מדינות, ולכן איפשרה לבני מדינות שונות לחלוק את אותם מוצרי הצריכה.

לטענת רבים, אופיים הרב-לאומי של התאגידים החדשים, בשילוב עם הגלובליות של אמצעי התקשורת החדשים, איפשרו לפרסום ולמיתוג להגיע לרמות שלא נודעו בעבר, ובכך ליצור חברה שבה המותג הוא בעל חשיבות עליונה. לפי טענה זו, הרדיפה אחר המותגים הכרוכה בתהליך הגלובליזציה מביאה למסחור של החברה, ובכך להשתלטות תאגידים מסחריים על כל המרחבים הציבוריים. כך נע מרכז החיים הציבוריים מהפארק אל מרכז הקניות, ומופעי תרבות הופכים להיות בחסות מסחרית. תופעה זו גוררת, לטענת מתנגדיה, הכתבה של התכנים התרבותיים על ידי התאגידים המסחריים וחוסמת תופעות תרבותיות שאינן אהודות עליהם.

עולמקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד תופעות הגלובליזציה, נראו בשנים האחרונות גם תופעות רבות של לוקליזציה, או הסתגרות של חברות בתוך עצמן (ראו פירוט בהמשך). הסוציולוג בנג'מין בארבר ניסה להסביר תופעה זו באמצעות המושג גלוקליזציה, או בתרגומו של אורי רם - עולמקומיות. זהו ניסיון להסביר התפתחות זו בכלים של הדיאלקטיקה ההגליאנית.

אל מול התיזה - השינויים הכלכליים והפוליטיים שנסקרו לעיל - קמה אנטי-תיזה - תנועה, שעיקרה תרבותית, המתנגדת לשינויים התרבותיים שבעקבותיהם. אך כפי שמקובל בדיאלקטיקה, התיזה והאנטיתיזה אינם ניצבים זה מול זה ללא שינוי אלא יוצרים סינתזה. הסינתזה, במקרה זה, הוא עולם המורכב משתי תנועות, מק'וורלד ו'ג'יהאד כפי שמכנה אותן בארבר, שמחד נאבקות זו בזו אך מאידך מפרות זו את זו. תוצאתה של דיאלקטיקה זו היא, לדוגמה, ארגונים דוגמת אל-קאעידה, שהם מצד אחד פרטיקולריסטיים ומתנגדים לערכי הגלובליזציה, ומאידך - משתמשים באמצעים שצמחו עם הגלובליזציה, ממבנה רשת ועד דואר אלקטרוני.

ההתנגדות לגלובליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנטי גלובליזציה

תהליך הגלובליזציה עורר עליו את חמתם של רבים, מסיבות שונות. ניתן לחלק את המתנגדים לשניים: כאלו המתנגדים לעצם רעיון הגלובליזציה, וכאלה החולקים על האופן שבו רעיון זה מבוצע בימינו.

המתנגדים לרעיון הגלובליזציה עושים זאת, כמעט תמיד, מטעמים קהילתניים. רבים אינם תומכים בביטול המסגרות המקומיות ובהחלפתן במסגרות עולמיות, ומעדיפים לשמר את המסגרות של השבט, העם, הדת או התרבות המקומית. ניתן למצוא תומכים לעמדה זאת כמעט בכל מדינה. אלו המתנגדים לצורה הלובש תהליך הגלובליזציה מכונים באמצעי התקשורת 'תנועת האנטי-גלובליזציה'. הם מתנגדים לתהליך מסיבות שונות, שהעיקריות בהן:

  • ניצול הפריפריה : לטענת תנועות נאו מרקסיסטיות, האופן שבו מתרחשת הגלובליזציה כיום מביא לשגשוג של מיעוט מבוטל בארצות הצפון, ובו בזמן מביא לניצול הולך וגובר הן של תושבי ארצות הדרום והן של הפועלים בארצות הצפון.
  • איכות סביבה : רבים מתנגדים לגלובליזציה משום שהיא מרחיבה את טביעת הרגל האקולוגית של האדם, ומביאה לפגיעה גוברת והולכת בסביבה.

תנועות אלו צברו כוח בסוף שנות ה-90, ומחאותיהן נעשו קולניות יותר ויותר והגיעו לשיאן בוועידת ארגון הסחר העולמי בסיאטל, בשנת 1999. עד היום, מחאה זו משפיעה על אופיו של כל מפגש של ארגון הסחר העולמי, ה־OECD וארגונים דומים. שיא נוסף של תנועה זו היה מופע ה־Live 8 לסיוע למדינות אפריקה, שבמידה רבה הראה על קבלה של תנועות אלו לקונצנזוס.

ביקורת על המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבקרב הזרם המרכזי בסוציולוגיה בת זמננו קיימת תמימות דעים לגבי עצם קיומו של תהליך שניתן לכנות גלובליזציה, גם אם לא באשר לפרטיו המדויקים, הרי שמשני צידי הקשת הפוליטית יש המערערים על קיומו של תהליך זה.

מן הצד השמרני, סמואל הנטינגטון חולק על האבחנה לפיה העולם נע לכיוון של איחוד כלל עולמי. לטענתו, כפי שהיא מובאת בספרו התנגשות הציוויליזציות, לאחר תום המלחמה הקרה האנושות נעה מצורת ארגון של שני גושים לצורת ארגון לפי תרבויות, או ציוויליזציות. העולם מתארגן לפי ציוויליזציות אלו, כאשר מדינות נמשכות לשכנות בעלות ציוויליזציה דומה ומקימות עימן בריתות. לטענתו, על אף שכרגע הציוויליזציה המערבית היא בעלת הכוח, כל ניסיון לכפות את תרבותה על ציוויליזציות אחרות (כפי שנעשה בתהליך הגלובליזציה התרבותית) צפוי לכישלון ואף עשוי לערער את ההגמוניה שלה.

מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית, מרבית ההוגים הנאו-מרקסיסטיים אינם רואים בתהליך הגלובליזציה אלא שלב נוסף באופן הניצול הקפיטליסטי, שלב שאינו שונה מהותית מהשלבים שקדמו לו, אלא רק בפרטיו הטכניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גידנס, א' (2000). הדרך השלישית - תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה. תל אביב:ידיעות אחרונות
  • הברמאס י' (2001). הקונסטלציה הפוסט-לאומית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד
  • הנטינגטון, ס' (2003) התנגשות הציביליזציות. ירושלים:מכון שלם
  • קגלי, צ. וויטקוף, (2002) הפוליטיקה העולמית - מגמות ותמורות, תל אביב:אוניברסיטה פתוחה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Economist, 25/10/97. מצוטט אצל קגלי וויטקוף (2002)
  2. ^ בהקשר זה יש לציין את היותה של ישראל יוצאת מן הכלל. הגירת העבודה לישראל החלה רק בשנות ה-90.
  3. ^ יוצא דופן בולט לטענה זו הוא הסכסוך ביוגוסלביה לשעבר, שם הראו כוחות נאט"ו נחישות רבה בדיכוי מלחמת האזרחים. ליוצא דופן זה הסברים רבים, אך רובם מתמקדים במוצא האתני האירופאי של הנלחמים ובקרבתם למרכז אירופה.