מדומע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדומע
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת תרומות, פרק ד', משניות ז'י"ג, פרק ה'
משנה תורה הלכות תרומות, פרק י"ג - הלכות תרומות, פרק ט"ו

מדומע הוא תערובת של פירות תרומה בפירות אחרים שאינם תרומה (פירות חולין).

עבור מי שאינו כהן, תרומה נחשבת לאיסור אכילה. מפני חשיבותה של התרומה, חכמים קבעו שבמקרה בו התערבה תרומה עם שאר אוכלים מותרים מאותו הסוג, לא מספיק רוב של מזון היתר כנגד התרומה, וגם לא ביטול בשישים, אלא נדרש שיהיה בחולין פי 100 מכמות התרומה[1].

כשאין מאה בחולין כנגד התרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התערבה התרומה עם פחות ממאה כנגדה הכל נקרא מדומע ואסור באכילה. את המדומע ניתן למכור לכהן במחיר זול (מכיוון שהתערובת מותרת רק לכהנים שוויה פחות משווי פירות חולין מאותו הסוג) חוץ משווי מה שנפל, שכן הוא שייך לכהן[2]. כאשר המאכלים המעורבבים אינם מאותו סוג, הכל נאסר רק אם התרומה נותנת טעם בשאר המאכלים. כל סוגי התרומה מצטרפים אחד עם השני ונחשבים כדבר אחד, לדוגמה: תמר מתרומה גדולה ותמר של ביכורים שהתערבו בתמרים אחרים, נדרשים מאתיים תמרים של חולין כדי לבטלם[3]. טעם חומרה זו שהחמירו חכמים בתרומה, שהביטול הוא במאה, ולא בששים כמו איסורי אכילה אחרים, נלמד מתרומת מעשר שאף על פי שהיא רק אחד ממאה, היא אוסרת את כל התבואה עד שמפרישים אותה, ולכן בכל התרומות ישמר אותו היחס[4]. בביכורים ישנו דין מיוחד שכאשר התערבב הפרי בירושלים, גם אם יש פי מאה מהם באותו המאכל, הכל נאסר לזרים משום שעשאום חכמים כדבר שיש לו מתירין[5].

כשיש מאה בחולין כנגד התרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יש בפירות בחולין מאה ויותר כנגד התרומה, התערובת כולה מותרת באכילה למי שאינו כהן, אלא שעליו להרים ממנה פירות כשיעור התרומה שנפלה ולתת אותם לכהן.

דעות התנאים בשיעור הנדרש לביטול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה מובאות שלוש דעות תנאים לגבי השיעור הנדרש לכך שהתרומה תהיה בטלה בחולין:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]