אליעזר בן הורקנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אליעזר בן הורקנוס
דור	דור שני לתנאים
בית מדרש	בית שמאי
רבותיו	רבן יוחנן בן זכאי
חבריו	רבי יהושע בן חנניה, רבן גמליאל דיבנה
תלמידיו	רבי עקיבא, רבי ישמעאל, אונקלוס הגר, רבי חנינא בן תרדיון רבי אלעזר בן עזריה, רבי יוחנן בן נורי.

רבי אליעזר בן הורקנוס - במשנה ובתלמוד מוזכר בשם הסתמי רבי אליעזר, או רבי אליעזר הגדול - מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ^[1]. עמיתו של רבן גמליאל דיבנה (ואף בעלה של אחותו של רבן גמליאל, אמא שלום) ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה^[2].

[עריכה] הקשר לתורה

על פי המסופר בפרקי דרבי אליעזר, בשנותיו הראשונות אהב רבי אליעזר ללמוד ובניגוד לרצון אביו עזב לירושלים בשביל להקדיש את עצמו ללימודי התורה. הוא נכנס לישיבה של רבן יוחנן בן זכאי ולמד בהתמדה, אף על פי שהיה צריך להתמודד עם עוני גדול. רבן יוחנן, שזיהה את חריצותו של רבי אליעזר, כינה אותו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" ^[3].

הורקנוס החליט לנשל את בנו מהירושה. הוא עלה לירושלים כדי לספר זאת לרבן יוחנן בן זכאי. כששמע הרב על הביקור, הנחה את שמשי בית הדין לשמור לאורח מקום לינה בחלק העשיר של העיר, ולמנות את רבי אליעזר למורה באותו היום. רבי אליעזר פחד שמהלך זה יסכן את מעמדו של רבו, אך החל להרצות מהידע הנרחב שלו. אביו, שזיהה מיד את בנו הנעדר, ואף שמע מרבו מחמאות רבות על בנו, החליט לשנות את החלטתו מן הקצה אל הקצה ולהעניק את כל רכושו לבנו. רבי אליעזר, ששמח על הפיוס עם אביו, סירב לקבל רכוש שמיועד לאחיו וביקש לחלק את הרכוש באופן שווה^[4]. הוא המשיך ללמוד אצל רבן יוחנן בן זכאי עד לתחילת המצור על ירושלים, כשהוא ורבי יהושע עזרו בהברחת רבם מהעיר במצור הרומאי.

לאחר המצור על ירושלים, נדד רבי אליעזר ליבנה, ושם הפך לחבר בסנהדרין תחת נשיאותו של רבן גמליאל דיבנה, גיסו^[5]. כמו כן הייתה לו ישיבה בעיר לוד^[6].

רבי אליעזר כונה לעתים "רבי אליעזר הגדול"^[7]. תהילתו הגיעה לשיאה כאשר תלמידיו מפרשים את הפסוק "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך" (דברים, ט"ז, 20) בפירוש: "מחפש את המשפט ההוגן, לך אחרי רבי אליעזר ללוד או אחרי רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל"^[8].

[עריכה] דרכו בלימוד

אף שרבו ריב"ז היה מבית הלל, רבי אליעזר נטה אחרי דרכם של בית שמאי, וזהו אחד ההסברים לכינוי "שמותי" שנאמר עליו^[9]. כדרכם של תלמידי בית שמאי, היה רבי אליעזר תקיף וחריף, ונתן משקל רב לדרך הסברה. לעומתו, בר הפלוגתא שלו - רבי יהושע בן חנניה - השתייך לבית הלל, וזו גם סיבה לעובדה שבדרך כלל ההלכה נפסקה כדעתו של רבי יהושע, במחלוקותיו עם רבי אליעזר.

רבי אליעזר השתדל להוכיח את טענותיו בדרכים שונות, ופעמים רבות נמצא מתווכח עם חבריו בטעמו של דבר, תוך כדי שימוש במידות שהתורה נדרשת בהם, כקל וחומר.

המחלוקת המפורסמת, שהביאה להרחקתו מבית המדרש של החכמים, הייתה בנושא תנורו של עכנאי. במחלוקת זו התאמץ רבי אליעזר להוכיח את טענותיו בדרכים שונות, אפילו תוך גזירות לחריגה מחוקי הטבע. החכמים עמדו בתוקף על דעתם וסירבו לקבל את דעתו של רבי אליעזר, חרף ההוכחות העל-טבעיות שסייעו בעדו. סופו של המעשה בנידויו של רבי אליעזר^[10].

	אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א (רבי אליעזר) ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו (= נדוהו; בלשון סגי נהור). ואמרו:"מי ילך ויודיעו?" אמר להם ר"ע (רבי עקיבא):"אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו". מה עשה ר"ע, לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו ר"א: "עקיבא מה יום מיומיים?", אמר לו רבי:"כמדומה לי שחבירים בדילים ממך". אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות.
-- בבא מציעא נ"ט עמוד ב

[עריכה] פטירתו

לפני פטירתו של רבי אליעזר עמד לידו רבי עקיבא, ששוחח איתו והתיר את הנידוי^[11].

רבי אליעזר נפטר ביום שישי, ואחרי יציאת השבת החל המסע ללוד, שם נקבר. רבי עקיבא ספד עליו מדברי אלישע על אליהו, אותם הדברים שאמר יואש: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב', ב', 12; מלכים ב', י"ג, 14; אבות דרבי נתן).

למרות החרמתו, צוטט רבי אליעזר במשנה, בברייתא ובתלמוד פעמים רבות, וחכמי הדורות הבאים לא נמנעו מעיסוק בהלכותיו.