אגם יאנקיווה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטרים ריקים בתבניות שחוסמים שאיבה אוטומטית מוויקינתונים (תג)
מ @08070643 zLTN שחזור הבוט - לגרסא של משתמש:דגש חזק
שורה 24: שורה 24:
|תחלופת המים=
|תחלופת המים=
|קואורדינטות=
|קואורדינטות=
|מפה={{מפת מיקום|שם=אגם יאנקיווה|אורך=-72.783333|רוחב=-41.133333|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=אגם|כיוון כתב=ימינה}}
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=צ'ילה|שם=אגם יאנקיווה|אורך=-72.783333|רוחב=-41.133333|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=אגם|כיוון כתב=ימינה}}
}}
}}
'''יאנקיווה''' ('''Llanquihue'''; בשפת ה[[מפוצ'ה]]: "המקום ששקע") הוא [[אגם]] ב[[מחוזות צ'ילה|מחוז]] [[מחוז לוס לאגוס|לוס לאגוס]] שבדרום [[צ'ילה]]. האגם נוצר כתוצאה מנמיסת [[קרחון|קרחונים]] קדומים. שטחו 860 קמ"ר, והוא האגם השני בגודלו במדינה, אחרי [[אגם חנרל קאררה]]. עומקו המדויק אינו ידוע, אך הוא ככל הנראה עולה על 350 מטרים.
'''יאנקיווה''' ('''Llanquihue'''; בשפת ה[[מפוצ'ה]]: "המקום ששקע") הוא [[אגם]] ב[[מחוזות צ'ילה|מחוז]] [[מחוז לוס לאגוס|לוס לאגוס]] שבדרום [[צ'ילה]]. האגם נוצר כתוצאה מנמיסת [[קרחון|קרחונים]] קדומים. שטחו 860 קמ"ר, והוא האגם השני בגודלו במדינה, אחרי [[אגם חנרל קאררה]]. עומקו המדויק אינו ידוע, אך הוא ככל הנראה עולה על 350 מטרים.

גרסה מ־09:55, 8 ביולי 2020

תבנית:ימה יאנקיווה (Llanquihue; בשפת המפוצ'ה: "המקום ששקע") הוא אגם במחוז לוס לאגוס שבדרום צ'ילה. האגם נוצר כתוצאה מנמיסת קרחונים קדומים. שטחו 860 קמ"ר, והוא האגם השני בגודלו במדינה, אחרי אגם חנרל קאררה. עומקו המדויק אינו ידוע, אך הוא ככל הנראה עולה על 350 מטרים.

ממזרח לאגם מתנשא הר הגעש אוסורנו ומדרום לו הר הגעש קלבוקו. משני ההרים זורמים נחלים קטנים אל האגם, המשמעותי שבהם פסקאדו ("דג"), שאורכו 18 ק"מ. הוא עצמו מתנקז לנהר מאויין, שנשפך לאוקיינוס השקט במפרץ קורונאדוס. אורכו של נהר זה 85 ק"מ.

רוב היישובים שלגדות האגם מצויים בצדו המערבי. פוארטו ואראס, שבקצה הדרום-מערבי היא העיירה הגדולה ביותר (כ-32 אלף תושבים ב-2002), וצפונית לה שוכנות יאנקיווה, פרוטיאר ופוארטו אוקטאי. בצדו המזרחי הכפר הקטן אנסנדה. כל היישובים מתפרנסים מתיירות, ובפוארטו ואראס אף פועל קזינו. חלק מהיישובים נוסדו במהלך המאה ה-19 בידי מהגרים גרמנים, ובחלקם התיישבו מהגרים גרמנים לאחר היווסדם. לנוכחות הגרמנית הייתה השפעה על האדריכלות המקומית ואף על המטבח המקומי.

האגדה על ליקאראיין

לבני הוויליצ'ה הייתה אגדה על מקורו של האגם. האגדה מספרת על נערה יפת תואר בשם ליקאראיין (Licarayén) ועל טוקי אמיץ בשם קיטְראלפּי. השניים תכננו להינשא, אלא שהשד פֶּריפּייָאן, שהיה כלוא בהר הגעש אוסורנו, קינא באהבתם, והחליט לשים לה קץ. הוא גרם להר הגעש לפלוט אש, עשן וגופרית, ולהבות כיסו את קו הרקיע. בני הוויליצ'ה התכנסו כדי להחליט מה לעשות כדי להרגיע את השד הזועם. רופא אליל ישיש, שאיש לא הכיר, גרס שיש להקריב את הבתולה היפה ביותר בקרב, ולהניח את לבה בראש הר פיצ'י חואן, כשעליו מקל קינמון. אז, תבוא ציפור שתאכל את הלב, ותשליך את מקל הקינמון ללוע הר הגעש, ותרגיע אותו. ראש השבט קבע כי בתו, ליקאראיין, היא היא היפה שבבתולות, ואותה יש להקריב. הוא סיפר לה בדמעות על החלטתו, אך ליקאראיין שמחה על כך שתוכל להציל את בני שבטה. הייתה לה רק בקשה אחת - שלא יהרוג אותה באמצעות הגרזן או החנית שלו.

למחרת, הובאה ליקאראיין אל היער, והונחה על מצע של פרחים. לאחר שעצמה את עיניה, נשק קיטראלפי למצחה ועקר את לבה. הוא הביא אותו לראש השבט, ואחד הילדים העלה אותו לראש ההר. מיד לאחר שהניח על הלב את מקל הקינמון, הופיע בשמיים קונדור. הקונדור בלע את הלב, ועף לעבר הר הגעש. הוא חג מסביב ללוע שלוש פעמים, ואז הפיל את מקל הקינמון לתוכו. באותו הרגע נעץ קיטראלפי חנית בלבו, כדי שיוכל להתאחד עם אהובתו. שלג החל לרדת, והמשיך לרדת במשך ימים רבים, עד שהכניע את הלהבות. השלג שנמס גלש במורדות ההרים, ויצר את האגם. הפרחים ששימשו כמצע לליקאראיין בזמן מותה הכו שורשים, והפכו לגן פורח.

קישורים חיצוניים