שד (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקדוש המצרי אנטוני הגדול מוטרד בידי שדים. ציור של מרטין שונגאוור מסביבות שנת 1480
תצריב מהמאה ה-19 המתאר את נפוליאון כבנו של השטן

שֵׁד הוא ייצור מיתולוגי על טבעי, הנפוץ בפולקלור ובאמונה של עמים רבים. לרוב מתוארים השדים כדמויות רבות-כח, שאינן גשמיות כי אם מופיעות בצורת רוחות.

נמנים שני סוגים עיקרים של שדים - השד כשליחו של השטן והשד כישות עצמאית. כשליחו של השטן השד בא להזיק לבני האדם ולחבל בנפשם (השד פוגע בנפש ולא בגוף). כישות עצמאית יכול השד להזיק לבני אדם אולם גם לעזור להם בתמורה לדבר מה.

השד במסורות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת הערבית של טרום האסלאם התבססה האמונה על פחד מרוחות ומשדים שקרויים בערבית ג'ינים. באגדות הערביות המסורתיות, כמו "סינבאד" ו"אלאדין" מסיפורי אלף לילה ולילה, מופיעים ג'ינים.

גם במסורת היפנית העתיקה מופיעים שדים שהם, בניגוד לשדים הערבים העצמאיים, מייצגים את הגיהנום ואת השטן.

במסורת הרומנית הידועה מסופר על הרוזן "דרקולה", שנולד במחוז טרנסילבניה והיה ערפד שניזון מדמם של בני אדם. הערפדים התקיימו כדמות על טבעית גם באגדות וסיפורים במסורות ותרבויות רבות אחרות ויש הרואים בהם סוג של שדים.

השד ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית קיים מגוון דעות רחב ביחס לשדים, החל מהתייחסות אליהם כאל ישות הפועלת במציאות וכלה בשלילת קיומם.

המקרא ממעט להזכיר את קיומן של ישויות על טבעיות בכלל, אך בעוד שישנם מספר אזכורים של מלאכים וסוגי כישוף שונים, שדים אינם מוזכרים כלל. הביטוי "שדים" מופיע אמנם פעמיים במקרא (בספרים דברים ותהלים, אלא שהכוונה שם היא בהקשר של עבודת אלילים - זביחה לשדים. יחד עם זאת נהוג ליחס לשעירים, המוזכרים פעמים רבות במקרא, משמעות הדומה לזו של שדים, "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם וגו' (ויקרא פרק יז, ז)". על פי פרשנויות השדים נקראו "שעירים", מפני שדמו לשעירי-עיזים ואו שישתער (יהיה נסער) לב הרואה אותם. השדים מוזכרים גם כ"רוחות". בתלמוד, לעומת זאת, מוזכרים שדים ויצורים 'מזיקים' (- כהגדרת התלמוד עצמו) אחרים פעמים רבות. מפורסמת מאוד האגדה לפיה שלמה המלך הצליח לתפוס בעורמה את מלך השדים (אשמדאי), ואף התייעץ עם שדים.

על פי מקורות, ההשדים רבים ונמצאים סביב בני האדם. בניגוד לאדם שנוצר מארבעה יסודות (רוח, אש, מים ועפר) השדים נוצרו משני יסודות (אש ורוח) ולכן, הם עלי תשלובות תכונות של האדם ומלאכי השרת. מצד אחד הם מתים (בעת התפרדות היסודות זו מזו) ואוכלים ‏[1] ומצד שני, הם עפים ומסוגלים לראות את העתיד הקרוב. חז"ל מוסיף ומתאר את השדים:

Cquote2.svg

תנו רבנן: 'ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם:
שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת.
יודעין? סלקא דעתא?
אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת;
ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.

Cquote3.svg
– מסכת חגיגה דף טז

מטרתם של השדים היא לייסר את האדם שסר מדרך הישר וכן להענישו על בריאתם. השדים נמצאים בחורבן והשממון ואינם נמצאים במקומות מיושבים על ידי האדם (ראה מסכת פסחים). לפי דעה הנידונה בתלמוד‏[2] מספרים זוגיים עלולים לגרום לשדים להזיק.

היווצרות השדים לא ברורה, ישנם מקורות שונים המתארים את היווצרותם :

  • נוצרו בין עשרת הדברים ביום השישי "עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה (משנה אבות ה ו)".
  • אלו שנפלו במדבר - "ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים (בראשית יא, ט) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ (סנהדרין קט א)". במדרש אגדה יש תוספת לקטע "לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם וא' אומרת נעשה עמו מלחמה, וא' אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם, זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה', וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין,לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם וא' אומרת נעשה עמו מלחמה, וא' אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם, זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה', וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין (מדרש תנחומא נח)". כמו גם, במדרש נוסף, השדים הם ילדי דור המבול שנעשנו : "ר' יהונתן אומ' כל המתים עולין לתחיה חוץ מדור המבול שנ' מתים בל יחיו אלו הגוים שהם כנבלת הבהמה שיקומו ביום הדין אבל דור המבול אף ביום הדין אינם עומדים שנ' רפאים בל יקומו וכל נפשותיהם נעשים רוחות ומזיקין לאדם מישראל (פרקי דרבי אליעזר פרק לג)"
  • בזמן בו האדם הראשון פרש מאשתו "ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי - הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר (בראשית ה ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו [ויקרא את שמו שת] - מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד. מיתיבי: 'היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון - חסיד גדול היה; כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו - ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה!'?כי קאמרינן ההוא - בשכבת זרע דחזא לאונסיה. (בבלי עירובין דף יח)"
  • מלאכי חבלה - משה קורדובירו מספר כי השדים נוצרו ביום השני לבריאת העולם, יום בריאתו של הגיהנום.
  • הרב חיים ויטאל מציין כי "מלאכים רעים" נוצרים עקב עוונות האדם שאינו מכפר על מעשיו. "הנה אותם המלאכים רעים, הנבראים מכח אותם עונות, הם באים תמיד, מפחידים אותו בין במחשבותיו, כמש״ה (ישעיה צ״ג) פחדו בציון חטאים. ובין בחלומותיו, שהחיצונים ההם מחלימים[דרושה הבהרה] לו דברים של שקר, ומכניסים קולות של שקרים באזניו כדי להפחידו. וזהו קיל[דרושה הבהרה] פחדים באזניו. ולא עוד, אלא אפילו בזמן שהוא שלום בעולם, מפחידים אותו, וזהו בשלום שודד יבואנו. ונלע״ד חיים, כי שודד מלשון שדים ומזיקי״ן.(שער הפסוקים)"

בהגות הפילוסופית היהודית של ימי הביניים נשלל קיומם של שדים באופן מוחלט, חרף התיאורים הרבים המובאים בגמרא. מפורסם בשלילתו הרמב"ם [דרוש מקור], שטען כי שדים אינם בני קיימא כלל, אך עם זאת יש ללמדם להדיוטות כמטאפורה לכוחו של האל. כמוהו סברו הוגים רבים, כמו רלב"ג ואחרים, אך היו גם מי שהמשיכו להאמין בקיומם של שדים.

השד באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האמונה, מתקיים במקביל לעולם הגשמי עולם נוסף שהוא ממלכת השדים (אלג'ין), אבי הג'ין הוא לא אחר מאשר אבליס שגרם לאדם וחווה להתפתות ולאכול מהעץ האסור.

כמו אצל בני האדם גם לשדים יש מלכים, נסיכים, עדות ודתות. בקוראן הם מוזכרים במקומות רבים. האיזכור הבולט הוא המתנה שאלוהים נותן לשלמה המלך בצורת שליטה על ממלכת השדים וכן בזוהר לגבי אסתר המלכה.

אדם ולילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אלפא ביתא דבן סירא, חיבור מסתורי ושנוי במחלוקת שהפך למקור של סיפורים עממיים, לילית הייתה האישה הראשונה שברא אלוהים עבור האדם הראשון. האגדות התלמודיות מספרות (2, 3), בעקבות פרק ב' בבראשית, שאלוהים הביא בפני אדם את כל בעלי החיים כדי שיקרא להם בשמות. כשעברו לפניו התקנא אדם באהבה שהייתה קיימת ביניהם, וניסה להזדווג עם כל נקבה ונקבה מאותם בעלי-חיים, אבל לא מצא בכך סיפוק. בצר לו התפלל לאלוהים וביקש לזכות גם אותו בבת זוג ראויה לו. שמע אלוהים לתפילתו וברא את לילית, בדרך שברא את אדם, אבל לא מעפר טהור, אלא מזוהמה ופסולת (בדרך דומה ברא אלוהים גם את חברתה של לילית - את נעמה, אחותו של תובל-קין). מהזדווגותו של אדם עם שתיהן נולדו שדים רבים. אלא שאדם ולילית לא נהנו זמן רב יחדיו. לילית לא הסכימה לאדנותו הגברית של אדם, ולא הסכימה לקיים עימו יחסי-מין בתנוחה השמרנית (פרקדן) אלא ביקשה "להיות למעלה". על "עבירה איומה" זו נתחייבה מיתה. אף על פי כן, לילית הצליחה להגיע ל"הסכם" עם מלאכי האלוהים, שבמקום להמיתה ניאותו, וגם היא הסכימה, שמאה מילדיה ימותו במקומה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקורות יש אזכורים שונים של מזונות : דם, מהזרעים שנוטע האדם ואו שמלחכים מן המים
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"י