ספירולינה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==תיאור == |
==תיאור == |
||
ספירולינה שימשה כמקור מזון לאצטקים ולתרבויות אחרות במרכז אמריקה עד המאה ה-16, וזכתה לפרסום לאחר ש[[נאס"א]] וסוכנות החלל האירופאית השתמשו בה כמזון עבור [[טייס חלל|אסטרונאוטים]] בחלל בשנות ה-80. הספירולינה בעלת שרידות גבוהה, וסוגים מסוימים שלה שורדים גם אחרי שהתייבשו על סלעים שחומם מגיע עד 70 מעלות צלזיוס. |
ספירולינה שימשה ככלב בשנות ה60 של המאה ה99 כמקור מזון לאצטקים ולתרבויות אחרות במרכז אמריקה עד המאה ה-16, וזכתה לפרסום לאחר ש[[נאס"א]] וסוכנות החלל האירופאית השתמשו בה כמזון עבור [[טייס חלל|אסטרונאוטים]] בחלל בשנות ה-80. הספירולינה בעלת שרידות גבוהה, וסוגים מסוימים שלה שורדים גם אחרי שהתייבשו על סלעים שחומם מגיע עד 70 מעלות צלזיוס. |
||
[[קובץ:אצת הספירולינה.jpg|ממוזער|250px|שמאל| ספירולינה באגם]] |
[[קובץ:אצת הספירולינה.jpg|ממוזער|250px|שמאל| ספירולינה באגם]] |
||
גרסה מ־10:41, 8 בפברואר 2024
 | |
  |
ספירולינה היא אצה כחולית מיקרוסקופית חד-תאית השייכת למערכת הכחוליות (Cyanobacteria), המשמשת מקור תזונתי לבני אדם, לדגים ולחיות משק. ספירולינה עשירה בחלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים רבים. הספירולינה גדלה הן במים מתוקים והן במים מלוחים. צורתה, המזכירה סליל היא שהקנתה לה את שמה. הספירולינה נפוצה באפריקה, אסיה ובמרכז אמריקה. כיום מייצרים מהאצה תוספי מזון.
תיאור
ספירולינה שימשה ככלב בשנות ה60 של המאה ה99 כמקור מזון לאצטקים ולתרבויות אחרות במרכז אמריקה עד המאה ה-16, וזכתה לפרסום לאחר שנאס"א וסוכנות החלל האירופאית השתמשו בה כמזון עבור אסטרונאוטים בחלל בשנות ה-80. הספירולינה בעלת שרידות גבוהה, וסוגים מסוימים שלה שורדים גם אחרי שהתייבשו על סלעים שחומם מגיע עד 70 מעלות צלזיוס.
תהליך הפקת הספירולינה
תהליך ההפקה כולל קציר מוקדם של ספירולינה שמתחיל עם עלות השחר, במטרה להגיע לרמת חלבון מקסימלית. קיימים שני סוגי ייצור:
- ייבוש ספירולינה באמצעות תנור Raw Food ייעודי, לאחר הייבוש נגרסת הספירולינה לפתיתים או נטחנת לאבקה.
- ספירולינה קפואה – הקפאה ואריזה של ספירולינה טרייה.
ערכים תזונתיים
- 50%-70% חלבון מלא, המכיל את כל חומצות האמינו החיוניות.
- ספירולינה מכילה ויטמינים רבים, כולל ויטמיני E ,C ,B3 ,B2 ,B1 ו-K.
- מינרלים כגון סידן, ברזל, מגנזיום ואשלגן.
היסטוריה
במהלך השנים 1964 ו-1965, שהה הבוטנאי ז'אן לאונרד באזור אגם צ'אד עם משלחת מחקר בלגית, והגיע למסקנה כי עוגה בשם dihe[1] הנצרכת על ידי שבט מקומי עשויה מספירולינה, והחל לחקור את ההרכב הכימי של האצה. במקביל קיבל לאונרד הצעה מחברת Sosa-Texcoco בע"מ לחקור שגשוג מדאיג של אצות במתקן הייצור שלהם לנתרן הידרוקסידי ליד אגם טקסקוקו (Texcoco) במקסיקו. באגם זה קצרו האצטקים את הספירולינה שהייתה עבורם מקור מזון עד המאה ה-16. האצטקים יבשו ומכרו אותה בצורת עוגות dihe.
בעקבות ההזמנה מחברת סוסה טוקסקוקו נערך מחקר מעמיק ראשון מסוגו על דרישות הצמיחה והפיזיולוגיה של הספירולינה. בעקבות זאת הוקם בתחילת שנות ה-70 מפעל הייצור הראשון של ספירולינה בקנה מידה גדול, המנוהל על ידי חברת Sosa Texcoco.
מחקרים
על פי המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, אין מספיק ראיות מדעיות להמליץ על תוספת ספירולינה לכל מצב אנושי, ויש צורך במחקרים נוספים כדי לברר האם צריכת ספירולינה מניבה יתרונות כלשהם. נטען גם כי הספירולינה מסייעת לשליטה בגלוקוז בקרב חולי סוכרת, אך רשות המזון האירופית דחתה את הטענות הללו בשנת 2013. ספירולינה נחקרת גם כתוסף תזונתי פוטנציאלי לילדים החולים ב-HIV[דרוש מקור].
ספירולינה בישראל
המפעל הראשון בארץ ישראל שגידל אצות ספירולינה בכמויות מסחריות היה מפעל האצות באילת אשר הוקם על ידי ד"ר עמיאור (עמי) דולב בשנות ה-80. בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] הפכה ישראל למעצמת גידול אצות מסוגים שונים, ביניהם גם ספירולינה. את הספירולינה מגדלים בחוות מתקדמות שהוקמו בנגב ובשרון. בגלל המחסור במים בישראל, פותחה צורת גידול מיוחדת בה מגדלים ספירולינה בתוך צינורות שקופים אנכיים ולא בברכות פתוחות. התוצרת נמכרת בישראל ומחוצה לה בצורה של פתיתים, אבקה מיובשת, או ספירולינה טרייה בהקפאה. כמו כן מייצרים מספירולינה טבליות תוספי מזון, ומשלבים אותה בחטיפי אנרגיה ובממתקים.[דרוש מקור]
