מיי גיבני
 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1893 טראלי, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
1984 (בגיל 90 בערך) דבלין, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד |
| מספר צאצאים |
4 |
  | |
מיי ברידג'ט גיבני (באנגלית: May Bridget Gibney; 2 באוקטובר 1893 – 1984) הייתה לאומנית ורפובליקנית אירית, שהייתה פעילה במהלך חג הפסחא עולה בשנת 1916, במלחמת העצמאות האירית ובמלחמת האזרחים האירית.
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי ברידג'ט גיבני נולדה בשנת 1893 לתומאס גיבני ומרי אוריילי בטראלי, מחוז קרי, אירלנד.[1][2] היא הייתה הבכורה מבין שלושה ילדים. אבא שלה היה שוטר במשטרה המלכותית האירית, והמשפחה לא הייתה לאומנית; היא הייתה הפעילה היחידה בתנועה. היא הייתה כמעט בת 5 כאשר אביה נפטר ב 20-בספטמבר 1898 בדבלין.[3]
מרידת חג הפסחא[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר החלה הפסחא עולה ב-1916, גיבני הלכה למוצב של המורדים בכללית הדואר וביקשה להצטרף אליהם. היא הכירה את אחד המתנדבים, ולכן הורשתה להיכנס.[4] היא נשארה בבניין למשך כל השבוע של ההתקוממות. היא הייתה מעורבת בפעילויות הכלליות, כולל בישול ועזרה ראשונה, וכן פעלה כשליחה והעבירה מסרים למוצבים אחרים, כולל למייקל מאלין בקולג' המנתחים המלכותי.[1][5][6]
לפני הכניעה, הנשים התבקשו לעזוב את בניין הדואר. היא הייתה בדרכה הביתה עם בריד קונלי, כאשר שתיהן נעצרו ונשלחו למעצר בתחנת ברודסטון. היא השתחררה משם כעבור זמן קצר.[1]
אחרי ההתקוממות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סוף ההתקוממות הכושלת, גיבני המשיכה להיות פעילה בתנועה הלאומית והצטרפה לארגון הנשים הפארה-צבאי קומן נה מאן בספטמבר של 1916. היא פגשה בשנת 1915 את דיק מקי, לו התארסה. מקי היה מפקד במתנדבים האירים, ומאוחר יותר בצבא האירי הרפובליקני בדבלין. במהלך מלחמת העצמאות האירית היא פעלה כשליחה של ה-IRA., אז העבירה הודעות, והחביאה ושינעה נשק. היא גם הסתירה את ויקטור מרפי, לוחם רפובליקני, שחמק ממעצר לאחר התקוממות חג הפסחא. אחרי ש-13 סוכנים בריטיים נהרגו בדבלין, מקי ושני רפובליקנים אחרים נעצרו, נחקרו, עונו, ואז נורו למוות על ביום ראשון העקוב מדם ב-21 בנובמבר 1920 במהלך מלחמת העצמאות.[1][5][6][7]
גיבני המשיכה למצוא מקומות מסתור עבור לוחמים רפובליקנים במהלך המלחמה, והייתה מעורבת בבחירות לאחריו. היא גם המשיכה לפעול כשליחה בין דבלין לבין נקודות אחרות ברחבי המדינה. היה זה במהלך נסיעות אלה שהיא פגשה את מי שעתידה הייתה להינשא לו, לורנס אוניל, מפקד חטיבה קרלו של ה-IRA. במהלך המלחמה היא גם עסקה באיסוף מודיעין, מתן עזרה ראשונה, והסתרת נשק. גיבני הייתה נגד חתימת האנגלו-אירי ההסכם ב-1921, וחלוקתה של אירלנד בשנת 1922, ונלחמה בצד אנטי-האמנה במלחמת האזרחים שנפתחה בעטיו. היא נעצרה בשנת 1922, ונכלאה בKilmainham כלא למשך תשעה חודשים.[1][5][6][8]
המשך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי המלחמה, בשנת 1929, היא נישאה ללורנס אוניל בדבלין, שם הם התגוררו. היו להם ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן.[9] אחת מבנותיה היא האמנית סאלי סמית, אשר יצרה סדרת עבודות על כלא קילמיינהאם ואשר הוצגו שם, על הכלא ואלה שנכלאו בו.[5][10] גיבני נפטרה בשנת 1984 ונקברה בלוויה צבאית.[11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Sinead McCoole. "Seven women who played a key part in 1916 and beyond, impacting on society".
- ^ "Irish Genealogy".
- ^ "Registration of death" (PDF).
- ^ Connell, Joe. "Women imprisoned in Kilmainham gaol after the easter rising". Kilmainham Tales.
- ^ 1 2 3 4 "May Gibney (1893 - 1987)".
- ^ 1 2 3 Deirdre Morrissey (18 באוקטובר 1999). "An Irishwoman's Diary".
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Dublin Castle: Chapter 16: The End of British Rule". אורכב מ-המקור ב-23 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Niamh O'Sullivan (30 ביוני 2007). Every Dark Hour: A History of Kilmainham Jail. Liberties Press. ISBN 978-1-909718-07-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Irish Genealogy".
- ^ "Kilmainham Gaol". Carlow County - Ireland Genealogical Projects (IGP TM).
- ^ "RTÉ Archives".