מימזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מימזיסיוונית: μίμησις) הוא מונח פילוסופי וביקורתי שפירושו "חיקוי" או "ייצוג" של המציאות.

אריסטו היה זה שטבע את המושג. הן אפלטון והן אריסטו ראו במימזיס ייצוג של הטבע. עם זאת, אפלטון חשב שהבריאה כולה היא חיקוי של עולם האידיאות, ולכן החיקוי האומנותי הוא למעשה "חיקוי של חיקוי". אריסטו חשב אף הוא על מימזיס כעל חיקוי של הטבע, אולם, ככל הנראה, במונח "טבע" הוא התכוון לשינוי. העלילה, לכן, היא חיקוי של שינוי, של פעולה.

המושג משמש בעולם האמנות והתיאטרון. באמצעות המימזיס (חיקוי המציאות) הצופה קולט את המסר החינוכי שנלמד מהמחזה. ביוון העתיקה היה תפקיד המחזאי חשוב, שכן הוא מעביר בצורה ישירה לאזרחי הפוליס את הערכים שעליהם להפנים ולחיות על פיהם.


מימזיס בניגוד לדיגסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו ואפלטון הנגידו בין מימזיס לדיגסיס. בדיגסיס אין זו הצורה בה יצירת אמנות מחקה את המציאות, אלא האופן בו המחבר או הדובר מתארים את המאורעות המיוצגים לקהל. בדיגסיס המחבר פונה לנמעניו ישירות, כדי לבטא את החופש שהוא נטל לעצמו בייצוג בדיון. לרוב חושבים על דיגסיס כעל "הגדה" (telling), המחבר מספר על הפעולות באופן בלתי ישיר, ומתאר מה הדמויות חושבות ומרגישות, בזמן שמימזיס נתפס כ"הראיה" (showing) של המתחולל בנפש הדמויות באמצעות פעולתן.

האבחנה בין "הראיה" ל"הגדה" הייתה מקובלת עד לשנות החמישים, כשספרו של וויין בות', "The Retoric of Fiction", התפרסם. בות' טען שאבחנה זו היא מלאכותית, מאחר שכל סיפור דורש מספר, בין אם הוא מדגיש את קיומו בטקסט ובין אם לא. בהתאם לכך, גם ההעדפה המקובלת של "הראיה" על פני "הגדה" אין בה תועלת. על כל סופר לבחור את המספר המתאים לאפקטים האמנותיים אותם הוא מנסה להשיג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]