אריסטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריסטו
Aristotle Altemps Inv8575.jpg
אריסטו, פרוטומה משיש, העתק רומי של יצירה מאת ליסיפּוֹס מסביבות 330 לפנה"ס
תאריך לידה 384 לפנה"ס
תאריך פטירה 322 לפנה"ס
זרם אריסטוטליות
תחומי עניין לוגיקה, מטאפיזיקה, אתיקה, מדע המדינה, אסתטיקה, פיזיקה, ביולוגיה
הושפע מ סוקרטס, אפלטון, אמפדוקלס
השפיע על כמעט כל הוגה שקם לאחריו בתרבות המערבית

אריסטויוונית Αριστοτέλης, אריסטוטלס; 384 לפנה"ס - 322 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. מייסד האסכולה האריסטוטלית בפילוסופיה, מהאסכולות המשפיעות ביותר בפילוסופיה עד היום.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטוטלס נולד בסטאגירה שבחצי האי כלקידיקי בשנת 384 לפנה"ס. עיר הולדתו נכבשה על ידי פיליפוס השני בשנת 348 לפנה"ס ונהרסה, אך כאות הוקרה לאריסטו וכחלק משכרו שיקם אותה פיליפוס בהמשך חייו. אביו, ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמינטס השלישי, וממנו קיבל, ככל הנראה, את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר התייתם ממנו והושם בחזקת דודו, פרוקסנוס.

בגיל 17 הגיע לאתונה והיה לתלמיד באקדמיה של אפלטון, ונשאר בה כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה. עם מותו של אפלטון, ציפה לרשת את מקומו בניהול האקדמיה, אולם התפקיד ניתן תחת זאת לאחיינו של אפלטון. לאחר מכן עזב את אתונה ועבר לאסיה הקטנה. בשנת 343 לפנה"ס נשכר על ידי מלך מוקדון, פיליפוס השני, כדי לשמש מורה לבנו, אלכסנדר. אריסטו היה מורהו של אלכסנדר במשך שלוש שנים, אך המשיך את הקשר עמו גם אחרי שתקופת הלימוד הסתיימה.

בשנת 335 לפנה"ס שב אריסטו לאתונה וייסד בה מוסד למחקר ולהוראה בליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם סיכומי הרצאותיו אשר נערכו בידי תלמידיו. בשנת 323 לפנה"ס, עם מותו של אלכסנדר, גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה המקדוני הועלתה נגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכלקיס - לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת נגד הפילוסופיה (הפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס) - ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sanzio 01 cropped.png
פילוסופיה יוונית
פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

מטאפיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטאפיזיקה של אריסטו

אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום העולם החומרי הקיום הממשי היחיד, והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית. כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבעה גורמים; הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה בה הוא עשוי), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).

אתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האתיקה של אריסטו

על-פי אריסטו, לכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת; כל תכלית מובילה לתכלית גבוהה יותר, עד לתכלית העליונה, שאותה זיהה אריסטו עם האושר. האושר, על-פי אריסטו, אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות - שכן אלו הן זמניות וחולפות, ואילו האושר הוא מצב יציב, הנמשך באופן קבוע - אלא על ידי חיים בהתאם למידות הטובות. את המידות הטובות כולן ראה כשמירה על איזון ראוי בין עודף לבין חוסר של תכונות שונות. האדם הנבון הוא מי שבוחר בעקרון "שביל הזהב" (דרך האמצע) ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו.

"חייב להיות חוק שאוסר לגדל ילדים חולים או בעלי מום. ובכדי למנוע את התרבות האוכלוסייה, כמה ילדים מוכרחים להינטש, משום שחייב להיקבע גבול לכמות האוכלוסייה במדינה". (Politics-VП.16) (אם כי הרעיון היה מקובל בתקופתו).

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו זיהה שלוש צורות משטר חיוביות (מונרכיה, אריסטוקרטיה ופוליטיאה- "המשטר" שבו שולטים בעלי הרכוש) ושלוש צורות משטר שליליות (טירניה, אוליגרכיה ודמוקרטיה, או אוכלוקרטיה - שלטון האספסוף) שמבטאות את ההרס של כל אחת מצורות המשטר החיוביות. צורות המשטר האלה מתחלפות ביניהן באופן מחזורי: העדר שלטון מרוכז מוביל את הציבור להמליך עליו מלך, ולתת בידיו את סמכויות השלטון. אולם כאשר המלך מרכז בידיו יותר מדי סמכויות, הוא הופך לרודן, וכתוצאה מכך נכבדי העם בוחרים להפיל אותו ולהעביר לידיהם את השלטון, כמשטר אריסטוקרטי. כאשר השלטון האריסטוקרטי נשחת ומתנוון, הוא הופך לאוליגרכיה, שהפלתה מובילה את בעלי הרכוש לתפוס את השלטון ולכונן את הפוליטיאה. הפוליטיאה, בתורה, מובילה לדמוקרטיה, וחוזר חלילה.

פואטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפואטיקה של אריסטו

בחיבורו "הפואטיקה", אריסטו מנסה לנתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. לפי אריסטו, העניין בטרגדיה נוצר מתוך ההתנגשות בין ערכים שונים הסותרים זה את זה, ויוצרים מתיחות מתוך הרצון לראות אותם באים על פתרונם. התרת המתיחות כאשר היא מגיעה לשיאה מביאה לפורקן רגשי, שאותו אריסטו מכנה "טיהור", או ביוונית, "קתרזיס" (κάθαρσις).

כמו כן, אריסטו עומד על ההבדלים בין אמנות המציגה את המציאות כפי שהיא (זרם שאוריפידס היה נציגו הבולט), ואמנות המציגה את המציאות כפי שהיא ראויה להיות (זרם שאייסכילוס היה נציגו הבולט).

לוגיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו ניסח את חוקי היסוד של תורת ההיגיון, והנחותיו משמשות לוגיקנים עד ימינו. אריסטו ניסח שלושה חוקי יסוד בלוגיקה והם:

  1. חוק הסתירה: טענה לא תהיה שקרית ואמיתית בו-זמנית, לדוגמה: "יורד גשם ולא יורד גשם" זאת טענה שקרית בהכרח.
  2. כלל השלישי הנמנע: כל טענה היא בהכרח אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. לא תימצא טענה שאיננה שקרית ואיננה אמיתית, לדוגמה "או שיורד גשם או שלא יורד גשם" נכונה בהכרח כיוון שאחת מהחלופות נכונה בהכרח.
  3. חוק הזהות: כל דבר זהה לעצמו. בניגוד לשני החוקים הראשונים, יש לוגיקנים, מתמטיקאים ופילוסופים שמערערים על הכלל השלישי וטוענים שדבר אינו זהה לעצמו בכל רגע, ויש האומרים שאינו זהה לעצמו גם ברגע נתון.

מדע / פיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפיזיקה של אריסטו

אריסטו עסק רבות גם במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה.

כתביו המדעיים של אריסטו הם הספרים המדעיים השיטתיים הראשונים אשר קבעו את היסודות למדע למשך כאלפיים שנה. התאוריה של אריסטו הייתה הבסיס למחקרים שעסקו בתחומי האסטרונומיה והפיזיקה, ומערכת הכוכבים התלמאית (המודל הגאוצנטרי), המבוססת על האסטרונומיה שלו הייתה הבסיס למחקר השמיים, והייתה לאסכולה הבלתי מעורערת עד לתקופתם של קופרניקוס וגלילאו.

אף על פי שלמחקריו המדעיים אין ערך רב כיום, שכן הסתבר שרבים מהם מכילים שגיאות מהותיות, נודעה להם חשיבות רבה בשל תרומתם לביסוס המתודולוגיה המדעית.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של אריסטו על הפילוסופיה הייתה עצומה, והוא נחשב אחד מהפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. בימי הביניים, היה הפילוסוף היווני הראשי שכתביו השתמרו ונקראו בתרבות המערב. כה רבה הייתה ההערכה אליו, עד שכונה בפשטות "הפילוסוף", ללא שיהיה צורך לפרט למי הכוונה. בעיקר הייתה רבה השפעתו על תומאס אקווינס שניסה לשלב את התפיסות האריסטוטליות בסכולסטיקה הנוצרית, ועל הגותו של הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים".

אריסטו והיהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שלשלת הקבלה[1] מובאת שמועה כי בעיר אלקהרה (קהיר) נמצא מכתב שכתב אריסטו בסוף ימיו לתלמידו אלכסנדר מוקדון, בו הסביר כי הוא חזר בו מכל הדעות שלו עד היום לאחר שהתווכח עם "חכם אחד מחכמי ישראל", אימץ את האמונה היהודית, ושאילו היה יכול לקבץ את כל ספריו אשר הופצו ברחבי העולם היה "שורפם באש בל יישאר אחד". טענה זו מובאת גם בספר ילקוט מעם לועז בתחילת הפירוש על פרשת יתרו, שם מובא המכתב כולו.

אולם הדבר אינו מסתבר מעיקרו, מכיוון שאלכסנדר מת כשנה לפני אריסטו, ומכיוון שכתבי אריסטו בכלל לא הופצו בימי חייו. הסבר מתקבל על הדעת הוא שמדובר בבדיה שאולי באמת הייתה רווחת בקהיר בשעתו, אשר נועדה להקל על דחיית "חכמת יוון" ולפאר את "חכמת ישראל".

על שאלת יחסו של אריסטו ליהדות, כפי שנזכר בכתבי מלומדים עתיקים, נכתבו הספר "התדמית של היהודים בספרות היוונית: התקופה ההלניסטית" מאת בצלאל בר כוכבא, הספר "רקחות וטבחות: המיתוס על מקור החכמות" מאת אברהם מלמד וכן המאמר "האם למדו חכמי יוון מתורת ישראל?" מאת יצחק דב פריז.

כתביו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים עיקריים אחדים של אריסטו ראו אור בסדרת "ספרי מופת פילוסופיים" של הוצאת מאגנס. רובם הודפסו במהדורות חוזרות, וחלקם תוקנו ושופרו במהדורות חדשות.

  • המטפיזיקה - ספר א, תרגם חיים יהודה רות, עיבד שמואל שקולניקוב, הוצאת מאגנס, תשנ"ב.
  • המטפיזיקה - ספר דלתא, תרגמו מרסל דיבואה ואביטל וולמן, הוצאת מאגנס, תשנ"ח.
  • מטאפיזיקה - ספרים ז-ט, תרגמו חנה רוזן וחיים רוזן, הוצאת מאגנס, תשכ"ו.
  • המטפיזיקה - ספר יא, תרגם חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס, תרצ"ד.
  • המידות, תרגם חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס, תש"ג.
  • אתיקה: מהדורת ניקומאכוס, תרגם יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן, תשל"ג.
  • על הנפש, תרגם והוסיף מבוא והערות מנחם לוז, הערות ופירושים אהרן בן-זאב, הוצאת סמינר אורנים, 1989.
  • הפוליטיקה, תרגם חיים יהודה רות, הוצאת מאגנס, תרצ"ו. (ספרים א-ב, מתוך שמונה ספרים)
  • פוליטיקה - ספרים א, ב, ג, רסלינג, , תרגום: נורית קרשון, עריכה מדעית: ד"ר רחל צלניק-אברמוביץ, 2009.
  • פואטיקה, תרגום, מבוא והערות מרדכי הַק, מחברות לספרות, תש"ז.
  • פואטיקה, תרגום, מבוא והערות שרה הלפרין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1977.
  • פואטיקה, תרגום, מבוא, הערות ומאמר סיכום יואב רינון, הוצאת מאגנס, תשס"ג.
  • מבחר מן החיבורים בביולוגיה, לקט ומבוא - יעקב לורך, תרגם והעיר - נמרוד ברי, הוצאת מאגנס, תשל"ד.
  • מדינת האתונאים, תרגום ומבוא - דוד אשרי, הוצאת מאגנס, תשכ"ז. (ייחוסו של חיבור זה לאריסטו מוטל בספק)
  • פיזיקה א-ב, תרגם והוסיף מבוא והערות יהודה לנדא, הוצאת מאגנס, תשס"ו.
  • רטוריקה, תרגם והוסיף מבוא והערות גבריאל צורן, ספרית פועלים, 2002.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב, פילוסופיה יוונית: אריסטו, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1998.
  • זאב בכלר, פילוסופיית המדע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1992.
  • יהודה לנדא, השתוקקות החומר לצורה במחשבת אריסטו, הוצאת אוניברסיטת תל אביב - הפקולטה למדעי הרוח, 1972.
  • יהודה לנדא, מבוא למטפיזיקה ולפילוסופיית הטבע של אריסטו, סדרת האוניברסיטה המשודרת, 1988.
  • קנת מק'ליש, אריסטו, סדרת הפילוסופים הגדולים, תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
  • שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, הוצאת ספרית הפועלים, 1966

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: אריסטו
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומי יצירותיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה