ממחטת נייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טישיו פרוש

ממחטת נייר, הידועה גם בכינוי השאול מאנגלית, טישו או טישיו (במקור: Tissue), היא פיסת נייר המשמשת לרוב לקינוח האף (ממחטת נייר כנגזר משמה, מוחטת את האף). היא יכולה להיות עשויה הן מנייר חדש והן מנייר ממוחזר.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדלים העיקריים בין ממחטות הנייר השונות, וביניהן לסוגי הנייר השונים, ניכרים בתכונות המאפיינות את סוגי הנייר מהם הן עשויות: חוזק, יכולת ספיגה, משקל בסיסי, עובי (כאשר הממחטה פרושה), בהירות, יכולת מתיחה, מראה ונוחות.

ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנייר ממנו עשויות ממחטות הנייר, מיוצר על ידי מכונה לייצור נייר שיש בה גליל ייבוש המחומם בקיטור (מייבש ינקי), ומוקף על ידי אוויר חם. על הגליל מרססים חומר דביק על מנת להחזיק את העיסה. נייר קרפ נעשה על ידי "להב הרופא" של הינקי המגרד את הנייר היבש מעל פני שטח הגליל. מידת ההתקמטות נקבעת על ידי חוזק הדבק, צורתו של להב הרופא, ההבדל בין מהירות הלהב למהירות הסיבוב של הגליל ומאפייני העיסה.

חומר הגלם ממנו מכינים ממחטות נייר הוא עיסת תאית. הניירות הטובים ביותר בספיגת מים מיוצרים בתהליך ייבוש, בטכניקה של הזרמת האוויר החם דרך הנייר. ניירות אלה גם מכילים כמויות גבוהות של עיסת-נייר מולבנת (NBSK) המשמשת כתקן לעיסת נייר, ועיסת-נייר כימותרמית (CTMP) הנוצרת בזכות תהליך ההפקה בחום . הנייר הנוצר עבה, בעל חוזק מתיחה גבוה גם בהיותו רטוב ויכולת טובה לספיגת מים. התהליך שבו מיוצרים ניירות כאלה, צורך בערך כפליים אנרגיה לעומת האנרגיה הנדרשת בייבוש רגיל של הנייר.

מאפייני הנייר נקבעים על ידי איכותו והתוספים לעיסה (הן לנייר הבסיס והן לציפויו). עוצמת המתיחה של נייר רטוב, היא לעתים קרובות קנה מידה משמעותי לאיכות הנייר.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחטות נייר משמשות בדרך כלל לקינוח האף, כמפיות וכנייר טואלט. נייר שימש למטרות היגיינה במשך מאות שנים, אבל הנייר כפי שאנו מכירים אותו היום יוצר בארצות הברית רק מאמצע 1940. באירופה המערבית, החל הייצור התעשייתי בקנה מידה גדול בתחילת 1960.

מגבות נייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליל של מגבות נייר

מגבות נייר הן היישום השני בגודלו עבור נייר במגזר הצרכני. לסוג זה של נייר יש בדרך כלל משקל בסיס של 20-‏24 g/m2. בדרך כלל מגבות נייר עשויות משתי שכבות נייר המחוברות יחדיו. סוג זה של נייר יכול להיות עשוי מ-100% עיסת כימיקלים, 100% סיבים ממוחזרים או משילוב של השניים. בדרך כלל, סיבים מחומרים כימיים נמצאים בתוך מגבת הנייר כדי לשפר את חוזקה.

קינוח האף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח טישיו (ממחטת נייר) מתייחס לקבוצה של ניירות רכים, סופגים וחד פעמיים, המותאמים לקינוח האף. הנייר נמכר בדרך כלל באריזות, עליהן מופיע כיתוב המסביר כי המוצר נועד להקלה באמצעות סילוק הנזלת מהאף. המונח טישיו מתייחס גם לסוגים אחרים של ניירות כגון מפיות ומגבונים.

ממחטות האף הראשונות הוצגו ב-1920. הממחטות השתנו לאורך השנים, במיוחד ברכותן ובחוזקן, אבל העיצוב הבסיסי שלהן נותר קבוע. היום כל אדם במערב אירופה, משתמש בממוצע ב-200 ממחטות נייר בשנה, שנועדו גם למגוון רחב של פונקציות "אלטרנטיביות", כגון טיפול בפצעים קלים, ניקוי פנים וידיים וניקוי משקפיים.

חשיבותה של ממחטת הנייר בצמצום התפשטותם של זיהומים, קיבלה תנופה לאור החששות מפני מגפת שפעת החזירים בבריטניה. דוגמה מובהקת לכך, היא ניהול הקמפיין של הממשלה הבריטית שכותרתו הייתה "תפוס אותו, השלך אותו, הרוג אותו", שעודד אנשים לכסות את פיהם עם ממחטת נייר בזמן שיעול או התעטשות.

נייר טואלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נייר טואלט
גליל נייר טואלט

גלילי נייר טואלט היו קיימים מאז סוף המאה ה-19. כיום, יותר מ-20,000,000,000 גלילים של נייר טואלט נמצאים בשימוש מדי שנה במערב אירופה.

נייר עטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייר עטיפה הוא סוג של נייר דק ושקוף המשמש לעטיפה ולריפוד של פריטים שבירים.

מפיות שולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפיות שולחן עשויות לעתים מסוג הנייר של ממחטת הנייר. אלו עשויות מאחת עד ארבע שכבות ובמגוון איכויות, גדלים, קפלים, צבעים ותבניות בהתאם לשימוש המיועד ולאופנות הרווחות. הרכב חומרי הגלם משתנה, ונעשה שימוש בנייר ממוחזר.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך סך הייצור העולמי המוערך בכ-21 מיליון טונות של נייר, אירופה מייצרת כ-6,000,000 טון.

השוק האירופי לממחטות נייר מגלגל מחזור של כ-10 מיליארד אירו בשנה. הוא גדל בקצב של 3% בערך ומהווה כ-23% מהשוק העולמי. מכלל תעשיית הנייר, ממחטות הנייר מהוות כ-10% מהשוק. בצפון אמריקה, צריכת ממחטות הנייר לנפש היא בערך פי שלושה מאשר באירופה.

באירופה, התעשייה מיוצגת על ידי האיגוד המקצועי, סימפוזיון ממחטות הנייר האירופי (ETS). חברי ETS מייצגים את רוב יצרני ממחטות הנייר ברחבי אירופה (כ90% מהייצור הכולל באירופה של ממחטות נייר). ETS נוסד ב-1971 והוא ממוקם בבריסל משנת 1992.

השפעה על הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית ממחטות הנייר, עושה ככל יכולתה כדי למזער את הנזקים לסביבה. 46.5% מחומרי הגלם בתעשיית הנייר הם חומרים ממוחזרים. התעשייה עושה שימוש בדלק ביולוגי (כ-50% מהאנרגיה העיקרית שלה) המהווה חיסכון גדול מאוד באנרגיה. צריכת האנרגיה של תעשיית הנייר ירדה ב-16% וצריכת החשמל ירדה ב-11%, בשל אמצעים שננקטו, כגון שיפור תהליכי הטכנולוגיה ושימוש בחום ובלחץ משולבים (CHP). פליטת פחמן דו-חמצני מדלקים מאובנים ירדה ב25% עקב השינויים בתהליך הייצור הקשורים בשימוש ובניצול מוגבר של דלק דל בפחמן. מעבר לכך, רוב מוצרי הנייר מבוססי עץ, מוחזרו לשימוש נוסף ולייצור דלק אורגני.

EDANA, גוף הסחר של תעשיית מוצרי ההיגיינה הסופגים הלא ארוגים (הכוללת מוצרים כגון מגבונים ביתיים לשימוש בבית), החל לדווח מדי שנה, מאז 2005 על השפעת התעשייה על הסביבה. מהנתונים ניתן ללמוד כי פחות מאחוז אחד ממוצרי העץ המסחריים זיהם את הסביבה וכי אחוז הפסולת המוצקה הלא עירונית, הוא פחות מ-0.5%. גם הפסולת העירונית המוצקה (MSW), מגיעה למקסימום 2% בלבד. זהו נתון מרשים ביחס לניירות רגילים (דפים למדפסת, לדוגמה), פסולת גינה ופסולת מזון, שבהם אחוז הפסולת המוצקה נע בין 18 ל-20 אחוזים.

כיום יש כבר עניין רב בשימוש בסיבי נייר ממוחזרים כדי לייצר נייר חדש למוצרי טישיו. עם זאת, השאלה אם שימוש זה תורם לסביבה יותר מאשר ייצור נייר באמצעות סיבים חדשים נשארה פתוחה. מתוך ממצאים של המחקרים עולה שישנם יתרונות וחסרונות סביבתיים הן בשימוש בסיבים חדשים והן בסיבים ממוחזרים.

סך ההשפעות הסביבתיות משתנה ממקרה למקרה ולא ניתן לנסח כללים מקיפים לכל המצבים. מאפיינים העלולים להשפיע על כדאיות השימוש של כל אחד מהסוגים כוללים למשל את מיקומו של מפעל הנייר, זמינותה של טחנה לטחינת סיבים בקרבת מקום, אפשרויות אנרגיה (לדוגמה, דלקים מזהמים מול דלקים שמזהמים פחות) וניצול הפסולת. ישנן אפשרויות למיזעור ההשפעות הסביבתיות בשימוש בכל סוג של סיבים.

התועלת בשימוש בסיבים ממוחזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיבים ממוחזרים מבטלים את הצורך בייבוש תרמי של סיבים או הובלה למרחקים ארוכים של עיסת נייר העשוי מתאית. כתוצאה מכך יש חיסכון בדלק.
  • שימוש בפסולת נייר, מונעת בזבוז משאבים וזיהום הסביבה.
  • בחירת הנייר הממוחזר נעשית בהתאם לצורכי המוצר הסופי, כך שניתן לבחור את תהליך המחזור היעיל ביותר.

התועלת בשימוש בסיבים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימוש במקורות חומרי הגלם תוך שמירה על נוהלי ייעור בהתאם לשיטות החוקיות המקובלות.
  • השימוש יוצר הזדמנויות ליצירת מקורות חדשים של אנרגיה, כדי להגדיל את השימוש בביומסה של הדלקים ולהפחתת פליטות של פחמן דו-חמצני.

התועלת בעת שימוש באחד משני סוגי הסיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיפור יעילות האנרגיה בייצור ממחטות נייר.
  • השימוש יוצר הזדמנויות לבחינת חלופות אנרגיה שונות, שמקורן אינו מבוסס על דלקים מאובנים, עבור ייצור ממחטות הנייר.
  • מקסום הפונקציונליות והייעול.
  • יצירת הזדמנויות לחקירת מערכות פינוי חלופיות למוצר, על מנת למזער את ההשפעה הסביבתית של מוצרים משומשים.

איחוד תעשיות הנייר האירופאי, פרסם בשנת 2002 דו"חות המתמקדים בהמלצות לשימור הסביבה. מהדוח"ות עולה כי "קצת למעלה מ60% מפסולת הנייר המיוצרת באירופה, מגיעה מטחנות מוסמכות הפועלות תחת סטנדרטים בינלאומיים".

תוויות-אקולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר "תוויות-אקולוגיות" שתוכננו כדי לסייע לצרכנים לזהות ממחטות נייר העומדות בסטנדרטים סביבתיים. שימוש במדבקת "התווית האקולוגית" הוא חלק אינטגראלי מהמדיניות הלאומית הסביבתית שהתקבעה בסוף שנות השבעים. התוכנית הלאומית הראשונה הייתה ביוזמת 'מלאך כחול' הגרמני שבעקבותיו הצטרף בשנת 1989 'הברבור הנורדי'. בשנת 1992 אימץ את היזמה, גם הארגון לתיוג סביבתי האירופי, הידוע יותר בשמו 'פרח האיחוד האירופי' (EU Flower). היוזמות הללו נועדו לתמוך בפיתוח המוצרים, באיזון סביבתי, וביצירת קריטריונים חברתיים כלכליים.

תוויות איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה סוגים של תוויות, המודבקות על אריזת ממחטת הנייר בהתאם לדירוגה האקולוגי, כפי שהוגדר על ידי ISO (ארגון התקינה הבינלאומי).

Type I: ISO 14024

הקריטריונים לתווית אקולוגית זו, נקבעו על ידי צד שלישי (לא של היצרן), והם מבוססים על מחזור החיים של המוצר ("life cycle1").

סוג II: ISO 14021

תווית זו מתבססת על ההצהרות של היצרנים או של הקמעונאים.

סוג III: ISO 14025

בתווית השלישית ישנה הצהרה (EPDs) - המספקת פרטים כמותיים אודות השפעת המוצר על הסביבה בהתבסס על מחזור החיים שלו. זוהי הצהרה עצמאית הניזונה מהנתונים המסופקים על ידי חברות הייצור והיא מגובה בלוגו המאמת את הנתונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]