מסת שמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

באסטרונומיה מסת שמש היא יחידת מידה למסה של עצמים כבדים כגון כוכבים, ומסומנת כך: M_{\odot}. מסת שמש אחת שווה למסתה של השמש במערכת סול (מערכת השמש שלנו) שהיא 1.9891x1030 קילוגרם. לדוגמה, מסתו של כוכב הלכת צדק היא כאלפית מסת שמש. מסת השמש היא פי 332,946 ממסת כדור הארץ.

את המסה של השמש מעריכים בעזרת ההשפעה הכבידתית שלה על תנועת העצמים האחרים במערכת השמש. בתלות בערכו של קבוע הכבידה  G= 6.67384 \times 10^{-11} {m^3 \over s^2 kg} = 6.67384 \times 10^{-8} {cm^3 \over s^2 gr} .

השמש אמנם מקרינה אנרגיה תוך איבוד של כארבעה מיליון טון מדי שנייה, אבל עובדה זו לא תגרום לשינוי משמעותי ביחידת המידה במהלך מיליוני השנים הקרובות היות שרוח השמש נושאת עמה רק כ-‎3×10-14‎ ממסת השמש בשנה.

הכוכב המסיבי ביותר שנצפה עד כה (2014) הוא R136a1 ומסתו 265 מסות שמש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדם הראשון שניסה לאמוד את מסת השמש היה אייזיק ניוטון. בספרו, "פרינקיפיה", הוא העריך שהיחס בין מסת השמש למסת כדור הארץ הוא 1/28,700. מאוחר יותר הוא קבע כי אומדן זה היה מבוסס על ערך שגוי של היסט השמש, בו השתמש כדי להעריך את המרחק בין כדור הארץ לשמש (יחידה אסטרונומית אחת). בעקבות כך הוא שינה את התוצאה והשיג יחס של 1/169,282, ופרסם זאת במהדורה השלישית של "פרינקיפיה". כיום, שימוש בערך הנוכחי של היסט השמש מראה שהיחס הנכון בין המסה של השמש לזו של כדור הארץ הוא 1/332,946.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Q space.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.